מלחמת יום הכיפורים - מבט אחר

אחד הדברים הקבועים בקרבת יום הכיפורים הוא הריטואל האיובי של גירוד הפצעים בחרס. והפצעים הם פצעי מלחמת יום הכיפורים. שוב ושוב אנו נידונים לשמוע מה אמר משה ליעקב במטכ"ל, ב-12:53, ועדות על כך שב-13:50 "ישבו בתעלה ודגנו דגים". שוב פעם ויכוחי ראשומון על קרב "החווה הסינית" וסיפורי שבי ושכול לעשרות. מאבקי שינוי התודעה שמובילות עמותות השמאל, ביחוד אלה הקרובות ל"קרן לישראל חדשה", מלמדות אותנו ששום דבר אינו מקרי. מלחמת יום כיפור הוא עוד מקרה בו היסטוריה מגויסת לחלוטין לשינוי תודעה, לנארטיב שקרי המייצג צד אחד, צד מיעוט במפה הפוליטית, ומשמשת לשטיפת מוח ולהחלשת רוח העמידה של העם.

ראשית כל מה קרה?

הייתה מלחמה, שארכה שבועיים, במהלכה נהרגו 2,500 ישראלים. היה מחדל בהתראה מוקדמת למלחמה כך שזו החלה בתנאים גרועים מאד. המלחמה נסתיימה בניצחון מחלט כאשר כוחות צה"ל בטווח תותחים מדמשק ו-100 ק"מ מקהיר, כאשר למצרים מאחז ברוחב כ-10 ק"מ בחלק מהגדה המזרחית של הסואץ, שחלקו (הארמיה ה-3) מכותר וחלק אחר עומד בפני כיתור... עד כמה הניצחון היה מחלט אפשר להראות בכך שהמצרים והסורים בקשו נואשות הפסקת אש, וכשישראל התחמקה, בריה"מ איימה במשבר גרעיני עולמי (!). אני חובב היסטוריה, והיסטוריה צבאית. מכל מה שקראתי, יחסית לתולדות המלחמות, זאת הייתה "מלחמונת", והסתיימה בהצלחה גדולה לצד הישראלי.

בואו נשווה לגדולים:

צרפת החלה את מלח' העולם השנייה בקריסה מחלטת של עשרות דיביזיות ומפלה מוחצת עד לכניעה משפילה תוך 3 שבועות. אנגליה החלה את מלח' העולם השנייה עם כוח משלוח עצום בצרפת. כ 400,000 איש, שכמעט הושמד. "נס דונקירק" היה בכך שהכוח הצליח לברוח בדרך הים חזרה לבריטניה. ארה"ב החלה את מלח' העולם השנייה כאשר רוב צי האוקיאנוס השקט שלה מושמד תוך חצי שעה, בתקיפה יפנית על "פרל הארבור". ברית המועצות החלה את המלחמה במפלה נוראית של הצבא האדום. תוך כמה חודשים שליש מהצבא האדום הושמד. כל חיל-האוויר נמחק. היטלר הגיע עד 30 ק"מ מהבירה מוסקבה. באף אחת מהמדינות הללו אין פסטיבל הכאה על חטא כמו במדינת ישראל. מילא אם היה זה רק פורקן פסיכולוגי, אבל זה תהליך המפרק את החוסן הלאומי. צמרת הצבא הודחה. תפיסת הביטחון התערערה. ישראל ניגשה למשא-ומתן ל"שלום" כאשר אין היא מאמינה בעצמה, ונסוגה משטח ענק הגדול משטחה של המדינה היום. וגם זאת, ללא תמורה אמיתית. השמאל המציא נארטיב בו החטא היה מלחמת ששת הימים, שגררה כיבוש ויהירות, ו"עונשו" - זו מלחמת יום הכיפורים. רק נסיגות מתמידות וביטול האופי הציוני של המדינה יביאו מזור. תחת ההלם של מלח' יום כיפור, כמו נהג שחותם על אשמה אחר תאונה, המדינה אימצה את הנארטיב. כיבוש זה רע, עומק אסטרטגי זה רע, ביטחון עצמי זה רע. החיים הפכו ל"משא-ומתן" אינסופי ל"שלום" שזהו קוד לתהליך התפרקות ישראלי: נסיגות מתמידות משטחים, נסיגה מהתיישבות, נסיגה מעצמיות יהודית.

