אני אדם ממוצע. חי בעיר ממוצעת, בדירה ממוצעת, עם משפחה ממוצעת. חוזר בערב הביתה, מותש מעבודה מייגעת. מכין לי כוס קפה. מתרווח על הכורסא בסלון. מדליק טלוויזיה וצופה בחדשות ובאקטואליה, וקורא עיתון.
ואז מתחיל להסתחרר בפסטיבל: ביהוד נסגר גן ילדים בשל חשש לפישפשים - באשמת ביבי!
בתי החולים קורסים בשל ריבוי מאושפזים - ביבי אשם!
הוענקו צל"שים לחיילים מצטיינים - שרה אשמה!
שופרסל החליט להעלות את מחירי הבשר - באשמת ביבי!
הפועל הפסידה למכבי - ביבי ושרה אשמים!
פרסומת: קנה מיטה מושלמת ללילה מושלם - בלי ביבי!
המשך החדשות:
תנועת הרכבות בין תל אביב לחיפה נעצרה בשל בעיה כלשהי במסילה - באשמת ביבי!
ביפו רצח על-רקע פלילי - באשמת שרה!
מזג האוויר יהיה סוער עד סוער מאוד בסוף השבוע - ביבי ושרה אשמים!
ואז מצלצל הטלפון ועל הקו סוקר מטעם חברת סקרים כלשהי: "אדוני, ערב טוב. אנו עורכים סקר. נודה לך אם תואיל לענות על מספר שאלות קצרות..."
-"ביבי אשם..." - נפלט לי באוטומט
-"מה אמרת, אדוני?!" - הסוקר היה המום.
-"ושרה גם" - לא יכולתי להפסיק.
-"אדוני" - הסוקר נשמע אומלל - "אני לא מבין איך ניחשת את השאלה. רציתי לשאול: אם היו נערכות היום בחירות, למי היית מצביע"?
-"בביבי!" - צעקתי והוספתי בלחש - "אשם. ושרה גם".
-"מה אמרת אדוני? לא שמעתי טוב".
-"ביבי ושרה! בשניהם!" - סיננתי בזעם מבין שיניי.
- "אדוני, אתה בטוח? ומה עם המועמדים האחרים"?
-"מי הם? אני לא מכיר אותם. בעיתונים ובתקשורת כל היום ביבי, רק ביבי... ושרה גם! יש עוד מועמדים"?
וכך קרה שבסקר האחרון אזרחי המדינה, ואני ביניהם, בחרנו בביבי (ובשרה גם) והעלנו את הליכוד על המפה עם 40 מנדטים.
יש אלוהים! ביבי אשם ושרה גם!
ובאותו הערב, החלטתי להעמיד עצומה במרשתת ולדרוש מביבי שיוקיר את התקשורת ויזמין אותה ביום העצמאות לקבל פרס ישראל, או לפחות להדליק משואה, על שבזכותה יצאו האזרחים, ואני בתוכם, מעבדות לחרות הדעה והמחשבה!
© וכל הזכויות שמורות לביבי... ושרה גם!
