במפגן התמיכה הליכודי בראש ה
ממשלה בו השתתפו כניצבים אלפי פעילים "שרופים", תקף נתניהו בחריפות רבה את התקשורת וקבל בזעם על הדרך שבה היא מסקרת את מפגשי התמיכה המפלגתיים בו. "תראו איזה לעג, איזו התנשאות" רטן "הם לא רק בזים לנו אלא למשהו הרבה יותר עמוק: לבחירת העם, לדמוקרטיה שבשמה הם מדברים". והוסיף ממש בכאב לב: "הם עושים הכל כדי לפגוע בי וברעייתי, כי הם חושבים שאם הם יפילו אותי ואותה, הם יפילו אותנו, את הליכוד, את המחנה הלאומי כולו שהליכוד מוביל אותו".
וכדי שלא תהיה אי-הבנה בקרב ציבור מעריציו שנכח באירוע הוסיף ראש הממשלה טיעון לכאורה ענייני: "התקשורת מצניעה את ההישגים שלנו. למה? כי הם מעדיפים להציג את ישראל כמדינה מבודדת. כמדינה נכשלת, הם פשוט לא רוצים שאזרחי ישראל יראו את ההצלחה. אבל כולם רואים את האמת על התקשורת המגויסת. את חוסר ההגינות של תעשיית הדכדוך, את הפייק ניוז",
חלקים לא מעטים מקובלנותיו של ראש הממשלה נכונים וצודקים אבל במהות הטחת האשמה נתניהו פשוט טועה כיוון שהוא מדבר בהכללות על כל התקשורת. אך אם בודקים את הנתונים האמתיים ברור לחלוטין שלא כולם נגדו ונגד הליכוד. הנה הנתונים כפי שהם מוצגים בסקר המקצועי הבודק את תפוצת התקשורת המודפסת.
כל אחד יודע כי החינמון של
שלדון אדלסון תומך בנתניהו ובימין ובוודאי אי-אפשר להאשימו שהוא מצניע את הישגי ממשלת נתניהו, יהיו מה שיהיו. ובכן מסתבר כי
ישראל היום עלה לשיעור חשיפה של 39.7% ועבר את
ידיעות אחרונות - הנוהג דרך קבע לתקוף את נתניהו - שהגיע רק לחשיפה של 38.2% כלומר: כמעט שוויון. או במלים אחרות: כמעט שליש מהתקשורת המודפסת תומכת בימין ואינה מטה לרעה את הסיקור של ממשלת נתניהו.
עיתון הארץ האנטי ציוני - שהוא הגורם להרבה כעסים מצד גורמים פוליטיים וממשלתיים - הגיע בשנת 2016 לחשיפה של כ-4.5%, TheMarker הגיע לחשיפה של 5.4% ואילו "
כלכליסט", ירד לגבולות חשיפה של כ-9.5%.
והנה דוגמאות מעיתונים אחרים: מהדורת יום ששי של "מעריב השבוע" - שבה תוקף בעיקר
בן כספית את ראש הממשלה ורעייתו - מגיעה לתפוצה של כ-5%. "
גלובס" - שאינו בעד או נגד ממשלת נתניהו - מגיע בסוף השבוע לחשיפה של כ-2,6%. "
מקור ראשון" בבעלות שלדון אדלסון מצוי בשיעור חשיפה של 3%. עד כאן מצביעים הנתונים על רוב התומך בנתניהו.
הקרב הגדול של ראש הממשלה צריך אולי להיות מופנה נגד התקשורת האלקטרונית.
גלי צה"ל היא תחנה המואזנת בשעור של 23.7%. בתחנה זו
אילנה דיין היא המתנגדת הראשית לראש הממשלה ולממשלתו אך כבר הוכנסו לתחנה שדרים ימניים המאזנים במידה מסוימת את "הנגד". רשת ב' של
קול ישראל, מואזנת בשיעור של 22.6%, ואינה יכולה להיות מוגדרת כאנטי-ממשלתית אף כי יש בה לא מעט ביקורת נקודתית על גורמים ממשלתיים.
הבעיה המציקה ביותר לראש הממשלה היא שני ערוצי הטלוויזיה המסחריים. בערוץ 2 מוביל גיא פלג עם ידיעות בלעדיות, חדשים לבקרים, המצביעות על חשדות למעשי פליליים של מקורבי וקרובי ראש הממשלה. בערוץ 10 מוביל
רביב דרוקר בידיעות ובתחקירים שגם הם עוסקים בחשיפות של החשדות אותם חוקרת המשטרה שבמרכזן משפחת נתניהו ומעטפת משרתיה המקורבים מאד.
על-פי הנתונים האלה כלל לא ברור על מה יצא קצפו של נתניהו. רצף אירועי התמיכה המתוזמרים על-ידי ראש האופוזיציה
דוד ביתן, מעיד על כך שבנימין נתניהו נתון בלחץ. אבל הרושם הוא שראש הממשלה פוחד שמא בסופו של יום, ובעקבות המידע שיגיע מעדי המדינה - יחליט היועץ המשפטי לממשלה, בלחץ כבד של התקשורת, להגיש כתבי אישום נגד כל החשודים המעורבים. ומי יודע אילו עובדות מביכות יצופו על פני המים ויגררו את נתניהו אל תוך מערבולת החקירות. אינני מעריך שנתניהו, שכבר עבר חקירות באזהרה בימים עברו, חושש מפני חקירות. אבל סביר להניח שהוא מפחד מאוד שתרועת הסיום בקריירה שלו יהיה הדחה בקלון.