גם אז אנשים ישרים חשבו שהשתגענו:

ריצ'רד קרוסמן, ממנהיגי הלייבור בבריטניה אמר לגולדה מאיר, ראש הממשלה ב-1973, "יצאתם מדעתכם"?! ואז היא שאלה אותו אם בריטניה עברה משבר כזה. הוא כמעט נפל מהכיסא. "משבר כזה!? כל שלוש השנים הראשונות של מלחמת העולם היו מפלות שלנו". אם היינו באורגיה כזו של הכאה על חטא לעולם לא היינו מנצחים, והיטלר היה שולט בעולם. מדינת ישראל נמכרה לשופטי ועדות חקירה, חוקרי אקדמיה שמאלנים, מגרדי פצעים, נשים, בכיינים ובעלי תיאוריות הגנתיות. לפני המלחמה מפלגת העבודה הייתה גאה ביישוב ימית, בישיבה על גדת התעלה. היום היא איננה מוכנה להגן על גוש-עציון. היום האויב נמצא בלב המדינה. בבג"ץ, בצמרת של צה"ל. רמטכ"לים לשעבר מתגאים בשימת רגל לדרג המדיני. בגלל הנארטיב, המחוזק בפסטיבל ההכאה על חטא, מדינת ישראל נמצאת היום במצב מסוכן יותר מאשר ב-7 באוקטובר. אם נמשיל זאת לחייל בהלם קרב רגעי. שתי סטירות וחיבוק מחזירים אותו לקרב ולבריאות נפשית. הליכה לעורף במצב כזה מפרקת לוחם, ומשאירה אותו עם פצע פתוח של עשרות שנים. והמצב האחרון הוא מטרתם של בעלי פסטיבל הדיכאון של יום כיפור. אני זוכר את ההלם מהשכול של יום כיפור, אבל עדיף 2,500 כשאנחנו על תעלת סואץ, ממאה אלף רועדים מטיל גרעיני במרכז גוש-דן. ברית המועצות נלחמה 5 שנים, איבדה במלחמת העולם 10,000,000 חיילים ועוד 24 מיליון אזרחים. היא נקראה המלחמה הפטריוטית הגדולה וכולם, קומוניסטים ולא קומוניסטים היו גאים בה. רק שלושים שנה לפני מלח' יום הכיפורים השמידו באופן תעשייתי 20,00 יהודים ביום. מלחמה כמו יום כיפור היא הלחם והחמאה של תולדות מדינה עצמאית. כמעט כל מדינה עצמאית. עושה רושם שהקב"ה נתן לנו פעולות תגמול, מבצע קדש, ששת הימים...ראה שאנחנו חזקים, ואז אמר, טוב, עכשיו, נטעים אותם קמצוץ ממלחמה של גדולים. מבחינה צבאית עמדנו יפה במבחן... אבל מבחינה מנטלית... ברחנו ביללות כמו ילדה מכלב. חזרנו אחורה. אין טרומפלדור, וינגייט, יצחק שדה. יש ועדות חקירה, כיפת ברזל, בטונאדות, ושכפ"צ ובג"ץ, במקום להבין שמלחמת יום הכיפורים היא מלחמת גבורה וניצחון, מלחמה בריאה בקורותיו של עם, המקדמת אותו להישגים וחיות, שום עם עצמאי לא נמלט ממאבקים מסוג זה. וזה מקשר ליום הכיפורים עצמו: על זיכרון מלחמת יום הכיפורים יש לעשות תשובה.