קארלסרואה, 18 בינואר, 1909
ההרצאה הראשונה בספר זה, ״תרגול מעשי בחשיבה״, עניינה הפעילות האנושית הבסיסית — החשיבה. כל שאנו עושים, אנו עושים באמצעות חשיבה. עלינו להכיר את המציאות העל-אישית, הטרנסצנדנטית, של החשיבה, ובכך שהחשיבה קשורה ל״אני״ או לעצמי הגבוה יותר.
יכול הדבר להיראות מוזר שצריך יהיה לקרוא לאנתרופוסוף על-מנת לדבר על תרגול מעשי בחשיבה, כי רוּוַחת הדעה שהאנתרופוסופיה בלתי-מעשית ביותר ושאין לה שום קשר לחיים. השקפה זו יכולה לעלות רק בקרב אלה הרואים דברים בשטחיות, כי למעשה, מה שמעסיק אותנו כאן יכול להדריך אותנו בעניינים הרגילים ביותר של חיי היומיום. זהו דבר היכול בכל רגע לעבור תמורה לתחושה ולהרגשה, כשהוא מאפשר לנו להתמודד עם החיים בביטחון ולבסס את מעמדנו בהם.
אנשים רבים הקוראים לעצמם מעשיים מתארים לעצמם שפעולותיהם מודרכות על-ידי העקרונות המעשיים ביותר. אך אם אנו בוחנים יותר מקרוב, אנו מגלים שמה שמכונה ״החשיבה המעשית״ כביכול שלהם אינה לעתים קרובות מחשבה כלל אלא הליכה מתמשכת בעקבות דעות והרגלים מסורתיים. תצפית אוביקטיבית לחלוטין במחשבה של האדם ״המעשי״ ובחינה של מה שמכנים בדרך כלל ״חשיבה מעשית״ יצביעו על העובדה שבאופן כללי הן מכילות מעט שניתן לכנותו מעשי. מה שידוע בעיניהם כמחשבה או חשיבה מעשיות מורכב מהליכה לפי הדוגמה של איזו סמכות שדעותיה מקובלות כסטנדרט בהבנָיָה של אוביקט מסוים. כל מי שחושב אחרת נחשב בלתי-מעשי מאחר שמחשבה זו אינה מתיישבת עם דעות קונוונציונליות.
כאשר הומצא משהו מעשי באמת, הדבר נעשה לעתים קרובות בלבד על-ידי אדם בלי ידע מעשי באותו תחום מסוים. קחו, לדוגמה, את בול הדואר המודרני. יהיה זה טבעי ביותר להניח שהומצא על-ידי איזה פקיד דואר מעשי. לא כך היה. בתחילת המאה האחרונה היה זה עניין מסובך לשלוח מכתב בדואר. על-מנת לשלוח מכתב היה על אדם ללכת אל המשרד המקבל מכתבים הקרוב ביותר שבו היה עליו להיוועץ בספרים שונים ולבצע דברים פורמליים רבים אחרים. המחיר האחיד של משלוח בדואר המוכר כיום הינו בקושי בן שישים שנה, ובול הדואר של ימינו המאפשר זאת כלל לא הומצא על-ידי עובד דואר מעשי אלא על-ידי מישהו שהיה לחלוטין מחוץ למשרד הדואר. היה זה האנגלי, רולנד היל.
לאחר שהשיטה האחידה של משלוח בדואר תוכננה, השר האנגלי שהיה אחראי באותו זמן על הדואר הכריז בפרלמנט שלא ניתן להניח שפישוט כלשהו בשיטה יגדיל את נפח הדואר כפי שחזה היל הבלתי-מעשי. וגם אם כך יקרה, משרד הדואר בלונדון כלל לא יהיה מסוגל לטפל בנפח המוגדל. אף פעם לא עלה בדעתו של אותו אדם ״מעשי״ מאוד שאת משרד הדואר יש להתאים לכמות העסקים, לא את העסקים לגודלו של משרד הדואר. אכן, בזמן הקצר ביותר האפשרי, רעיון זה שעל אדם ״בלתי-מעשי״ היה להגן עליו מפני סמכות ״מעשית״, הפך לעובדה. כיום, בכל מקום בעולם משתמשים בבולים לשם משלוח מכתבים כעניין מובן מאליו.
