אחת הסיסמאות הנפוצות ביותר ברחבי התקשורת והרשת היא "מפלגים את העם".
רעיון ה"פילוג" הפך למעין שדה קרב הקובע את המוסר והצדק.
"ראש הממשלה מפלג את העם"
"האופוזיציה
מפלגת את העם"
"אם יימשך הפילוג נגלוש למלחמת אחים"
וכך הלאה והלאה עד אינסוף.
אולי כדאי לבדוק פעם אחת לפחות את האפקטיביות ואת היסוד של אותו המונח "פילוג" ולנסות לקבוע עד כמה יש לו משמעות ועד כמה אותם ססמאות מייצגות ערכי יסוד בעלי משמעות, ובהמשך לכך - מהי המשמעות הנגזרת מכל העניין. כתמיד, במלחמת המילים והמשמעויות של המילים ישנם נכון להיום כמה הגדרות וכמה משמעויות שונות.
הימין והשמאל בארץ רואים את המושג פילוג כל אחד לפי דרכו ולשיטתו. הימין, החילוני, הדתי ואף המסורתי מנקודת מבטו מניח את המושג כנגד סדרת ערכים חיוביים לטעמו. קרי, ציונות, יהדות, ארץ ישראל, פטריוטיות, לאומיות, אחדות המחנה תחת כותר רחב ככל האפשר, גם אם המחנה אינו אחיד במהותו, בצבעיו, בגווניו. אם תרצו, הדוגמה הטובה ביותר לכך היא המושג הדתי/מסורתי השגור: "כולנו יהודים", שמשמעותו היא שאיכשהו, ולא משנה כמה אנו חלוקים בדעות האחד עם השני, בסופו של דבר, כולנו, חילונים או דתיים וגו' חולקים את הזהות הראשונית והיא היותנו יהודיים כמעטפת יסוד המתעלה על כל חילוקי הדעות, והמשמעות של הנחה זאת היא שבמקרה חרום כולנו נחלוק סוג של שותפות גורל.
אין חולק על כך שלמעט קבוצות קיצון אחדות, גם השמאל הישראלי חולק עם הימין חלק מאותם ערכים, החל בציונות וכלה בפטריוטיות, ואף באותה אחדות המופיעה בשעת צרה. לעומת זאת, מטבע תפיסת העולם והמוסר שלו נשען השמאל על הנחת יסוד שונה (יפורט בהמשך).
וכאן אני חוזר לאותו המושג הנעלם "פילוג". אני עצמי, מטבע השקפת העולם שלי וכמובן מהנחות המוסר שלי, אינני רואה ב"פילוג" משהו אקוטי, בעיה שיש לפתור, להיזהר ממנה, להזהיר מפניה, או להניח שהפילוג "לא מוסרי".
מטבעי יש לי מחלוקות עם לא מעט אנשים ורעיונות ואין לי ספק שאנו כל העת מפולגים במידה כלשהי. כך אנו מפולגים בין בני משפחה, בין חברים, בכל מקום ומקום שבה אין אחידות מושלמת. הפילוגים הללו הם חלק מנשמת אפו של האינדיבידואל. חלק מהביטוי הנאות לכך הוא שלכל אחד מאתנו ראיית עולם פרטית ואישית ובהכרח, אם כי לעתים אנו חולקים השקפות זהות, אנו כורתים בריתות האחד עם השני, לעתים האחד נגד השני, וכך היה וכך הווה. אנו חולקים פילוג בכל מישורי החיים, הפוליטיקה, בעבודה, בוויכוחים, בחיים עצמם. אנו מחולקים לקבוצות שונות בעלי מאפיינים משותפים מעצם היותנו בני אדם - וטוב שכך.
למעשה, לתפיסתי אין שום סיבה להניח שהפילוג כעקרון כולל, הוא דבר שלילי, אלא שהשאלה הנשאלת היא עד כמה אנו מפולגים, ולא אם ישנו פילוג או איננו. לטעמי, ה"פילוג" יהיה בעל מאפיינים שליליים רק בתנאי ומדובר בחילוקי דעות כה חמורים עד שהם יכולים או מביאים להתלקחות אלימה בה נדרסות זכויותיו היסודיות של הבודד (האינדיבידואל).
