כל פרח משפטים וכל מתמחה העובד באופן שוטף בצד עורכי דין פעילים ועל אחת כמה וכמה במיוחד, מי מהעוסקים במשפט הפלילי, אם כי הדבר יאה ונכון גם לעוסקים במשפט האזרחי מכיר ויודע לצטט, אפילו מתוך שינה עמוקה, המשפט שהפך למנטרה והוא: "חזקה של בית משפט קמא שראה העד, שמע תוכן עדותו ואין בית משפט לערעורים מתערב בכגון דא, במסגרת הליכי ערעור".
כוונת הדברים הינה פשוטה ביותר. בהתאם להלכה הפסוקה שנפסקה לפני שנים הרבה, בידי בית המשפט העליון שעה שמוגש ערעור על פסק דינו של בית משפט, בפני ערכאת ערעור, לא יתערב בית המשפט של ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו בידי הערכאה הראשונה. ההסבר והנימוק לכך פשוטים ותמציתיים לגמרי. קיומה של קביעה נחרצת וחד-משמעית, לפיה בית המשפט המקורי, הוא זה שראה העד, שמע גרסתו ועדותו. לכן, למעט במקרים חריגים בהם קיימת טעות עובדתית חמורה, העולה על פני הדברים לא יתערב בית המשפט של ערעור בקביעותיה העובדתיות כנגזרת מכך, במסקנותיה המשפטיות, של הערכאה השיפוטית שקדמה לו ושנתנה פסק הדין, נשוא הערעור.
אחד הדברים שמייחד בית המשפט העליון, בפסיקותיו ובהתנהלותו השיפוטית הוא, שאין בית המשפט העליון כבול ומשועבד לפסיקותיו הוא. לכן, יכול בית המשפט העליון לשנות הלכה קודמת שיצאה מלפניו, לבטל אותה, כליל, או לצקת בה תוכן חדש. לעתים יכול בית המשפט העליון, בפסיקה חדישה, להתוות קו חדש, שיחייב בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט שלום, ממועד מתן פסק-דין, הכולל התווית דרכים חדשות בהלכה הפסוקה, מכאן ואילך.
אתמול (יום ג', 17.10.17) פרסם בעיתון
הארץ, אחד ממומחי המשפטי הפלילי המוכרים, פרופ' בועז סנג'רו, מאמר ביקורת נוקב על פסק דין שיצא מלפני בית המשפט העליון. באותו עניין הפך בית המשפט העליון, על פניו, פסקדינם של שלושה שופטי בית משפט מחוזי, בו הוחלט לזכות נאשם בדין פלילי ולהרשיעו, תוך שהוא מחזיר הדיון לבית המשפט המחוזי, על-מנת ששלושת שופטיו יגזרו דינו של נאשם בפלילים זה.
לעניין זה כותב פרופ' בועז סנג'רו בין השאר דברים אלה: "ההחלטה הנוכחית של בית המשפט העליון להפוך זיכוי נדיר להרשעה בעייתית במיוחד. זאת משום שההרשעה מבוססת על אמון בלתי מסויג של שלושת שופטי העליון שלא שמעו את העדויות בעדות שרוב השופטים במחוזי לאחר ששמעו את העדויות לא נתנו בה אמון מספיק לשם הרשעה". אלה הדברים שנכתבו באותו עניין. אותנו מעניינת דווקא אמירה, נשוא רשימתנו זו, אותה כלל הכותב ברשימת הביקורת שלו על פסקדינו של בית המשפט העליון".
ברשימה זו נדרש פרופ' בועז סנג'רו גם לעניין הרשעת חפים מפשע, בהליכים פליליים, בערכאות ראשונות שדנו בעניינם. בהתייחס לכך, כותב הוא, כי: "סיכוייו של אדם חף מפשע, שהורשע בשל טעות של שופטי הערכאה הראשונה בקביעת מהימנות העדים (והמחקרים החדשים בעולם מלמדים שטעויות כאלה אינן זניחות), להיות מזוכה בערעור הם אפסיים". בהמשכם של דברים כותב הוא עוד, כי: "הרשעת חף מפשע היא אסון גדול יותר מזיכוי אשם".
