יש גבול לשנאת היהדות, יש "קו אדום" להתקפות בזויות על דת ישראל בלבד רק משום שהיא דת ישראל, ויש גם גבול למה שפרלמנטר מעז להקרין כצביעות, ועוד על-רקע פלילי. מר"צ, של
שולמית אלוני בעיקר, חינכה דורות שלמים כיצד חוצים את הקו הזה. למרות אגרסיביותה של
מפלגת "שינוי" של טומי לפיד המנוח הרי שמפלגה זו נלחמה בדת ישראל מבחינה ארגונית ופוליטית בעיקר ולא מתוך משטמה ערכית ואנטי יהודית. מר"צ לעומת זאת הניפה את הדגל האנטי דתי כנגד המהות היהודית ההיסטורית, ולימים הובילה למיסוד ערכים הפוכים לא רק ליהדות אלא לעולם האמונה וחיי הנורמליזציה בכלל. אבל אפילו שולמית אלוני, מובילת המלחמה בכול ערך יהודי וחברתי יקר, ידעה בחייה שלה לא לחרוג מהנורמה. היא אומנם עודדה את תרבות הסחי והתועבה אבל חיה חיי משפחה שמרניים כמו כולם. הא אומנם ביזתה והכתימה את היהדות אבל מעולם לא פנתה לדרך ה"חמר רו'ז" מקמבודיה, לנהל מסע "ציד מכשפות" ולהוציא מחוץ לחוק ולפעילות כל פעילות יהודית באשר היא. אבל ממר"צ שהקימה (וגם ממפלגות ופלגי שמאל, ואף ימין אחרים) קמו כאלה שהפרו את כל מוסכמות הדו-קיום עם היהדות ועם שומרי המצוות, ובמיוחד בתחומי החיים האישיים שלהם ובמלחמתם בחיי אלה שחיים חיים יהודיים. בראש אותם אלה שחפצים להחזיר את שיטות הק.ג.ב. נגד היהדות - על-פי התכנון הסובייטי ההיסטורי, עומדת הח"כית ההזויה והאגרסיבית שקמה אי-פעם לפרלמנט הישראלי:
תמר זנדברג.
נערת השוליים של הפוסטר האנטי דתי-יהודי
מדובר כאן בנערת שוליים פוליטית המייצגת את פוסטר ההפקרות החברתית של אישה באשר היא, ובמיוחד אם מוצאה יהודי. אבל לגב' זנדברג ממר"צ לא מספיק שהיא עצמה מובילה סחי ותועבות אלא שהיא חושבת לנגח דרך החוק את אלה שהתורה והמצוות הם נר לרגלם. עוד לא חלף יום הכיפורים הקדוש, שבו איש מוחל לרעהו, והנה הקולוניאליסטית הזו, שבינה לבין ארץ ישראל אין ולא דבר, הכריזה מלחמה על הלגיטימציה של פרסום תורתי שאותו הוציאה הקבוצה הדתית הפלוריאליסטית והפתוחה ביותר לדו-קיום עם חילוניים, הלא היא חסידות חב"ד. מה שהטריד את הזנדברג הזו, ואח"כ את התאומה האנטי דתית השנייה ממר"צ (ח"כ מיכל רוזי'ן), היה משפט יהודי שחסידי חב"ד פרסמו במודעה על האוטובוסים של חברת "דן" בגוש-דן. המשפט הזה נאמר השתי והערב בקהל ישראל, והמוני
נשים חילוניות זנחו בזכותו את חיי ההפרקות, נוסח זנדברג ורעיה, וקיבלו עליהן עול תורה ומצוות מתוך שכנוע עצמי ולא מתוך כפייה קומיסרית, כפי שזנדברג ומרעיה היו חפצים לקיים נגד דת ישראל. המשפט הזה מצטט את האדמו"ר האחרון מחב"ד הקורא לנשים הדתית "לעשות רצון בעלה". כל זאת לאחר שבקטע הפרסום האמור מצוטט האדמו"ר גם כשהוא קורא הדדית לבעל ולאישה לבקש רשות אחד מן השנייה ולהפך, כשהם יוצאים לכנס של גברים או נשים לחוד ובלעדי בן/בת הזוג. אבל את הגב' מה"חמר רו'ז" השמאלי זה לא מעניין. אותה רק מעניין ליישם את המשפט "עולם ישן עדי יסוד נחריבה", ולכן היא הגישה תלונה ליועץ המשפטי של הממשלה ולחברת "דן" על "פרסום המשפט השוביניסטי הזה". כל זאת כאשר אותו משפט כוון אך ורק כלפי אלה המאמינים ביהדות ומקיימים את מצוותיה ולא לשם שינוי דעת הקהל החילוני.
