שנת התשע״ז מגיעה לסופה ושנת התשע״ח כבר עומדת בפתח, ואנו נפרדים מזו החולפת בקלות יחסית, ומקבלים את פניה של האחרת. התכונה לקראת פרוס השנה החדשה מורגשת באוויר, הרגשת סוף קיץ ובוא הסתו, סיום המהול בילודה, התחלה מחדש.
ראש השנה הוא רק אחד מארבעה ראשי שנה שנחגגו בעבר, ובהם ראש החודשים, חודש ניסן, בו צוין בוא האביב (פסח), וראש השנה לאילנות (ט״ו בשבט). ראשי שנה אלו קובעים מחזוריות, וזו מאפשרת לנו מסגרת המקנה לחיים צורה סדורה וביטחון. יודעים אנו שיקרה מה שיקרה, הכל יגיע לקיצו ויתחיל מיד מחדש, ממש כמו ספר תורה שאת קריאתו הסדורה אנו מסיימים מדי שנה ומיד מתחילים מחדש בחגיגה גדולה.
לפעמים הקץ המיוחל נראה כמו שנות אור קדימה, בלתי אפשרי ממש. כך לדוגמה ילדים המצפים לבוא הקיץ, ושנת הלימודים נראת בעיניהם כאורך הגלות ממש. כך גם אלו המצפים לבוא המשיח, דבר היכול להתממש בן רגע ממש, או אלו קטני האמונה המשוכנעים שדבר זה לא יקרה בימי חיינו, כה רחוקה ובלתי אפשרית התגלותו של המשיח נראת להם.
כשקשה לנו עד מאד, בשל משבר כלכלי עולמי או מלחמת עולם, אין אנו מאמינים שאלו יגיעו לקיצם, שהמצב ישתנה, שנשרוד ועוד נהיה חלק מעתיד טוב יותר. והנה, לוח השנה מזכיר לנו שאנו מצליחים לשרוד, שאולי הרע ביותר כבר מאחורנו ורק אסור לאבד תקווה, כי המחר יהיה טוב יותר וכל יום שעובר מקרב את המחר אלינו.
שעת הבוקר המוקדמת מלמדת אותנו דבר מה על מחזוריות היום. נסו יום אחד לקום עת חשכה מוחלטת בחוץ. אם השמים לא מכוסים, הרי שתוכלו לראות בברור את הכוכבים. ואז, תוך שבריר שניה, שם באופק במזרח, מתחיל להבציע האור, והחשכה ששלטה עד לפני דקה נעלמה כלא היתה. כה מהר הסתתרה, שיקח לנו דקות ארוכות להבין את שקרה, את אותו מעבר שחווינו בין חושך לבין אור. יקח עם דקות ארוכות עד שהחמה תפציע, כדור של אש העולה ועולה במסלול קבוע. עד אמצע השמים הוא יגיע, יקפח ללא רחם על ראשנו בחום היום, ואז הוא יחל בדרכו הלאה, להקבר, להעלם, לתת לחשכה לצאת ולשלוט מחדש, עד למחרת מוקדם בבוקר. וחוזר חלילה.
הימים מצטרפים לשבועות, המובדלים זה מזה על-ידי השבת (ואתה פרשת השבוע וההפטרה), והשבתות לחודשים ואלו לשנים. השנים חולפות ביעף, בלי שאנחנו יכולים לעצור בעדן. המחזוריות מתגלה בטבע, בלוח השנה והזמנים, אך טבועה היא גם בנו. התופעה הידועה ביותר כמובן היא המחזור החודשי אצל הנשים (דבר המשפיע, ללא ספק, גם עלינו הגברים).
נראה שלקחנו את המחזוריות מהטבע. פרפרי המונרך (דנאית מלכותית) - פרפרים גדולים, כתומים עם מסגרת ועורקים שחורים ונקודות לבנות - נודדים להם מצפון אמריקה לדרום החם יותר. במהלך חייהם רובם יספיקו לנדוד נדידה אחת, וחלקם אף לא ישלימו אותה, ובכל זאת הם יודעים היטב את המוטל עליהם והמשימה מושלמת תודות לידיעה זו.
העגורים נודדים להם מהצפון הקר (רוסיה וצפון ארופה המערבית) לדרום הנוח, וכך זוכים אנו בארץ לעשרות אלפים מהם החורפים באגם החולה. הם מגיעים עם תחילת הסתיו ועוזבים לקראת האביב. בשנים האחרונות אלפים מהם ראו כי טוב והחליטו להשתכן דרך קבע בארץ. העגורים ידועים בגודלם, קוליותם (הם דברנים גדולים) ובנאמנותם (הזוגית והמשפחתית). הם מרשימים במיוחד במעופם.
בשנת 1971 כתב
דן אלמגור מילים לשיר ״העגורים״ לאחר ששמע שיר בקלטת שירים רוסיים שנאמר לו שהוא עוסק בעגורים. (לפי אלמגור, השיר נכתב בהשראת ״אל הציפור״ של ביאליק בן ה-17.) השיר הושר לראשונה באותה שנה בהצגה ״השטן ואשת האיכר״ על-ידי אמנון ברנזון, רפי גרנות ומיכל טל.
העגורים חולפים מעל הכפר.
העגורים עפים אל הנהר.
העגורים עוזבים, יוצאים אל הדרום החם.
מתי, מתי נוכל לעוף כמותם?
אני נושא עיני לעננים:
העגורים שטים בהמונים.
העגורים עוזבים, עפים אל הדרום החם.
מתי נצא בהמונים כמותם?
אל השדה אצא עם בוא הסתו,
ובידי טבעת ומכתב.
אתפוס עגור, ולרגלו אצמיד מכתב דומם -
פרישת שלום לכל אחי אי-שם.
עם בוא הקור העגורים עוזבים.
עם בוא אביב אלינו הם שבים.
העגורים שבים, חוזרים הם עם חלוף הקור.
אנחנו, אם נצא - כבר לא נחזור!
מילים אלו כתב דן אלמגור אחרי שנפתחו שערי ברית המועצות וראשוני ״מסורבי העלייה״ הגיעו ארצה. אנחנו, בארץ, מקבלים את פני העגורים בהתלהבות רבה, כאורחים של
כבוד ומגנט תיירותי מרשים ביותר, רק שאת אחיהם, היהודים מרוסיה הסוביטית וגרורותיה (או את אחינו האתיופים) לא קבלנו כל כך יפה, בכזו התלהבות.
הנדידה מנקודת ראות הנשארים ברוסיה מהווה תקווה לעתיד טוב יותר, תזכורת של מקום וזמן אחר שאולי יתאפשרו בעתיד. העגורים עוזבים, והחורף הקשה מתחיל. עם בוא אביב אלינו הם שבים, וכבר מתחיל להיות טוב יותר, סביל יותר. אך כאמור, אם רק תנתן ההזדמנות (וזו אכן ניתנה), נצא וכבר לא נחזור!
בדיוק כמו אותם מחזורי נדידה, גם אנחנו מתעקשים לחזור. שוכחים אנו את הצער והסבל, ועד מהרה נכהים חושינו ואנו משתוקקים לחזור (ראו לדוגמה את הישראלים בברלין).