כיום עם התפתחות תחומי המדע, בכלל ותחומי המדע הקשורים ונושקים לפלילים, בפרט בעיקר בארה"ב מתגלה בעקבות בדיקות דנ"א שנערכו בזירת הפשע, כמו גם שנערכו למי שהורשעו בעבירות פליליות (ובכללם עבירות רצח שבחלק ממדינות ארה"ב דינם מיתה, לאחר הרשעה), שחלק מהמורשעים בדינם, הינם בפועל ולמעשה חפים מפשע.
כך למזלם הרב של חלק מהמורשעים, שצפויים היו לסיים חייהם, אם על הכסא החשמלי ואם בזריקת רעל ממיתה עוכבו פסקי דין בהם נגזרו עונשי מוות על מורשעים בדינם. ברי המזל שבהם שהצליחו לעכב ביצוע הוצאתם להורג, בהגשת ערעורים ועיכוב פסקי הדין, עד לשלב שמיעת פסקי הדין בערעורים אלה נתבשרו בדיעבד, כי בדיקות דנ"א שנערכו, אם להם ואם בזירת הפשע, גילו שהם חפים מפשע. כך ניצלו חייהם ופסקי דין שגויים, בוטלו, בזה אחר זה.
שופטים אינם בכל הכבוד הראוי בני אלמוות ואינם מחליפים ותופשים מקומו של בורא אור ויוצר חושך. שופטים הינם בני אנוש, על מכלול היתרונות והחסרונות הנובעים מכך. דומה עלינו הגם שאין במדינת ישראל נוהג עונש מוות, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן כי יש מקום לשידוד מערכות בתפישה הנוהגת והמחייבת, כיום, במערכת השיפוטית, באשר לשאלות מהימנות. לדעתנו אנו, הרי אין עוד מקום להותיר על-כנה התפישה וההלכה הנוהגת, לפיה אין ערכאת ערעור מתערבת בשאלות קביעת מהימנות של הערכאה השיפוטית שקדמה לה, אלא אם כן מדובר בטעות עובדתית, הגלויה על פני הדברים.
אם תישמע דעתנו אנו, הרי יש לשנות ההלכה הפסוקה ולהתיר לערכאת ערעור להתערב בכלל הממצאים עובדתיים של הערכאה השיפוטית שקדמה לה, גם אם אין מדובר בטעות עובדתית הבולטת, על פני הדברים. הקביעה מה היא טעות עובדתית בולטת ומה אינה נחשבת בגדר של טעות עובדתית בולטת, יש בה הטיה בלתי נכונה ובלתי ראויה כלפי מי שעניינם מתברר בבתי משפט, בישראל.
הטיה זו הינה משמעותית וחמורה יותר, בהליכים פלילים, בהם מדובר בשלילה מוחלטת של חרותו של אדם, מחמת טעות שיפוטית. ודבר זה דבר זה אינו עניין של מה בכך, שניתן להצדיקו, בחוסר כוח אדם במערכת השיפוטית או בכל תירוץ אחר מק"ן הטעמים שבהם היה תלמיד אחד מיבנה מטהר השרץ, בכל הכבוד הראוי. חרותו של אדם ובכלל זה חרותו של נאשם, המובא בדין הינה ערך עליון ומערכת המשפט מצווה לכבדו כיאות. תיקון ההלכה הפסוקה ומתן אפשרות לערכאת ערעור להתערב בלי כל הגבלה בממצאים עובדתיים של ערכאת השיפוט שקדמה לה, תמנע הרשעתם בדין של חפים מפשע. כל מלה נוספת מיותרת.