גב' זנדברג הינה בעלת מוסר כפול וצביעות פוליטית מדהימה, במיוחד כשזה קשור לדת ישראל. בהפגנת שישים השנה לטבח בפר קאסם החליטה התנועה האיסלאמית הדרומית לפצל את הטקסים לגברים ונשים. חלק מהח"כים של השמאל, ובכללם גם ח"כים ערבים ואף נשים ערביות, מחו רשמית נגד הקו של התנועה האיסלאמית הדרומית, שבכפר קאסם היא הדומיננטית. תמר זנדברג לא הייתה בין המוחות. זנדברג וחבריה ממר"צ מוחים באלימות נגד הפרדה לנשים ולברים באירועי "שמחת בית השואבה" ובריקודי שמחות תורה בשכונת "
מאה שערים" החרדית אבל ברבים מהאירועים שהם משתתפים בהם, ברחוב הערבי, הם עצמם אינם מנידים עפעף כשהם מתבקשים להסכים להפרדה דומה. בחגי ישראל היא ושכמותה מדירים רגליהם מכל בית כנסת אפשרי עם הבעת גועל על פניהם, אבל כאשר הם מוזמנים לכנסיה מיד הם מקבלים על עצמם את כל החוקים שבבית ההוא, כולל השתחוות לפסלים והקשבה לסיפורי האלף לילה ולילה של "רוח הקודש" ממנה נולד, כביכול, אותו הישו. לא אעשה כאחרים, שבשלב ההשוואות הללו טוענים כי זנדברג ועלובי נפש כמוה "אוהבים ערבים" או "אוהדי נצרות". העלובים הללו הם גזענים לא פחות גם כלפי הערבים ומתעבים כל אמונה באל עליון, כולל הנצרות, אבל תפקידם הוא להילחם ביהדות במסגרת הנבואה העתיקה כי "מהרסייך ומחריביך ממך יצאו". לא נאמר עליהם בתורה כי מהרסי האיסלאם או הנצרות יצאו מהם אלא שמהרסי היהדות בלבד יצאו מהם. זנדברג ושכמותה הם צאצאי ה"ערב רב" שהתגלגלו בנשמות רשעי ישראל. היא ושכמותה הם ממשיכי הרשע מה"הגדה שפסח", השואל "מה לכם"? ולא "מה לנו"? החבורה הזו תעשה את כל אשר ביכולתה להעביר את היהדות מהעולם - כי שליחותה היא בידי השטן. הדברים הללו אינם חדשים לעם ישראל, וכאמור, כבר הובאו בתורה כאזהרה לעמינו אם יסטה מדרך ה'. כאשר ההלניסטים היוונים חפצו לכפות את תרבות השמד שלהם על בני יהודה הם לא חשבו לגזור את הגזרות שאח"כ הם גזרו אלא שהיו אלה המתיוונים היהודים שהעלו את הגזרות הללו לפני אנטיוכוס הרביעי, אפיפנס, והוא רק אישר אותן. אף מלך נוכרי לא שרף את התורה בזמן הקדום אלא שהיה זה המלך אמון - בני של המלך מנשה ונכדם של המלך חיזקיהו והנביא ישעיהו, שעשה זאת, ואלמלא היה הנכד יאשיהו מוצא את ספר "דברים" ב"בדק הבית" שערך לפני הפסח המפואר שלו, אזי, חס ו
שלום, הייתה תורה משתכחת מישראל. את היוזמה הנוצרית הראשונה נגד דת ישראל בעולם האלילי דאז, יזם יהודי בשם שאול התרסי (
יוחנן פאולוס בלעז...). תחת הכנסייה הנוצרית, במשך שנות דור, קמו יהודים מומרים והסיתו אותה נגד הדת היהודית, כאשר אח"כ עמינו שילם בקורבנות דם ובשריפת קדשיו, ובראשם שריפת התלמוד בצרפת. את הכינוי "אופיום להמונים", נגד הדתות בכלל והיהדות בפרט, העניק מומר וכופר יהודי בשם קרל מרכס. גם גדולי המנהיגים האירופים, שהיו שונאי עם ישראל, העניקו לחכמי ישראל את האוטונומיה לקבוע את דת ישראל בתוך היהודים ולא התערבו, אבל אוטונומיה זו נלקחה לראשונה מחכמי ישראל ברוסיה של הצאר אלכסנדר הראשון משום פנייתם של כופרים יהודים, לצד הקראים, לבטל את זכות הרבנים להנהיג את עם ישראל.
