לפני אירוע 'הרמת כוסית' לכבוד החג נערכה סקירה חגיגית של מנהלי הפרויקט על המצב ואיכותו ככל שמתקרבים לקו הסיום שאיש, אגב, לא היה מוכן לנקוב בשמו המפורש. במפגש של עובדי מנהלת הפרויקט נכחו גם מנהלי שתי חברות הניהול שחברו והקימו בשותפות מנהלת ייעודית לפי דרישת המזמין הממשלתי. הם כאן כדי לחלק כובעי מצחייה לעובדים וכרטיס אשראי בשווי של 500 שקל לחנויות יוקרה-אקסטרה-שמוק לרכישת בשמים, קרמים של יופי, שמפו קרדינל, ספא בטילחאסתיזי וכדומה – ללא שום חנות מכולת ו/או סופרמרקט של מצרכי מזון. כרטיסים מסוג זה (ללא מזון ומצרכי בסיס) ניתן לרכוש בהנחה של עד כ-40% וזה מה שקובע אצל אנשי עסקים, אפילו הם מהנדסים. חברת ניהול פרויקטים היא עסק כלכלי לכל דבר ואת ההנדסה ניתן לרכוש ולהפעיל במתכונת של עובדי קבלן ארעיים.
באירוע משתתף גם מנהלה הראשי של חברת הניהול הבכירה, וזו הפעם הראשונה שאני רואה אותו. שאלתי שני עובדים שחלפו על פני מי האיש והם משכו בכתפיהם. רק השלישי, שלא חלף, אמר בחיוך שזה מנהל החברה והבוס הראשי שלנו. הפעם גם הוא בא להרים כוסית עם כ-40 עובדיו במדבר כי מרגישים את קו הסיום באוויר. הרבה דברים עדין באוויר. בכל רחבי הארץ וגם בחו"ל יש לו עוד כאלפי עובדים ולכן מלאכתו המרובה עוד לפניו וגם כוסיות להרמה.
במהלך הדיון החגיגי שהתפתח סביב השאלה כיצד ומתי מגיעים לקו הגמר, הסביר רזי איש המנהלת והמפקח הראשי שלנו, האחראי על עבודות החשמל, כי לא יהיה חשמל בימים הקרובים, כפי שהובטח בעבר על-ידי הקבלן הראשי וגרורות קבלני המשנה שלו, כיוון שלוחות החשמל שכבר נבדקו ואושרו על-ידי הפיקוח במתקני היצרנים – לא הובאו לאתר. מנהל החברה, שהקרובים אליו קוראים לו איציק בחיבה, הגיב במהירות שהדהימה אותי. כבר ציינתי בשקט כי זו הפעם הראשונה שאני רואה אותו באתר או בכל מקום אחר. לא ציינתי שאני עובד ונמצא כאן מעל שנתיים.
ומה אנחנו עשינו בקשר לכך? הוא שאל את רזי.
התרענו וצעקנו כי לדעתנו יש פה עיכוב מתוכנן של הקבלן כדי ללחוץ על תשלומים. ראוי לציין שכבר שילמנו מראש, וזאת במטרה לזרז את הבאת הלוחות לאתר בעצת הקבלן, שבעים וחמישה אחוזים עבור הלוחות. הם מוכנים זמן רב, והקבלן לא מביא אותם לאתר.
האם כתבת להם מכתב לציין ולהדגיש שהם מעכבים, ביודעין ובכוונה, כפי שאתה אומר? שאל המנכ"ל. ישבתי מולו, קצת באלכסון, שאלתי את עצמי, מה קורה פה - עכשיו מתעוררת ההנהלה המכובדת שלנו לחיים, רק בגלל כמה כוסיות שצריך להרים לחיים? אנחנו כאן שנתיים וחצי בהתמודדות מול קבלנים קשי-יום, כל יום, רבותי, כך חשבתי – איפה אתם? מבטו של המנכ"ל הקיף את כל הנוכחים לצורך הרמת הכוסית. הוא הביט גם בי כלאחר עין. כאילו הרים לרזי כוסית, ממש באלגנטיות, להנחתה. בוודאי, אמר רזי בקול רם ותקיף והוסיף הרמת סנטר - איזו שאלה? המנכ"ל התרצה ושתק. סנטרו שלו התרכך. סיפרו עליו שהפגישה הראשונה עם הדירקטורים לאחר מינויו כמעט שחיסלה אותו. הוא אמר להם – אנחנו לא מתכוונים להיות ברברנים כפי שזה מתבקש משמנו... כן, היו לו הברקות לשוניות. באחד המפגשים הטעונים עם החברה השותפה שלו במנהלת הפרויקט, שמטרתו חלוקת הכנסות לפני הצהרות רואי השחורות והחשבונות לבורסה - הוא אמר למקבילו, אל תגדיש את הסאה רק כדי להצדיק את המוניטין שלכם...