ונשאלת השאלה מדוע אותו ה"פילוג" הפך למושג כה שלילי ומבהיל?
וכאן אני חוזר להנחות היסוד של השמאל. השמאל אינו רואה את האינדיבידואליות כערך חיובי, נהפוך הוא, אמונתו והנחות היסוד שלו מושתתות על יסוד האחידות המחשבתית, הסכמה גורפת לאותם ערכים בדיוק, כי לטענתם ולתפיסתם ה"חברה" היא העיקר ולא הבודד. כך, ה"חברה, תמיד תהייה עדיפה על הבודד ובכל מקרה בו הבודד חולק על ה"חברה" יש בידי החברה את הסמכות המוסרית להדביר אותו תחתיה.
וכמובן, בהתאם לאותם תפיסות יסוד, כל מצב שבו ישנו פילוג, קטן או גדול הינו סמן לכך שה"אחידות" המבוקשת מותקפת ומתרחקת מאותה האוטופיה המבוקשת.
ראוי לציין שמדינת ישראל, והיהודים בכללם למודי לקחים קטלניים המגיעים ממצבים בהם הפילוג ביניהם היה בעבר ההיסטורי אקוטי והפך לאלים ואף גרם לאסון. מאידך-גיסא, כאן יש לציין מושג נוסף: "האנלוגיה".
אנלוגיה היא אחת הדרכים בהם בני האדם מסבירים את עצמם. הרעיון הוא לתת משהו אחר מהמציאות קרוב מספיק לנושא הוויכוח אך שונה ממנו כך שנקל לראות את הדמיון בין המקרים וכך הצד השני לוויכוח מבין טוב יותר את הנושא או את עצם הדיון. מאידך-גיסא, כמו במונח פילוג - השאלה היא המרחק והכמות, ולכן הבעיה היא בעיקר יכולת ההפשטה וכישרון מסוים לדעת להתאים את האנלוגיה כך שלא תהייה רחוקה מידי מהמקור.
לצערי הרב, במציאות של היום במדינת ישראל גדושת הססמאות רווח שימוש כה תכוף באנלוגיות רחוקות מהמציאות עד שאין פלא שהאדם הסביר מוצא את עצמו מבולבל ולעתים מבוהל ומתקשה להחליט בהגיון על טיבן של אותם האנלוגיות ולעתים, מתוך חוסר הבנה אף מקבל אותם כאמת ומציאות. קרי, די באלמנט אחד פשוט מתוך מכלול מורכב של עניינים בנושא כדי לקשר מיד וליצור קשר בל יינתק בין הדברים.
כך למשל כביש עוקף הפתוח רק ליהודים לנסיעה עקב ריבוי זריקות אבנים ובקבוקי תבערה וכו' בידי ערבים, מיד הופך ל"אפרטהייד" בזכות שאי-שם בדרום אפריקה היו כבישים ללבנים בלבד.
כל למשל אזרחי ישראל מתבשרים על הפיכת ראש ממשלת ישראל למנהיג בסגנון
ארדואן או אף סטלין בזכות כנס של תומכי הקוראים לו קריאות עידוד. כך למשל כל ביקורת מינורית על בית המשפט העליון מיד הופכת למלחמת עולם על הדמוקרטיה ושלטון החוק.
ואלו כמובן רק דוגמאות זעירות.
וכך, אם נחזור לעניין ה"פילוג" הידוע אנו מקבלים ללא כל בקרה את הססמה "הפילוג" כמשהו נוראי בתכלית ללא כל הבנה או מחשבה עמוקה על משמעותו של הפילוג, על עומקו ועל תוצאותיו.
לסיכום:
אני רוצה פילוג, אני אוהב פילוג, אני רוצה מפלגות וחילוקי דעות, אני מתנגד לאחידות חברתית, לשלמות אוטופית נוראית שתוצאותיה הם תמיד תמיד מוות, רעב המוני, אומללות ורמיסת זכויות האדם, כמו שהוכח לא פעם בשלטון הרודני של המפלגה בברית המועצות, בסין ובקוריאה, בוונצואלה, כמו בקומוניזם, סוציאליזם או כל מהפכה "עממית".