הקומוניסטים היהודים בבריה"מ לשעבר הובילו את המלחמה ביהדות יותר מכל פקיד ממשלתי נכרי שם. וכך הם הדברים גם היום. בשום מדינה בעולם לא יתערבו גויי הארצות במה שנכתב בראש חוצות אצל היהודים הדתיים. התערבות כזו תביא מיד לזעקות של "אנטישמיות"! בבריטניה ובארה"ב לא יעלה על ראש המנהיגות שם להורות להוריד שלטי חוצות של תנועת חב"ד, ולא תקום תנועה נכרית שם לצורך העניין, אבל בארץ ישראל מר"צ היא חלוצת שנאת ישראל הזו, ותמר זנדברג היא החמור הקופץ בראש עדר שונאי ישראל אלה.
הפרימיטיביות האמיתית
אבל אם הזנדברגית הזו תביט היטב במראה היא תגלה כי היא זו הפרימיטיבית והצבועה. היא תגלה שכאן זו לא סעודיה אבל היא ושכמותה נלחמים שכאן תהיה קמבודיה של ה"חמר רו'ז" ובריה"מ של סטלין. אבל להבדיל מהקומוניזם, שעבר מן העולם, אין היא חותרת בכוח הכפייה ל"חברת מופת" המשוחררת מהקב"ה (שבה השמרנות הייתה השלטת במדינה ובמיוחד בחינוך), אלא שהיא חותרת באמצעים טוטאליטרים לבנות חברת ריבון של בוקא ומבולקא, שתהיה מושתתת על ונדליזם, גילוי עריות ותת תרבות הגהינום. הפרימיטיביות היא השקפת דור המבול - של חיי זימה וניאוף, ללא צורך במשטר של סדר חיים וללא תא משפחתי מוסרי. הגב' הזו, עם קעקועי הכיעור שעלייה, לא התביישה מעולם להתגאות כי היא צורכת סמים. היא הודתה בעישון המריחונה, אבל כבר נכתב עלייה שגם הקוקאין היה חלק מה"רפרטואר" שלה. היא זו שמדברת על "חוק וצדק" אבל מסרבת לומר מאין הגיעו אליה אותם סמי העישון כשהיו מחוץ לחוק. מישהו בפרלמנט היה צריך לבקש חקירה כזו, ואח"כ לדרוש את התפטרותה. היא נלחמת למען היתר של "מריחונה רפואית" אבל הסיבות שהיא עישנה את הסם הזה לא היו רפואיות, אלא מתוך רצון בהמי להזות. היא קראה להחיל את השפה הערבית בשלטי החוצות הציבוריים של באר שבע אבל כשהייתה חברת מועצת עיריית תל אביב יפו היא מעולם לא ביקשה לעשות זאת ביפו הערבית. שפתה והתנהגותה הם מהברוטלים שבין חברי הפרלמנט הישראלים. מעניין הדבר שכאשר התקיפו חבריה, הח"כים של מר"צ, את ח"כ
אורן חזן על שימוש בסמים היא לא הצטרפה לקריאות הללו, כי על ראש הגנבת בערו עשבי הקוקאין והמריחואנה.
כדי שהגב' הזו תבין שהיא וחשופות הבשר ובעלות קעקועי הבושה כמותה, הן אלה המייצגות את הפרימיטיביות ואת החושך, הרי שתבטנה הללו במשפחות המפוארות שמקימות אותן נשים חרדיות, ובכללן נשות חב"ד, ועל ההסכמה שלהן מרצון להיכנע לציווי התורה לבין הרעיונות שזנדברג מובילה כמו הוצאת ילדים מתחום הוריהם ושעבודם למסחר של שתי נשים או שני גברים, שיטמטמו אותם. אצל הנשים החרדיות הרי שמאה אחוז מבעליהן יודעים מיהם צאצאיהם אבל אצל נשים כזנדברג לא פעם הילד איננו יודע מיהו אביו, ונותר מתוסבך לכל חייו. תלמד הגב' זנדברג מהגברים החרדים ה"שוביניסטים" כיצד חולקים כבוד לנשותיהם ולא כפי שמתרחש אצל ה"משפחות" שזנדברג מטפחת, שם האישה הופכת ללעג ולבדיחה מינית כשהמשפחה יושבות לצפות בסרטי הזימה, לצד ילדים רכים. אימפריות כיוון ורומי חרבו מחיי ההפקר ש"אסכולת זנדברג" ניהלה, אבל היהדות לעולם נותרה איתנה בכל רחבי תבל.
