ראש שמח

הראש כסמל

הידעתם שבראש השנה אדם הראשון נולד, ועימו כל המין האנושי נוצר והֵחֵל את חייו בעולמנו? כן, כן, ראש השנה הוא יומולדת לאדם. כמה מרגש. בריאת העולם הֵחֵלָה בכ"ה אלול, והאדם, נֵזר הבריאה, שחתם אותה (אחרון אחרון חביב), זכה להיוולד ביום השישי בדיוק בראש השנה. כמה סמלי. בראש השנה, שהוא לא רק יום הדין, אלא בראש וּבראשונה יום מלכוּת ה', הקב"ה העמיד את הבריאה לרשות האדם, שנברא בצלם אלוקים, וּבשירותו, כדי לעוֹבדה וּלשומרה, אך לא להחריבה. הטבע הנפלא, שברא הבורא, החי והצומח, צבא השמיים והמים, הם כלים להַנות את האדם, שיתבשם מריחם הטוב, וּלספק לו מקורות מזון וּמִחיה. אז מה הפלא שראש השנה נקרא בשם זה? נכון, מבחינת הזמן הקלנדרי, השם מציין תחילת שנה. אבל מעֵבר לכך, המילה 'ראש' מסמלת את מלכות ה' על האדם, הבריאה והעולם כולו. ממלכותו הֶאֱציל הבורא על האדם, העניק לו את כתר הבריאה, וחנן אותו בְּראש, בנשמה רוחנית וּבשכל שיַנחה וינהיג אותו כהלכה בכל דרכיו לאורה על-פי תורתנו הקדושה. את ראש השנה כסמל ניקח איתנו כל השנה. אכן, יש לי יום יום חג ראש השנה. בכל מעשה טוב, בכל מצווה שאדם עושה, הוא מתחבר לפנימיותו, לנשמתו ולבוראו, וּמעצים את אישיותו. הידעת?! אתה ואַת מיוחדים, מלכי הבריאה, בני מלך מלכי המלכים, הקב"ה, וּבכל מִצווה שלכם משתקף בכם דיוקנו המלכותי ואתם מנציחים אותו לתפארת אישיותכם וזהותכם היהודית.

להתחיל מבראשית

לכאורה, התורה העתיקה ניתנה לעם ישראל לפני כ-3,500 שנה. אז איך זה, כפי שראינו, פסוקים בנוסח "וּשמרתם את מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם היום" חוזרים ונשנים כלייטמוטיב במהלך הפרשות השונות? התשובה היא, כי כשם שמחזור הטבע והבריאה מתחדשים מדי יום, כך התורה ניתנת כל יום מחדש, ועימה האדם מבחינה רוחנית נולד כל יום מחדש כבריאה חדשה. במזמור התהילים היפהפה, "לדוִד ה' אורי וישעי", שנאמר מראש חודש אלול ועד שמחת תורה, אומר נְעים זמירות ישראל: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שִבְתִּי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' וּלבקר בהיכלו". נשאלת השאלה, לכאורה או שדוד מבקש לגור בבית המדרש, או לבקר בו כאורח - האִם אין סתירה בין השניים? אכן, דוד מבקש לחיות כל חייו בבית ה', וּלהתאזרח בו. אולם הוא מתפלל לה' שההרגל לא יַקהה את תחושת ההתחדשות בתורה וּמצוותיה, וכי כל יום ירגיש את חוויית התחדשותו בהן כאילו היה אורח וּביקר לראשונה בבית המדרש!

ארגז כלים

אז איך עושים את זה, לחוש כל מצווה כחווייה? לפניכם ארגז כלים, וּבו כמה טיפים, כמיטב הפסיכולוגיה המודרנית הגלומה ברוח תורתנו הקדושה. בראש וּבראשונה שיטת 'היום הזה' זוכרים? התורה ניתנת היום, כל יום מחדש. אתה ואַת כל יום אדם חדש, המתחדשים עם התורה והבריאה כולה. ויתרה מכך, אנו מתמקדים רק במטלות וּבמצוות של היום. התוצאה היא ריכוז, יעילוּת, סדר יום, אי-לחץ והעדר דחיינות. סיפוק וּתחושת אתגר מלווים אותנו מהעשייה, המהווה את הדלק וּמעניקה את המוטיבציה הדרושה לקראת מצוות המחר. גם אם טעינו אתמול, הרגשנו בדָאוּן עם תחושת החמצה, היום יום חדש וּמתחילים מבראשית.

