מרבית המידע הממוחשב שמחזיקות כיום חברות מסחריות ביחס לצרכנים שלהן כפופים להוראות שקבע חוק הגנת הפרטיות. החוק מתמקד בחובה לרשום את המאגרים אצל רשם מאגרי המידע.
לאחרונה פרסמה הרשות להגנת הפרטיות (לשעבר: הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע) טיוטת הנחיה בעניין העברת מאגרי מידע כאלו במסגרת מיזוגים ורכישות של חברות. העיקרון המהווה נר לרגלי הרשות הוא שהבעלות במידע במאגרים היא של הלקוחות ולא של החברה מחזיקת המאגר.
לכאורה, קובעת הטיוטה כלל לפיו בעת מכירת החברה, תידרש רק הודעה לצרכנים על המכירה. עם זאת, הטיוטה ממשיכה וקובעת, כי אם ההעברה כחלק מעסקת המכירה של החברה היא לחברה שונה באופיה או כאשר מטרת השימוש במידע משתנה בעקבות המכירה, תידרש אף הסכמה פוזיטיבית של הצרכנים. אחת הדוגמאות למקרים בהם תידרש הסכמה היא מכירת החברה לגורם זר. בפועל, זהו חריג רחב ביותר לכלל.
כאשר מדובר בחברה שמוכרת לצרכנים ומאגרי המידע הם בעלי חשיבות לעסקיה, עלולה דרישה זו לטרפד את עסקת המכירה. ראשית, השגת הסכמות של רוב מכריע של הצרכנים עלולה להיות בלתי אפשרית, שכן מרבית הצרכנים שיקבלו את ההודעה יתעלמו או ימחקו אותה בשל העניין המוגבל שלהם בה. שנית, במסגרת ההליך למכירת חברה אין בדרך כלל אפשרות להודיע בפומבי על העסקה לפני השלמתה; זליגה כזו עלולה לגרום לחברה הנמכרת ולרוכש נזקים עצומים.
לפיכך, לפחות בכל הנוגע לחברות טכנולוגיה (אך לא רק) הפונות לצרכנים, אשר מוכוונות במקרים רבים למכירה לגופים זרים, עלולה ההנחיה להוות אסון. מה עוד שחברות כאלה גם כך מקופחות בישראל, למשל בנוגע לאפשרויות המימון שלהן. רק נזכיר את המקום של תעשיית ההיי-טק במשק הישראלי ואת התלות שלה באקזיטים. עוד נציין, כי מידת התחולה של ההנחיה אינה ברורה. למשל: האם היא תחול גם במקרים בהם החברה נרכשת מבלי שיהיה שינוי בגוף המשפטי המחזיק במאגר?
בנוסף, נדמה שההנחיה נסמכת על חובת בעל המאגר לדווח על שינויים בפרטי הרישום של המאגר, כולל הגוף שמחזיק בו. הרשות מפרשת סמכות טכנית כדי להטיל חובה על המוכרת והרוכשת לקבל הסכמות מכל מי שבמאגר, כאשר לדבר משמעות עצומה. ראוי שנושא שכזה ידון לכל הפחות במסגרת הליכי חקיקת משנה פורמליים ולא במסגרת הנחיה בלבד.