לפני מספר שנים, כשגב'
ציפי לבני ניהלה מסע מטורף נגד היהדות תחת הסיסמה "נגד הדרת נשים", הרי שפרסמתי מאמר בשם "מכתב גלוי ליועץ המשפטי לממשלה", ובו ביקשתי לעמוד לדין, יחד עם דתיים וחרדים רבים, כי על-פי חוקי התורה אנו עוברים יום יום על אותה "הדרת נשים". ביהדות יש הפרדה טבעית בין תפקידי הגבר והאישה לא משום השנאה לנשים אלא משום החלוקה הטבעית שערך הקב"ה בין גבר לאישה. לבני, זנדברג ושכמותן אינן מעוניינות בכבוד האישה ובהבנה נכונה של השוויון בין המינים שהן מעוניינות אלא במחיקת התורה מחוקי עם ישראל. הללו הן בורות ביהדות ולכן הן מפרשות כל משפט יהודי עמוק ובעל שבעים פנים, על-פי הבנתן הצרה, רק כדי להשניא את היהדות. לשיאם הגיעו אנשי מר"צ כאשר בעבר הח"כים לשעבר,
רן כהן ו
דדי צוקר, האשימו את היהדות באפליית נמוכים משום שלא הבינו את המונח "חרש, שוטה וקטן"...
הייתי מציע, ואינני מתכוון לנאמר בהמשך כבדיחה, שח"כ זנדברג תיבדק היטב האם הסמים שהיא לוקחת אינם משפיעים לשלילה על כושר שיפוטה, והאם כל רעיונותיה המשונים והאגרסיביים אינם פרי הזיות של אותם הסמים. הסמים אינם כל כך "תמימים" ו"מאושרים" כפי שזנדברג ושכמותה מציגים לנו. השפעות הסמים הללו, גם בכמות מינורית, יכולים להיות הרסניים על כל מען דהוא, ולכן חשוב שבבית הנבחרים הישראלי ידאגו שההזויים הללו לא ידרכו. הייתי קורא לחוק כזה "חוק הנרקומנים".
כמה "טיפים" למר"צ ולערבים
תנועת השמאל הציונית, ובמיוחד זו שקמה מאמצע שנות השבעים שמאלה מהמער"ך ההיסטורי, תמיד תהתה וטעתה בשבילי הדגשת נושאי הדגל שלה. תקומתה של תנועה זו, מימי תנועות "מוקד" ושל"י, הייתה סביב הדגל של שלום ישראלי-פלשתיני ושל שוויון חברתי ולא כנגד דת ישראל. אפילו הקומוניסטים הישראלים הדגישו יותר את שני הנושאים הללו ולא את המלחמה בדת. השתלטותה של שולמית אלוני על השמאל הישראלי, כשלפני כן היא לא הייתה חלק ממנו, הביאה להעלאת נושא המלחמה ביהדות כראש וראשון לפוסטר השמאל הציוני. מאז ועד היום נתונה מר"צ במלחמה פנימית בתוכה על הצד החד-צדדי של הכיוון האנטי דתי נגד היהדות. רבים מחבריה טוענים כי חוסר הנסיקה שלה נובע מכך שהמלחמה נגד דת ישראל מעפילה על הלחימה למען השלום והשוויון החברתי, ולכן מתרחקים ממנה לא מעט מצביעי שלום ושוויון פוטנציאליים. הייתי מציע לרבים וטובים במר"צ - בימים שגם
אורי אבנרי מצהיר בגלוי שיש לקפל את הדגל האנטי דתי לטובת המלחמה לשלום, לא רק לקפל את האנטי דתיות היהודית שלהם אלא לקפל מרשימתם, בבחירות הבאות, את הגב' המקועקעת הזו ששמה תמר זנדברג. כך אולי הם יכירו צבורים חדשים שראשי השמאל הציוני של אמצע שנות השבעים של המאה העשרים כל כך חפצו בהם.
הערבים במדינת ישראל צריכים להבין כי חלק מהבידוד שהם ועמיתיהם הפלשתינים חיים בתוך המציאות הישראלית אינו אלא בגלל שותפותם העיוורת כמעט עם מר"צ בכלל, ועם ח"כ כמו זנדברג בפרט. הריחוק והניכור של הזנדברגית הזו מעם ישראל ומהיהדות משפיע גם עליית הזעם של ציבורים יהודים כלפי שותפיה הערבים.
ההסתות של זנדברג ושכמותה נגד היהדות מתאפשרות לא מעט גם בגלל "התקרנפותם" של ח"כים ואנשי ציבור חרדים כגפני, כדרעי, כליצמן, כמוזס, כאייכלר מרגי ודומיהם. האישים הללו לא רק שאינם מחרימים את תמר זנדברג ודומייה אלא שהם ששים להופיע עימה ום דומייה על כל במה, ועוד לחלק לשונאי ישראל הללו רק מחמאות. את הזנדברגית הזו יש לדחוק לפינה ולהחרים כל דיון עימה, ובוודאי שלהימנע מלהסכים עימה גם על המוסכם משום עניין "תרעומת המינים".
