חסל סדר שלטון הפקידים

יש לשבח החלטתה הנכונה והתקיפה של שרת המשפטים, איילת שקד, ליטול סמכוייותיה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר, בכל הקשור לסוגיית ה"הפרדה המגדרית". סוגיה זו הייתה מצויה משך שנים רבות בטיפולה ובהשגחתה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר. התנהגותה של עו"ד דינה זילבר בכל הקשור ליישום סוגיית ה"הפרדה המגדרית" עוררה בעבר לא פעם ביקורת והרמת גבות, כך למשל, התערבה היא בעניינים שבהם טענה היא להפליית נשים, לכאורה, בטקסים ציבוריים באוניברסיטת בר-אילן ובעיריית תל אביב, הגם שבדיעבד, ולאחר מעשה התברר כי לא היה כל מקום, בכל הכבוד הראוי להתערבות, שכזו. צודקת צודקת לחלוטין שרת המשפטים, איילת שקד, שהחליטה על העברת סוגיית ה"הפרדה המגדרית" מידיה של עו"ד דינה זילבר לתחום סמכותה של השרה, גילה גמליאל, הממונה על המשרד לשוויון חברתי. הצידוק להחלטתה זו של שרת המשפטים אינו נעוץ וממוקד בזכות המשילות של הממשלה ושריה, אם כי גם מהפן הזה זכותו המלאה של שר ליטול סמכויות שניתנו לעובד ציבור (ולעניין זה נרחיב דברים בהמשכה של רשימה זו). "משרד המשפטים אינו צריך לעסוק ביישום מדיניות של משרדים אחרים אלא בנושאים משפטיים", נמקה שרת המשפטים החלטתה בדבר נטילת הסמכויות מעו"ד דינה זילבר, והעברתן לתחום סמכותה ואחריותה של השרה, גילה גמליאל. ואכן, כן לא פעם מותחת איילת שקד ובצדק רב ביקורת על עודף המשפטיזציה העובר על החברה בישראל. בעבר תקפנו התנהלותה של שרת המשפטים, בעניינים שונים, תוך שמתחנו ביקורת על התערבותה בעניינים משפטיים, שעה שהשכלתה האקדמית, לא באה לה מתחום המשפט, דווקא. הפעם מוכרחים אנו להודות על האמת גילתה שרת המשפטים היגיון בריא ושורשי והיא לא מוכנה ללכת שבי ולהיות אזוקה באזיקי מחויבות ל"מאפייה המשפטית". סעיף 42 לחוק יסוד: הממשלה קובע כי שר, לרבות ראש ממשלה, הממונה על ביצועו של חוק, רשאי ליטול לעצמו כל סמכות הנתונה על-פי חוק לעובד מדינה למעט סמכויות בעלי אופי שיפוטי אם אין כוונה אחרת משתמעת מין החוק. כך בדיוק נהגה שרת המשפטים, ויפה יפה עשתה. הגיע הזמן שממשלות ישראל ושרי ממשלות אלה ישתחררו מאימת שלטון הפקידים ומשלטון הפקידים בהם. איש אינו טוען כי יש ליטול לשם משל סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, כל אימת שפעולותיו, בשם הממשלה, אינן נראות לממשלה. בסוגיה זו דנה בעבר וועדת אגרנט הראשונה (בשנת 1961) והחליטה שהיועץ המשפטי לממשלה סוברני בהחלטותיו. אם אין דעת הממשלה נוחה מפעולותיו, יכולה היא לפטרו ולהחליפו, אך אין יכולה היא להחליף שיקול דעתו, בשיקול דעתה שלה. שונה הוא מצב הדברים שונה לחלוטין בעניינינו אנו. כאן אין מדובר בהחלפת שיקול הדעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשל, עו"ד דינה זילבר, בשיקול דעתה של שרת המשפטים, אלא בהחזרת סמכות חוקית שנתנה לה בידי שרת המשפטים. לצורף כך בדיוק חוקק סעיף 42 לחוק יסוד הממשלה. משנטלה שרת המשפטים הסמכויות שהוענקו למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בשעתו, חזרה אליה יכולה היא להעבירם לכל גורם ביצועי אחר לרבות המשרד לשוויון חברתי. לכן, אין כל פגם בהתנהלותה של שרת המשפטים שהחליטה, כי מכאן ואילך משרדי הממשלה השונים יקבעו המדיניות בסוגיית ה"הפרדה המגדרית" כאשר המשרד לשוויון חברתי, ירכז העיסוק בסוגיה זו אל מול משרדי הממשלה השונים. זו היא דרכה וזו היא מהותה של משילות נכונה ונכוחה. העם המסר השלטון לידי המפלגות שהרכיבו קואליציה ונגזרת מכך קמה הממשלה והעם לא מסר בכל הכבוד הראוי יכולת השלטון והמשילות, לפקידות, תהא דרגתה ובכירותה, אשר תהא. ההתנהלות לפיה הפקידות קובעת מדיניות והממשלה נגררת ונשרכת אחריה הינה מדיניות אנכרוניסטית, מימי שלטון מפא"י ההיסטורית. טוב ויפה עשתה שרת המשפטים שהראתה לפקידות המועסקת במשרדי הממשלה השונים תהא דרגתה ובכירותה, אשר תהא מי הוא קובע המדיניות ומי הוא מבצעה של מדיניות זו. בשנים האחרונות נטשטשו הגבולות והפקידות, שיכורת הכוח, ניכסה לעצמה סמכויות שאין בידיה. מעשה זה שעשתה שרת המשפטים, ישיב עטרה ליושנה ויזכיר לפקידות הבכירה, שהיא אך ורק דרג מבצע ולא דרג מחליט, מנווט ומוביל מדיניות.