על יום הכיפורים נאמר: "ימים יצרו (ולא) ולו אחד בהם" (תהילים קל"ט, ט"ז). הכתיב הוא "ולא" כי אין דוגמתו בכל ימות השנה, והקריא הוא "ולו" מפני שהוא מיוחד לשמו יתברך וזה יחודו מכל הימים. יש הדורשים פסוק זה על השבת ויש הדורשים זאת על השנה השביעית (מדרש תנחומא פרשת במדבר סימן כ'). שתי המעלות קיימות בזאת השנה יום הכיפורים ויום השבת.
חז"ל אמרו על פסוק זה בתנא דבי אליהו רבה ה': "ימים יצרו" אלו שס"ה ימות החמה, "ולו (לקב"ה) אחד בהם", זהו יום הכיפורים. הווי אומר, יומו של הקב"ה שבחר לו מכל הימים. ומוסיפה הגמרא במסכת יומא (כ', ע"א) שיש שס"ה ימים בשנה. ו"השטן" בגימטריה שס"ד. מכיוון שביום הכיפורים אין לו רשות לקטרג, נמצא שזהו יומו של הקב"ה ולא יומו של השטן. בתנא דבי אליהו רבה, א' מובא על הפסוק "ימים יצרו" שמכל הימים בשנה בחר הקב"ה לחלקו את יום הכיפורים הקדוש. יום זה ספוג ברוחניות, בקדושה ובטהרה. בכוחו ועל ידו מתכפרים העוונות. על זה נאמר: "כי ביום הזה" על-ידי היום הזה, כוחו וסגולתו של יום הכיפורים, "יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם".
אופיו של יום הכיפורים כיום יחיד ומיוחד שונה הוא מכל ימות השנה. כל הימים נתן אותם הקב"ה לבני אדם. יום אחד בשנה, יום קדוש וטהור, יום של כפרת נפש השאיר הקב"ה לעצמו, כביכול לא יצר אותו כפי שעולה מן הכתוב "ימים יצרו ולא אחד בהם", את היום הזה לא יצר אלא השאיר אותו בחיקו.
להבנת הדברים: כל הימים "יצרו", לכל יום בשנה ניתנה יצירה' - אופי מסוים, מסגרת וסדר כפי שכל דבר נברא בעולם. יום הכיפורים מופקע מכל גדר וצורה כי הוא לא נוצר, הוא נשאר בחיקו של הבורא. יום זה אינו קיים במערכת הזמן הרגילה שבאה לאפשר פעולת אנוש. ביום הכיפורים לא נדרשת כלל פעולת אדם.
אם נשווה את ראש השנה ויום הכיפורים זה לזה נמצא ששני ימים אלו שונים אחד מהשני בתכלית השינוי. ראש השנה הוא יום המלכת הקב"ה על עם ישראל, "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם". השיא של מסירת העולם לידי האדם היא אותו רצון של הקב"ה להיקרא מלך. כיוון שאין מלך בלא עם, הרי שהכול תלוי באדם. בראש השנה אנו אלה הממליכים את הבורא עלינו. לעומת זאת, ביום הכיפורים אנו בצד השני של המתרס, לא פועלים כלל, מכונסים במקומנו, משתאים לנוכח המראה הנורא כיצד מידותיו של הקב"ה פולשות משמי קדם וסוחפות בדרכן את הרע ומשליכות אותו אל מצוקי העזאזל. עיצומו של יום מכפר ולא תשובת האדם.
במסכת יומא (פ"ה, ע"ב) נאמר: "דתניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום הכיפורים מכפר, חוץ מפורק עול, הלועג על חברו, מגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר, שאם עשה תשובה - יום הכיפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה, אין יום הכיפורים מכפר".
מדברי הגמרא ניתן להבין את דעתו של רבי יהודה הנשיא ש"עיצומו של יום הכיפורים מכפר" אף בלא תשובה. כיצד אפשר להבין את המשמעות של כפרה ללא תשובה. אלא יש להסביר זאת ברוח הימים הנוראים, מי שזוכה לעמוד ולכוון תפילתו לפני ריבון העולמים רוח של טהרה אופפת אותו ותשובתו באה ממילא. גם לפי רבי יהודה מדובר באדם המכיר במהותו של היום קדוש והוא אינו פורק עול. אלא, שאין לו את כוחות הנפש לקבל קבלה לעתיד. אולם, הואיל והוא נכנס לעצם היום הזה סמוך ובטוח הוא רבי יהודה שאדם זה לא יסתלק מהיום הקדוש ללא הרהורי תשובה.