משל התפוחים

מכירים את משל התפוחים של החפץ חיים? היֹה הייתה מוכרת תפוחים ענייה. לפתע נפלו לה תפוחים מהארגז שהתפזרו על הכביש. ראו עוברים ושבים את התפוחים העסיסיים, וּמיהרו לקחת ולאסוף אותם אל סליהם. מִשראתה המוכרת את המחזה, כיצד הדוכן מתרוקן מהתפוחים שברשותה, פרצה בבכי. עבר איש חכם ואמר לה: "גברת, במקום לבכות, תאספי את התפוחים שעדיין נשארו לך". וכך עשתה. איזה משל יפהפה עם מסר לחיים. במקום לבכות על חלב שנשפך, תפוחים שנפלו או התקלקלו, בואו נאזור כוחות ונעשה את מה שאפשרי עדיין. בזבזנו זמן למבחן, בזבזנו את השנה, החמצנו משימה, מצווה, חסד, תפילה או שבת כהלכה, אל יאוש (כי אין יאוש בעולם כלל). בפעם הזאת, ננצל את הזמן הנותר, ועכשיו נעשה את המשימה או המצווה על הצד הטוב ביותר. וכל עוד נר הנשמה דולק וּמאַתגר, עוד אפשר לתקן. איך אומרים: הפסימי מוצא בכל הזדמנות קושי. לעומתו האופטימי מוצא בכל קושי הזדמנות.

אז חשיבה חיובית ועשייה חיובית הם מתכון לשמחה וּלחיים טובים. ובכלל על כל מה ש'אין לי' בואו נרשום ברשימה מקבילה מה 'יש לי', ותראו שהרשימה ארוכה (למשל, אני לא גומר את החודש, אבל יש לי חיים, בריאות, דירה לגור בה, משפחה וכדומה). כי השמחה היא החמצן של החיים. והיא הבסיס לעבודת ה'. חז"ל אכן הצביעו על כך, ש"אין השכינה שורה אלא בשמחה". רבי נחמן אמר "מצווה גדולה להיות בשמחה". ואיך שכחנו את הפסוק בתהילים "עִבדו את ה' בשמחה".

להוסיף אור

חידה: איך מקטינים קו מבלי לגעת בו? תשובה: מציירים קו מקביל מוגדל. הקו המוגדל גורם לקו מתחתיו להיראות קטן יותר. כלפי מה דברים אמורים? אל תילחם בעצמך, בחבריך, וּבאויב הגדול מכולם, שהוא, איך לא, היצה"ר. כי כל מלחמה, כידוע, גוררת מלחמה גדולה יותר. במקום זאת, כנגד כל מידה שלילית, שלך או של סביבתך, תוסיף אתה אור. שהרי, כדברי חז"ל "מעט מן האור, דוחה הרבה מן החושך". 'סוּר מֵרָע', איך? על-ידי 'עֲשֵׂה טוב", כפי שמצביע ספר תהילים. אם אתה חש שחברך שונא אותך, תוסיף אתה לו אהבה. ואז, באופן טבעי, בדומה לציור הקווים, שנאתו תקטן. אם אתה חש עצוב, נַסה לחייך אפילו חיוך מלאכותי (וּמתוך שלא לִשְמָה, בא לִשְמה). כבר אמר רבי נחמן "עדיפה שמחה מזויפת על עצבוּת אמיתית".

זמן אלו"ל

כן, הימים הנוראים אינם ימים עצובים. הם ימים שמחים. שִמחה של 'וגילו ברעדה'. שמחה הנובעת מיראת הרוממות של ה', שאותו אנו ממליכים עלינו. אלה ימים של חשבון נפש. התבוננות במעשים שעשינו, כדי לתקן את מה שטעינו, אבל לא כדי לחפש אשמים, גם לא את עצמך. הכל מתוך קבלה עצמית. גישה פרקטית זאת מובילה לשמחה, במקום לדיכאון ולדאגה. ויש לי גם 'וורט' בנושא. אם אתה מרגיש תקוע, במצב של 'תקיעה' לֵך ל'תרועה' התרועע עם עצמך, התחבר אליך, לטוב שבך. טַפַּח אותו. ואז תִראה 'שברים', שהרע מתחיל להישבר מאליו. ולסיכום, אלול לא מה שחשבתם. ראיתי במדור לנוער 'אלול' ראשי תיבות "אוהבים לשמוח ואוהבים לשַׂמֵחַ". אז קחו עימכם את זמן אלול ואת ראש השנה כדי לשוב לעצמכם, לפנימיותכם, לנשמתכם וּלבוראכם". שנה טובה!