דבר דומה קרה בעניין מסילות הברזל. כאשר ב-1837, מסילת הברזל הראשונה בגרמניה הייתה אמורה להיבנות, נועצו בחברי הקולג׳ הבווארי לרפואה באשר לכדאיותו של הפרויקט, ואלה הביעו את הדעה שלא יהא זה חכם לבנות מסילות ברזל. הם הוסיפו שאם פרויקט זה יוצָא אל הפועל, אזי צריך יהיה לבנות גדר גבוהה מקרשים משני צידיו של הקו על-מנת להגן על הציבור מהלם אפשרי למוח ולעצבים.
כאשר תוכננה מסילת הברזל מפוטסדאם לברלין, סטנגלר, מנהל השילוח הכללי של התחנה, אמר, ״אני שולח עתה שתי כרכרות לפוטסדאם כל יום והן אף פעם לא מלאות. אם אנשים נחושים להשליך את כספם דרך החלון, הם יכולים לעשות זאת בדרך הרבה יותר פשוטה בלי לבנות מסילת ברזל!״
אולם עובדות החיים האמיתיות דוחות את ״המעשי״ בלי גינונים מיותרים. כלומר, את אלה המאמינים ביכולתם שלהם להיות מעשיים. אנו חייבים להבחין בבירור בין חשיבה אמיתית ומקורית לבין מה שמכנים ״חשיבה מעשית״ שאינה אלא ניתוח ושיקול דעת תוך הליכה בתלמי החשיבה המסורתיים.
כנקודת פתיחה לדיוננו אספר לכם על חווייה שהייתה לי בימים שבהם הייתי סטודנט. צעיר, חבר לספסל הלימודים, בא אליי פעם זוהר משמחתו של זה אשר הגה רעיון חכם באמת, והודיע שהוא חייב ללכת מייד לראות את פרופסור X (אשר לימד באותו זמן בניית מכונות באוניברסיטה) כי זה עתה גילה תגלית גדולה. ״גיליתי״, אמר, ״כיצד, על-ידי כמות קטנה של כוח קיטור, ופשוט על-ידי ארגון מחדש של חלקי המכונה, כמות גדולה מאוד של עבודה יכולה להיעשות על-ידי מכונה אחת״. הוא כל כך נחפז לראות את הפרופסור שזה היה כל מה שיכול היה לומר לי. אך הוא לא הצליח למצוא את אותו פרופסור, ולפיכך חזר והסביר לי את כל העניין. הכל ״הריח״ כמו תנועה מתמדת, אולם, אחרי הכול, מדוע אפילו דבר זה לא יהיה בגדר האפשר? אחרי שהקשבתי להסבר שלו נאלצתי לומר לו שאף על-פי שחשב בחוכמה ועד הסוף על תוכניתו, היה זה מקרה שעשוי היה לאמיתו של דבר להיות מושווה לזה של אדם, אשר עם עלייתו לקרון רכבת, דוחף בכל כוחו ולאחר מכן, כאשר הקרון נע, מאמין שהוא היה זה שהתחיל למעשה את התנועה. ״זהו״, אמרתי לו, ״עקרון המחשבה המונח בבסיס תגליתך״. לבסוף, ראה הוא זאת בעצמו ולא חזר אל הפרופסור.
באופן זה אנו יכולים בהחלט לכלוא את עצמנו בתוך בועה אשר עוצבה על-ידי מחשבותינו שלנו. במקרים נדירים ניתן לצפות בכך בבירור, אך קיימות דוגמאות רבות לכך שאינן מגיעות תמיד לקיצוניות כה בולטת כמו הדוגמה שהובאה זה עתה. אולם, מישהו המסוגל לבחון את הטבע האנושי יותר מקרוב יודע שמספר גדול של תהליכי חשיבה הם מסוג זה, ואולי רואה, היינו אומרים, שאנשים הנמצאים בתוך מכונית דוחפים אותה ומאמינים שהם אלה הגורמים לה לנוע. רבים מן האירועים בחיים היו מתנהלים באופן שונה אילו אנשים לא היו מנסים לעתים כה קרובות לפתור את בעיותיהם על-ידי הטעיית עצמם באופן זה.
