איזו התרגשות הייתה זו לחזות בערוץ 20 בטקס חגיגות
יובל החמישים לשיבה של עם ישראל לארץ מולדתו. הטקס צבט בלב וריגש משום שהיה מלא אהבה לארץ ישראל ולעם הנצח. מלא באמונה בטוב ובאור, חרף כל הדם שמקיזים בנו שכנינו "שואפי השלום".
נאום ראש הממשלה היה רצוף באהבה למפעל הציוני הגדול שנעשה מאז 1967 כשחזרנו לחבלי המולדת. והגדיל עשות, כשהיה מלא שבחים לממשלות ישראל שלאחר 1967 (קרי מפא"י) שהחליטו על ישוב חבלי הארץ הישנים-חדשים, ועשו מה שעשו אבותיהם שבעים ותשעים שנה קודם לכן - כשהחלו את מפעל ההתישבות בארץ. תוך כדי סיקול בידים חשופות את סלעי ההרים, והפכו ישימון וביצות לנקודות ישוב. גם תוך כדי שימוש בחוק הטורקי שלא הורסים בית שיש לו כבר גג: ישובי חומה ומגדל. מלבבת הייתה הבטחת ראש הממשלה שלא ייעקרו עוד לעולם ישובים ובתים בארץ ישראל.
גדולת רוחו של ראש הממשלה שיודע להעריך ולשבח את קודמיו, אינה אופיינית לראשי המפלגות האופוזיציוניות. כלל וכלל לא. ובהדגשתו המפורשת שרק בעצם האיחוד של כולנו - נגיע למטרה, הראה התעלות על כל החישובים הפוליטיים הקטנוניים בהם לוקים ראשי מפלגות האנטי ציוניות. גם אם הם מכנים עצמם "
המחנה הציוני" עלאק.
עבורי, שכילדה שהייתה חולמת שהיא עוברת את הגבול בין ירושלים המערבית למזרחית, על-מנת להגיע לכותל המערבי - הייתה מלחמת ששת הימים הגשמת משאת נפשה וחלום ילדותה. והנה, לא רק שהיינו חופשיים לטייל בכל מרחבי ישראל, אלא עשרות הישובים שהקימו המתיישבים, מכל שכבות החברה הישראלית, הפכו את החלום למציאות. ואת הבטחת השם למלאת תוקף.
לשנה החדשה נאחל לכל עם ישראל להתעלות מעל השנאות הבלתי מובנות של איש לרעהו, ללמוד לאהוב את הזולת ולהתחשב בכל צרכיו באשר הם. בלי כפיה מכל סוג. רק כך נמצק את ישותנו הלאומית ואת עתידנו כאן. די לגולה, לפוגרומים ולהיות היהודים הכבשה הרעה בכל אתר בעולם. ודי להדרה, ולאנטישמיות עצמית שמקורה ברגש נחיתות כלפי הפריץ, שנותר בחלקים בנו, מאלפיים שנות גלות אפלה.
גמר חתימה טובה ואהבה בלב כולם אל כולם. 