ואת הפנינה הזו כתב מרגלית,
דן מרגלית בכבודו ובעצמו.
דן מרגלית, המאמי של הליברלים, האור שבקצה המגדלור, האור אשר החזיק את
אריאל שרון בשלטון, העלה את
אהוד אולמרט לשלטון, החזיק את
בנימין נתניהו בשלטון, ומעניין מי הבא בתור. על-פי מה שנשמע בציוצים של בני משפחתו, אפשר כבר לנחש, ואם ניתן לו במה, הוא גם יצליח, והאשמה לא תיפול על כתפיו, אלא על כתפינו.
בואו ננסה לנתח את אמרת השפר הזו.
נניח ח"ו שפלוני חולה, או נניח שפלוני נאשם בהאשמה פלילית, האם הוא אמור לחדול מלקבל החלטות? מדוע? אני סברתי שדווקא הפוך. דווקא אדם שנקלע למצוקה מחויב לקבל החלטות, למעט כמובן אם איננו כשיר לקבל החלטות.
וההחלטות המרכזיות אינן מחליפות את המומחים הנדרשים על-מנת לצאת מן הצרה שנפלה עליו. כמובן שאת מלאכת היציאה מן הבוץ עושים בעזרת מומחים, רופאים, עורכי דין, אבל האסטרטגיה והטקטיקה, איזה קו לבחור, איזו שיטה רפואית לאמץ, מיהם המומחים המתאימים, זו ודאי מטלה של החולה או הנאשם.
הניסיון הפתטי של מר מרגלית לחבר בין ההחלטות שהן החלטות מובהקות של הנזקק לשרות, לבין התמיכה והייעוץ המסופקים על-ידי נותני השרות, הוא ניסיון המעורר רגשות קבס.
ודן מרגלית אינו טיפש, הוא מבין לחלוטין את האנומליה שבדבריו, הוא רק חושב שאנחנו טיפשים, ואם אנו עדיין מקשיבים לו, אז אנו באמת טיפשים. לדן מרגלית יש מטרות, הוא מעלה ומוריד ראשי
ממשלה, הוא מנצל לשם כך משאבים פרטיים וציבוריים, ומנצל במקביל האת המאמיות שלו בקרב הציבור.
והציבור, לפחות עד כה, פתי, פשוט פתי.
ואין כמובן לפסול על-הסף את האפשרות הסבירה שגם את עצותיו הוא נותן במסגרת אותן מטרות, ולא קל לנחש שמטרותיו של דן מרגלית כיום אינן מתלכדות ולו במעט עם מטרות ראש הממשלה ומשפחתו. ומה שאני אציע לראש הממשלה ומשפחתו הוא לא ללכת שולל אחרי עצות אינטרסנטיות, אלא לקבל החלטות, החלטות מאוד משמעותיות, הנוגעות למכלול המשוכה העומדת בפניהם, וודאי לא לצפות מדן מרגלית האינטרסנט, שיוציא להם את הערמונים מהאש, עם עצות אחיתופל.