תרגול אמיתי בחשיבה מניח מראש גישה נכונה ותחושה מתאימה בנוגע לחשיבה. כיצד תושג גישה נכונה לחשיבה? לכל אחד החושב שמחשבה היא רק פעילות המתרחשת בתוך הראש או הנפש לא יכולה להיות התחושה הנכונה בנוגע לחשיבה. כל מי שמחזיק בדעה זו, יוסח באופן מתמיד על-ידי תחושת שווא, מחיפוש אחר הרגלי חשיבה נכונים ומפני העמדת התביעות ההכרחיות בפני החשיבה. האדם אשר יסגל לעצמו את התחושה הנכונה בנוגע לחשיבה חייב לומר, ״אם אני יכול לנסח מחשבות אודות דברים, וללמוד להבין אותם באמצעות חשיבה, אזי דברים אלה עצמם חייבים היו להכיל תחילה את המחשבות האלה. הדברים חייבים היו להיבנות על-פי מחשבות אלו, ורק מפני שזה כך אני יכול מצידי לחלץ מחשבות אלו מן הדברים״.
ניתן לתאר שעולם זה שמחוץ לנו ומסביבנו ייתפס כפי שתופסים שעון. בהשוואה בין האורגניזם האנושי לשעון נעשה שימוש לעתים קרובות, אך אלה הנוקטים אותה שוכחים לעתים קרובות את הנקודה החשובה ביותר. הם שוכחים את השען. יש לזכור בבירור שהגלגלים לא התחברו והתאמו את עצמם זה לזה מרצונם הטוב וגרמו באופן זה לשעון ״לזוז״, אלא שתחילה היה השען אשר צירף את החלקים השונים יחד. אף פעם אין לשכוח את השען. באמצעות ודרך מחשבות קרם השעון עור וגידים. המחשבות זרמו, כביכול, אל השעון, אל הדבר.
את מפעלות הטבע ותופעותיו יש לראות בדרך דומה. ביצירות של בני האדם קל לנו לתאר זאת לעצמנו, אך כשמדובר ביצירות של הטבע אין הדבר נעשה בקלות כה רבה. אך אלו, גם כן, הינן תוצאה של פעילויות רוחניות ומאחוריהן מצויות יישויות רוחניות. לפיכך, כאשר האדם חושב אודות דברים, הוא או היא רק חושבים מחדש את מה שכבר נמצא בהם.
האמונה שהעולם נברא במחשבה ושהוא ממשיך להיברא בלי הפסקה באופן זה היא האמונה אשר היא לבדה יכולה להפרות את עצם מעשה המחשבה הפנימי.
הכחשת הרוחני בעולם הינה תמיד זו המביאה לסוג הגרוע ביותר של שימוש רשלני במחשבה, גם בתחום המדע. התייחסו, לדוגמה, לתיאוריה שמערכת כוכבי הלכת שלנו צמחה מתוך ערפילית בראשיתית שהחלה להסתובב ולהצטופף לידי גוף מרכזי אשר טבעות וכדורים התנתקו ממנו, כשהם יוצרים באופן מכני את מערכת השמש כולה. כל מי שמציע תיאוריה זו מבצע שגיאת מחשבה חמורה.
בבתי הספר נהוג היה לבצע ניסוי פשוט על-מנת להדגים תיאוריה זו. גרמו לטיפת שמן לצוף בכוס מים. ואז דקרו את הטיפה בסיכה וגרמו לה להסתובב. כתוצאה מכך, טיפות זעירות נזרקו מן הטיפה המרכזית כשהן יוצרות מערכת כוכבי לכת מיניאטורית, ומראות באופן זה לתלמיד — כך חשב המורה — שמערכת כוכבי הלכת יכולה הייתה לבוא לעולם על-ידי תהליך מכני טהור.
רק מחשבה בלתי-מעשית יכולה להסיק מסקנות כאלה מניסוי קטן זה, כי אלה אשר יישמו תיאוריה זו בהתייחסות אל הקוסמוס שוכחים דבר אחד שברגיל עשוי בהחלט להישכח וזה את עצמם. הם שוכחים שהם בעצמם הביאו את כל הדבר הזה לידי סיבוב. אילו לא היו שם ולא ניהלו את כל הניסוי, ההפרדה של הטיפות הזעירות מן הטיפה הגדולה לא הייתה מתרחשת אף פעם. אילו היו מבחינים בעובדה זו ומיישמים אותה בהתייחסות אל המערכת הקוסמית, אזי היו הם משתמשים בחשיבה בריאה לחלוטין. שגיאות מחשבה ממלאות תפקיד גדול במיוחד במדע. דברים אלה הרבה יותר חשובים מכפי שאנשים משערים.
