אתמקד באופן מינוי לפי עקרון הסניוריטי בארצות הברית ומדינות אנגלו-אמריקניות אחרות. היו כמה הערות לגבי מה עושות מדינות אחרות ואיך סניוריטי עובד במקומות אחרים. הדבר הראשון שיש להצביע עליו, עוד לפני שמשווים בין מערכות, הוא התפקיד של נשיא בית המשפט. בבג"ץ התפקיד של הנשיא שונה מהתפקיד של נשיאים במדינות מערביות דומות אחרות, והתפקידים של בג"ץ בדמוקרטיה הישראלית הם שונים מתפקידיהם של בתי משפט גבוהים במדינות אחרות.
לדוגמה, בבית המשפט האמריקני הפדרלי השביעי לערעורים, הייתי הרשם של ריצ'רד פוזנר, שהיה בכיר השופטים (chief judge) בבית המשפט. בקושי בכלל ידעו מי הוא בכלל בכיר השופטים, משום שלבכיר השופטים יש מעט מאוד כוח. זה בעיקר עניין של תואר. לעומת זאת, בישראל לבכיר השופטים יש כוחות, לנשיא בית המשפט יש כוחות שלא קיימים בבתי משפט מערביים אחרים. למשל, בחירת הרכבים ובחירה של גודלם. כמעט בכל מערכת דמוקרטית אחרת הגודל של הרכב שיפוטי נקבע מפורשות על-ידי החוק. למשל בארצות הברית - יש או שלושה שופטים או כל בית המשפט, נקודה. יש רק חריג אחד, שהוא בית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים, שאכן יושב בהרכבים. מספר השופטים שיושבים בהרכבים האלה נקבע מפורשות על-ידי החוק, 11 שופטים, והזהות של השופטים האלה נבחרת אקראית על-ידי מחשב. אין אפשרות להרכב של תשעה שופטים או להרכב של 15 שופטים.
לפי המשנה הראשונה, בסנהדרין השני הגודל של הרכב שהולך לדון בתיק הוא לא שאלה של שיקול דעת, ואם כן, זה תוצאה של שיקול דעת חריג, כי הגודל של הרכב שיכול לדון או לדון מחדש בנושא כלשהו יכול להשפיע על התוצאה.
כך שלנשיא בית המשפט בישראל יש סמכות יוצאת דופן. וכמובן שאין צורך לומר שלבית המשפט עצמו יש סמכויות שיפוט רחבות בהרבה ועוצמה רבה בהרבה מבתי משפט אחרים.
בנסיבות האלה, המערכת הזאת נותנת כוח רב בהרבה לוועדת הבחירה הקיימת – ועדה שאין עליה בלמים. והדבר הזה לפחות דורש בחינה.
סניוריטי היא שיטה שיש לה יתרונות ברורים. בארצות הברית – בהחלט מדינה שאנחנו לא יכולים לומר שהיא לא דמוקרטיה או שהיא לא מדינה בעלת מערכת משפט מתפקדת היטב – בכיר השופטים לא צריך להיות חבר בבית המשפט, הוא לא צריך להיות שופט. ובהחלט אי-אפשר לומר שבית המשפט העליון בארצות הברית "מקולקל", אולי אפילו אפשר לומר שהוא השראה, כפי שאכן אמרו כמה שופטי עליון ישראלים.
והשופט מרשל, שמדוקטרינת המשפט שלו בית המשפט הישראלי שאל הרבה מתפיסת הסמכויות שלו, מונה בעצמו לבית המשפט ממשרה ממשלתית, מהפוליטיקה.
לאור החשיבות והכוח של נשיא בית המשפט ולאור הכוח של בית המשפט עצמו, הגיוני וטבעי שהנושא יהיה כפוף לחוק. זה מה שאנחנו שומעים כל כך הרבה מבג"ץ, שהכול חייב להיות כפוף לחוק.
אבל הנה ההבדל הגדול לעומת מדינות שיש להן מנגנון בחירה דומה או לא דומה, מנגנון של סניוריטי או לא של סניוריטי: כאן אין בעצם מנגנון שמבוסס על החוק, אין חקיקה שיוצרת מנגנון. ולאור החשיבות של הסוגיה, קיום של חוק או תקנון שמתייחסים למנגנון כזה הוא דבר שהגיוני לדון בו.
עכשיו, הועלתה הטענה "אם זה לא שבור אל תתקן את זה". אבל אנחנו לא מדברים על נורה, שאפשר לומר אם היא דולקת או כבויה. או על מכונית, שנוסעת או לא מסוגלת לנסוע. כאן מדובר על מנגנון בחירה. זה בוודאי לא שבור במובן שזה לא מייצר תוצאה. זה כן מייצר תוצאה. אתה מכניס את זה דרך המערכת ומקבל תוצאה. אבל העובדה שהמערכת יכולה לייצר תוצאה לא אומרת שזה לא מקולקל, או לפחות לא אומרת שאין מקום לשיפור. בפירוט, זה לא אומר שזה לא צריך להיות כפוף לחוק.
עכשיו, בהנחה שזו המערכת הקיימת ואפשר לדעת מי יהיו הנשיאים הבאים, לא צריך לחשוב שבגלל שבני אדם מעורבים בתהליך, בני אדם ספציפיים, אז זה נושא שלא צריך לדון בו. שוב, בארצות הברית יש דיונים שלמים סביב אנשים ספציפיים, דיונים שנמשכים שבועות ולפעמים גם חודשים.
כמובן שזה הכל חלק משאלה גדולה יותר. אם שופטים בבתי משפט הם רובוטים, רובוטים שיפוטיים, שאתה מזין לתוכם את החוק או את עקרונות הסבירות מצד אחד ומקבל תשובה שאתה יודע שכל רובוט שעובד היטב ייתן – במקרה כזה זה באמת לא משנה. אפשר שתהיה שיטת הסניוריטי, אפשר שיהיו שיטות אחרות – זה לא משנה, כי כולם רובוטים, כולם רובוטים מתפקדים היטב.
אלא שזו השקפה שקרנה ירד באקדמיות המשפט המערביות כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת, ההשקפה ששופטים הם רובוטים. ואכן, זה רעיון פרוגרסיבי, רעיון שמקושר לחשיבה ליברלית, ששופטים הם גם אנשים ויש להם השקפת עולם. זה לא רע, זה לא עושה אותם פוליטיקאים, לכולם יש דעות והשקפות ואי-אפשר להפריד בין בני אדם להשקפת עולמם. אבל לשאלות משפטיות יש רכיבים פוליטיים מובנים. זה לא רע, זה לא הופך את השופטים לרעים, אבל יש שאלות משפטיות שאי-אפשר להפריד אותן מהפוליטיקה.
לאור זאת, השיטה להעצים שופטים ולתת לשופטים מסוימים יותר כוח מלאחרים, היא ראויה ומתאימה יותר לרגולציה חוקית בדמוקרטיה.