פיזרתי מבטים סביב הנאספים כמו ממטרה של דשא לפני חדר אוכל. היה כיבוד רבגוני על שולחן הדיונים אבל איש לא שלח בו יד. לאחר שלוחות החשמל שקעו צף ועלה נושא חדש, גם הוא מלא בליטות ואפוף סתירות. לאיש באולם כבר לא אכפת ששולמו לקבלן 75% מערך הלוחות והרכבתם זמן רב לפני שיובאו לאתר. אולי יש בטחונות בחוזה כי הוא ממלכתי והממשלה, כפי שידוע, מחרבנת לכולם את החיים מתי שהיא רק רוצה בכך.
כעבור שעה קלה שחלפה בכבדות ונעלמה המועקה החלה התכונה לקראת הרמת הכוסית. כמה מפקחים מילאו כוסיות קטנות מפלסטיק במיץ ענבים תירוש והכוסיות החליפו ידיים עד שכל השולחן התמלא בהן. המנהלים כולם גדושים בהכרת הטוב הרימו כוסית ואחד מהם בירך את העובדים על פרי הגפן ופרי מעשיהם לאורך השנה האחרונה. כלומר, מאז ההרמה האחרונה. מטרת הפגישה היא לחלק כובעי מצחייה לכל העובדים וכרטיס אשראי תלוש מכל מציאות. כבר אמרתי. הכובע היה נעים למגע והפיץ ריח של טריות למרות שהמזגנים עבדו במלוא הקצב וזמזמו אוויר ואווירה. שנהיה לראש ולא לזנב – קרא מישהו בשם ההמון כשהניף את כוסיתו. לחצו כמה ידיים והמנהל הבכיר התבונן בכולנו מהצד. לי לא ברור איזה צד. בשנה הבאה כבר לא נהיה פה, צעק מישהו מבודח. הפרויקט אמור להסתיים בעוד 4 חודשים אבל לא אמור מי אמר כי הקבלן לא התחייב לכך. עוד מישהו אמר שזה בדיוק מה שאמרו גם בשנה שעברה, אותם 4 חודשים בכל שנה. אלא שעתה חלה התפתחות. המזמין החל לשלוח צוותי אחזקה משלו לאכלס את המבנים, ועבורם אנו מכשירים כמה חדרים למרות שאין חיבור חשמל והכבילה לא הסתיימה. הדרך ארוכה ומפותלת, לדעתי שום GPS לא מסוגל להגדיר אותה. אנחנו זקוקים לאפליקציה חדשנית שתעשה שמות בספקות, בחוסר הביטחון המופגן ובזלזול. מה דעתכם על שער הרחמים בקולו של מאיר בנאי? גם שער וגם בנאי.
פה ראוי להכביר כמה מלים על נס, על משמעות הנס בישראל. נס זו מציאות, אמר בן-גוריון, ולא ניתן להתעלם ממציאות. המציאות למעשה הכתה אותו כמה פעמים. לראשונה כשהחזון-איש הסביר לו כיצד שתי עגלות מתקרבות לגשר צר, אחד מהן עמוסה והשנייה ריקה. כלומר יש איש ונוסף חזון. בפעם השנייה המציאות הכתה בששת הימים. מתוך הקרקע צמחו לפתע רקפות מסוג חדש כאילו כל הפקעות התפקעו מעצמן והולידו יהודים. כל הישראלים, או כמעט כולם, אפשר לומר, הפכו ליהודים עם כותל מערבי וירושלים של אלפים שנה לפחות. היה גם רגע עצוב כשהסופר
עמוס עוז גינה את שירה של
נעמי שמר, ירושלים של זהב. אתם יכולים לשמוע את
תגובתה ביו-טיוב.
מה הייתה המציאות (הנסית?) שהכתה את מנהיגי דור בראשית, בן-גוריון, ברל, יערי, חזן, ריפתין, סנה, בן-אהרון, לבון ויורשיהם בתנועת ההתיישבות שאחזה במושכות שנים כה רבות עד שהגיעה לאותו גשר שהתווה החזון-איש? החזן של יערי, יעקב, נתן לה ביטוי עז בערוב ימיו כשהוא וחבריו הורחקו ממושכות השלטון וגם השוט נלקח מהם. הוא אמר, ביקשנו להצמיח דור של אפיקורסים והצמחנו בורים ועמי ארצות. משהו כזה. המעפילים בשלהי המאה ה-19 שהבליחו לפתע על חופי ארץ-ישראל (פלשתינה) תחת שלטון הטורקים היו מהפכנים יהודים נרגנים שברחו לכל הרוחות מחמת זעמו של הצאר הרוסי. לא היה להם עתיד באירופה המזרחית כמהפכנים, כיהודים. הם לא חיפשו עתיד יהודי באמריקה. רוזה האדומה בברלין, אזרחית העולם, וותיקה ומיומנת במהפכנות, קומוניסטית לראווה, אמרה שמראה יהודי מהמזרח, עם זקן ושטריימל מלוכלך, רחוק ממנה וזר, מגעיל אותה בעליבותו ואולי היא תיסע לאפריקה כדי להגשים את חלומה כמתקנת עולם. משהו כזה. משהו כזה היו הצעירים-האינטרנציונליים-הטרוצקיסטים ממוצא יהודי שגויים הצביעו עליהם וצחקקו. הצעירים האלה, ביניהם בן-גוריון, נחתו על החוף וחלמו להקים עולם חדש, סוציאלי ורודף צודק. הם העדיפו לראות עצמם כאזרחי-העולם (זה בעצם מה שהיו כל היהודים, לא?). בעולם החילוני הזה לא היה מקום לאבא גרין הזקן, האנכרוניסט. יהודים סמלו את העבר המרקיב ומתפוגג. תארו לעצמכם, הבולשביזם החל לפרוח בקריית חיים ובחיפה וכמה ערבים התפתו והתגייסו לסייע בתיקון עולם...שכה נחיה.
