מתקרבים אנו בצעדי ענק לקראת הימים הנוראים. אין אדם מישראל אשר לא מתמלא ליבו מיום ראש השנה - יום הדין - שבו הבורא דן את כל יציריו ושופט אותם על-פי מעשיהם.
על הפסוק "מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים י"א, י"ב) דרשו חז"ל "כל שנה שהיא רשה בתחילתה מתעשרת בסופה" (מסכת ראש השנה ט"ז, ע"ב). לאמור, חסרונה של האות א' במילה רשית באה ללמד אותנו את המשמעות של דרשת חז"ל שכל שנה שהיא רשה (ענייה) בתחילתה מתעשרת בסופה, דבר המתבטא בהיבטים השונים של אמרת חז"ל זו כפי שנציין עתה.
מובא בשמו של הרב חיים פרידלנדר זצ"ל מחבר הספר שפתי חיים על החגים: "כל אדם מאמין יודע שהעשירות היא מראש השנה ועד ראש השנה, וכל המתנות הטובות הניתנות לאדם הם רק לשנה אחת בלבד ולכל ראש השנה יש בו חשבון חדש. לכן צריך להרגיש לפני ראש השנה כרש כיוון שבערב ראש השנה אין לאדם כלום ומה שהיה לו יום קודם זה לא ראיה שאכן יהיה גם למחרת ראש השנה" (מתוך אגרת ששלח לתלמידיו בעת חוליו).
בשם גדולי החסידות מובא בשמו של הרב נחמן מברסלב ועוד אחרים, שעמידתנו לפני הבורא היא מתוך הרגשת דלות וריקנות, תוך קבלת שמים אמתית שהיא ההתחלה של שנה עשירה ומלאת חן וחיים. כלל עם ישראל חפצי חיים הם אולם רק אחרי כיווץ כל האישיות שלנו בראש השנה, בבחינת "מן המיצר", דווקא על-ידי זה, הבורא עונה לנו "במרחב".
פירוש נוסף שמעתי בשמו של הרב
אברהם שפירא זצ"ל, מי שהיה רב ראשי לישראל, שעבודת חודש אלול הוא בבחינת "זמן בין השמשות" הוא "הרשה בתחילתה", "ומתעשרת בסופה" עם התקדש החג - ראש השנה שאז מוותר האדם על ממד הדין ועוסק רק בהמלכת הקב"ה למלך על כל העולם כולו.
חיים טובים ושלום
החודש האחרון בלוח השנה העברי הוא חודש אלול, הוא החשוב מכולם היות שהוא משמש לנו כמסלול המראה לעבר פסגת החגים הבאה אחריו. אלול נותן לנו הזדמנות לפתוח בתהליך של התבוננות פנימית על-מנת לבחון את עצמנו כראויים בדרכינו לתכלית השלמות האמתית. מובן שכל אדם משתדל לפשפש במעשיו ולתקן את דרכיו ולשוב בתשובה שלמה בכדי לצאת זכאי בדין ולהיחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום.
ארבעת האותיות המרכיבות את המילה אלול מהוות ראשי תיבות לפסוק משיר השירים: "אני לדודי ודודי לי" (פרק ו', ג'); דודי - הקב"ה. כאשר אני מתקרב לדודי, שומע ומציית למצוותיו, אזי מתקרב גם דודי לי. מאיר הבורא פניו אל האדם, סולח לעוונותיו וממלא את מבוקשו. משמעותם של דברים שקיימת מערכת יחסים קרובה בין הבורא לעם ישראל. במילים אחרות, החודש הקודם לראש השנה - אלול, הוא הזמן בו יוצא הקב"ה לקראתנו, זאת, על-מנת ליצור סביבה נוחה עבורנו להתעוררות ולתשובה למהלך של ארבעים יום. ביום הראשון של אלול עלה משה להר סיני, וארבעים יום מאוחר יותר ביום שעתיד להפוך ליום כיפורים הוא יורד בחזרה אל העם כאשר בידיו הלוחות השניים.
חודש זה פותח עבורנו תקופת התעלות בת ארבעים יום, ששיאה מגיע ביום הקדוש ביותר יום הכיפורים. יש המסבירים לפשרם של ארבעים יום מראש חודש אלול עד יום הכיפורים שהמספר ארבעים הוא מספר של התנקות והיטהרות. המבול שהיה בתקופתו של נח נמשך ארבעים יום והביא לפתיחתה של תקופה חדשה. בדומה לזה, המקווה - אגן ההיטהרות היהודי המסורתי מכיל ארבעים סאה של מים.
לכן מהווה החודש הזדמנות אדירה להתעלות וכאשר המלך בשדה רבים מאתנו מגבירים את לימודי התורה והמוסר שבהם הם עוסקים, מדקדקים יותר במצוות, וחלקים נרחבים בעם עורכים חשבון נפש יום יומי במאזן המעשים הטובים אל מול העבירות.
הבה נשפר וניטיב את דרכינו לשנה הקרובה, שתהא השנה הבאה עלינו לטובה שנת ברכה והצלחה, שנת גאולה וישועה, שנת בריאות ופרנסה טובה, שנה טובה ומתוקה.
