נהוג לומר כי העולם שייך לצעירים, אבל המגבלה האמתית בעולמם של אלה המצויים בתחילת משעול החיים היא שרובם מאמינים שיהיו צעירים לנצח. למרבה הצער, אין טעות גדולה מזו. כל צעיר שיישאר מהלך על מסלול החיים ולא ינשור ממנו בטרם עת בגלל מלחמה או מחלה, סופו שיהפוך לזקן בשלב האחרון של חייו.
פרט לעובדה שהזמן עושה את שלו בנתיב ההזדקנות, האדם הזקן מוצא את עצמו, ללא כל אזהרה מוקדמת, במשבר. התא המשפחתי שאליו היה רגיל בבגרותו הולך ומצטמק כאשר הצאצאים ממריאים לדרכם; העבודה בה עסק שהעניקה לו סטטוס חברתי ותעסוקתי, נעלמה ואיננה, והראש מתפנה לחשיבה על אודות סיכום חייו.
מכאן ואילך קיימים שני נתיבים. האחד: סיפוק והשלמה. השני: אכזבה וכישלון. רק מי שמבין כי היכולת להפנים את השילוב בין הטוב והרע שהתרחשו בחייו וכך לראות את שלמות מעגל החיים, יכול להקנות לאדם הצועד אל סוף הדרך תחושה של סיפוק ולמנוע ממנו את ההרגשה הכואבת של פספוס ואובדן משמעות לחיים.
בשלב הסופי של החיים זה הזמן הנכון למחשבות אישיות מאוד על אודות המוות ומה שלפניו ואחריו, אם משהו כזה באמת קיים, וגם הרבה נקודות למחשבה שבהן אני ממליץ לכל אדם להתעמק. למשל: האם טוב להניח לבני המשפחה להחליט איך יונצח שמי ומה ייחקק באבן שתוצב על קברי; צביעות מעולם לא הייתה דרכי ולכן אינני מוכן להסכים שמילות הזיכרון יהיו משהו בנוסח כמה טוב לב הייתי, אהוב לנצח ועוד דברי הבל מן הסוג הזה. פגמים לא חסרו בחיי ואותם כמובן אינני ממליץ לציין לנצח, אך אינני מוכן שמישהו מלבדי יקבע מה יהיה כתוב על מצבתי. אני מעדיף כי על האבן יוטבעו רק שתי מלים: אדם סקרן. לכן אני מציע לכל חברי ובני משפחתי לקבוע בעצמם, מבעוד מועד, מה ייחרט באבן לזכרם.
כאדם זקן אני מרבה להרהר גם בשאלה איזו מין צוואה אני מצווה ליורשי, וכך אני ממליץ לכל מכרי ומוקירי לעשות: לחשוב היטב. האם תהיה זו צוואת היגיון ישר וטוב לב או צוואת נקם שמטרתה לפגוע במי שאי-שם בעבר הרחוק השוקע בדמדומים, פגע בי.
אינני חרד מן המוות כי בחיי ראיתי הרבה מיתות של אנשים שלא הכרתי ונפלו בקרב, של אהובים עלי ושל קרובי משפחה. ומשום כך אני מרבה להרהר, ללא מורא אך בסקרנות מרובה, בשאלה האם מותי יהיה כרוך בכאב וייסורים או שאיאסף אל אבותיי תוך שינה וכשיפרח יום חדש - אהיה מת. אני מציע לכל אדם שמתקרב יומו לצוות לבני משפחתו להנעים לו את משך זמן ההתקרבות למוות במנגינה שקטה, נעימה ומרגיעה. אני הייתי מבקש להאזין בתהליך הזה לשירת היחיד המופלאה של
עמיר בניון המזמר את תפילת "ונתנה תוקף" המסתיימת במלים המצביעות על כך שהחיים הם "כאבק פורח וכחלום יעוף".
