אני רוצה להעיר שלוש הערות קצרות. אחת לגבי נושא הדיון, מה בעצם היקף הדיון כאן. אני ממליץ לא להגזים. לרוב אנחנו לא בוחרים לתפקידים שיפוטיים בארץ על-פי סניוריטי, וזה החריג בתוך המערכת. ואם הבחירה על-פי סניוריטי היא חיונית כדי שתהיה עצמאות שיפוטית, אז יש לנו בעיה ענקית, הרבה מעבר לעניין של בחירת נשיא ומשנה לנשיא בבית המשפט העליון. כי בעצם אנחנו אומרים שאין כמעט שופט בארץ שהוא עצמאי. אני חושב שזה דבר נורא לומר, ואני גם לא חושב שזה נכון.
בסופו של דבר אנחנו מדברים על שני תפקידים. וגם יש לשים לב שבגלל גיל פרישה חובה אנחנו יודעים מראש, כל עוד פועלים לפי שיטת הסניוריטי, מי הולך להיות הנשיא והמשנה לנשיא בעת הבחירה. ויש לדבר הזה השפעה; זה לא רק משפיע על עצמאות ועל תחרות, זה גם משפיע על המועמדים שמתקבלים לבית המשפט העליון. בעיקר זה משפיע על הנכונות של חברי הוועדה לשקול מועמדים צעירים. הם יודעים שצעיר שמתקבל לבית המשפט העליון יהיה ביום מן הימים לנשיא או למשנה, ואולי הם לא רוצים את זה. כך שזה פוסל אנשים מסוימים שאולי היינו רוצים לשקול אותם או לפחות לדחות את שאלת התאמתם לתפקיד למועד שאנחנו באמת יכולים לראות את זה.
ההערה השנייה מתייחסת גם לדבר שנאמר כבר. אנחנו לא בודדים בעולם, יש בתי משפט בכל העולם הדמוקרטי, ויש הליך לבחירת לא רק שופטים אלא גם אנשים לתפקידים רמים בתוך המערכת. אנחנו די חריגים בעניין הזה. זה אומנם לא רק הודו, יש עוד מקומות שבהם יש קביעות על-פי סניוריטי, אבל המגמה היא די ברורה. אני רוצה לצטט מהוועדה המייעצת לשופטים אירופים, שהתבקשה לפני כ-16 שנה להמליץ על הליכים לבחירת שופטים ולקידום שופטים. הם הזכירו את המקומות שבהם עדיין פועלים על-פי סניוריטי ואת המקומות שכבר לא, והם אמרו ש - זה תרגום חופשי - על-אף שניסיון מספיק הוא תנאי רלוונטי לקידום, הוועדה חושבת שבעולם המודרני סניוריטי זה כבר לא קביל כעיקרון קובע לקידום. היא ממשיכה ואומרת שהעולם משתנה ושדינמיות זה עניין מאוד חשוב, ושהיא לא בטוחה לגבי ההשפעה של הסניוריטי על העצמאות, אבל היא כן חושבת שמקריבים יותר מדי בעניין האיכות והיכולת להגיב לעולם הדינמי.
בעניין הזה חייבים גם לקחת בחשבון את זה שההשפעות של קביעת קידום על-פי סניוריטי הן לא תמיד כמו שאנחנו חושבים. יש דבר מאוד מעניין בהודו - ולא שאני רוצה להשוות: לפני שנתיים הוציאו דוח על קביעת קידום על-פי סניוריטי וקבעו שיש קשר בין התדמית בציבור - שהיא תדמית זוועתית, דרך אגב: 45% מהציבור ההודי חושבים שהשופטים הם מושחתים - לבין הקידום על-פי סניוריטי. הדוח קבע שבעיני הציבור הסניוריטי יוצר אטימות, או עצמאות יתר, והשופטים לא חייבים באמת לעשות את העבודה.
שוב, אני לא רוצה להגיד שזה נכון, כי ככל שאני יודע אני לא נתקלתי לא בנתונים לגבי השחיתות בהודו ולא בשופטים הודים מושחתים, כך שאני לא רוצה להטיל דופי על כל מערכת המשפטים ההודית. אני רק רוצה להגיד שהעניין של תדמית הציבור והעצמאות הוא לא דבר פשוט. זה שאנחנו אומרים שהדבר מקבע ומייצב את המערכת - יכול להיות שזה דבר שייצור עצמאות אבל גם יכול להיות שהוא ייצור אצל הציבור תחושה של שרירותיות. בסופו של דבר כל שיטה שרירותית גם יכולה להיות יציבה, אבל זה לא הופך אותה לשיטה טובה.
אני רואה שזמני תם אז רק אגיד דבר אחרון, שגם הוזכר כבר. הרבה מאוד ממה שאנחנו רואים כאן זה ניסיון לשמור על הקיים, וזה דבר מאוד חשוב. שאנחנו לא נהיה הפילים בתוך חנויות החרסינה. אבל גם חשוב שלא נהיה פנגלוס-ים מהספר של וולטר, שנאמין שמה שיש לנו זה הכי טוב שיכול להיות. כי הסקרים אכן מעידים על בעיה מסוימת, על ירידה של תדמית בית המשפט. אל לנו לחשוב שיש לנו מערכת מושלמת, תמיד חייבים לשקול ברצינות כל דבר שיכול לשפר את המערכת. תודה רבה.