הופ ! התרחש נס וכשהוסר הסדין ו/או המסך נפתח - התברר שהמדינה התהפכה. עתה הישראלים הם יהודים ובכל קרן-רחוב צומח בית כנסת. כמות הישיבות גואה. בקרוב יחל מאבק לשימור העיקרון שזו מדינה חילונית מתנכרת לפני שהיא יהודית. למה שקורה בארץ ישראל אין הסבר הגיוני ושום תחזית לא עובדת. הנס הוא שהמציאות עדין מתגלית ונחשפת ואיש לא מסכים שהיא בכלל הייתה פה לפני רגע. משהו כזה.
גם הפרויקט שלנו הוא כזה, נסי לחלוטין מבלי שאיש מאתנו, מבחין בכך. כלומר, כולם רואים את הסימנים החיצוניים אבל משייכים אותם לרובד אחר ושונה, מדומה לחלוטין. לקחתי על עצמי את כל הזמן שבעולם כדי להסביר את הדברים המוזרים האלה. כמה סיסמאות שנזרקו לחלל האווירה מעלינו מספקים בערך את כיוון הדברים. לא מזמן אמר ראש הממשלה כי במקום שמישהו אחר רואה פקקים – הוא עצמו רואה מחלפים. אותם אחרים, ולא מטעמים פוליטיים גרידא – רואים פקקים, אבל אינם רואים את הכבישים שעליהם נעים כ-3 מילון כלי רכב פרטיים. הם לא רואים את העומס האדיר של ישראלים בנתב"ג היוצאים לחופשות ולא שומעים על כך שבתמנע מקימים שדה נוסף, אולי מכרה זהב עתידי, כדי לאתגר את התנועה האווירית בעולם וציבור הנופשים הבינלאומיים המתרבה כארבה בישראל.
אולי זה גם המקום להזכיר לכל המכובדים שארוחת צהריים שלי, ילד בחיפה של שנת ה-50 במאה קודמת לחלוטין, הייתה פרוסת לחם מרוחה בכפית שמן ועליה גרגרי מלח בישול. אכלתי אותה בעמידה כי בימים ההם טרם הוקמו ישיבות, שיהיה בתיאבון... באותו אחר-צהרים אחרי הרמת הכוסית המעודדת שלחתי מייל לבכיר מנכ"לי החברות המהוות את המנהלת, שני האחרים נותרו מכותבים. מכותב זה משהו כמו שושבין בחתונה, עליך להצהיר שיש לך כוונה להשתתף בשמחה.
מר זה-וזה (אני עדין לא מוכן להסגיר את שמו כי הסיפור יכול להיות בלוף) - שאלת את מר רזי בדיון רחב המשתתפים שהתקיים הבוקר, האם הוציא מכתב לקבלן הראשי ו/או לקבלני המשנה שלו בנושא לוחות החשמל. מר רזי אכן הצהיר ששלח מכתב חמור לקבלן בנושא. הוא חזר על כך פעמים כיוון שאתה שאלת אותו פעמים. לא בקשת לראות עותק של המכתב הזה. אני בטוח שאם תפנה למר רזי הוא ימצא את הזמן הדרוש וישלח לך עותק. ואולי גם לנו במנהלת.
בברכה
אורי
השם שלי מוכר לאנשים האלה. בעבר חפרתי בכמה נושאים וזכיתי לקבל מאחד הסגנים תגובות בנוסח דלפי שדלפו מיד לכל המעוניינים. כעבור שעה הגיעה התגובה שלו שנשלחה באמצעות הנייד: אשמח לראות את המכתב. אנא פנה בבקשה לרזי בשמי.
פניתי. צרפתי לבקשתי את איתות המנויד של המנכ"ל. הנה, אני מספר לכם על כך. עכשיו כולנו מכותבים.
