"פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת וּלְכָל הַנִּפְגָּשׁ בְּדַרְכּוֹ ֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם" (אמיר גלבוע)
פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא כבר לא שם והכל סביבו הזוי ומערכת השלטון מתנהגת אליו וכלפיו, באופן בזוי ולכל הנפגש בדרכו, קורא הוא עלבון ותמיהה. ובפרפזה קיצונית זאת שערכנו למילות הפתיחה של שירו הנפלא של המשורר, ברל פלדמן, שכתב השיר המוכר, "שיר בבוקר בבוקר", מביעים אנו מחאתנו הפרטית, המצטרפת למחאה הציבורית, בדבר הרצון של מפלגת השלטון וגרורותיה לחוק מה שקרוי, בשפת העם "החוק הצרפתי".
68 שנה קיימת מדינת ישראל ומעולם - מעולם לא הציע המחוקק, קרי בית הנבחרים של מדינת ישראל, רוצה לומר הכנסת, לחוקק חקיקה רטרואקטיבית, הפוגעת בזכויות או המקנה זכויות, לאחר מעשה ובדיעבד. נכון הדבר, כי פה ושם התקיימה חקיקה רטרואקטיבית במדינת ישראל, אולם הוא התקיימה במשורה ואך ורק במקרים יוצאי דופן. כך למשל חוקק, בידי הכנסת, בשנת 1950 החוק לעשיית הדין בנאצים ועוזריהם, תש"י-1950.
חוק זה היה היוצא מן הכלל, המעיד על הכלל והכלל היה - לא תחוקק ולא תוכר חקיקה רטרואקטיבית במדינת ישראל, אלא אך ורק במקרים מיוחדים. אחד מהמקרים המיוחדים הללו, היה הצורך החשוב והדחוף לחוקק במדינת ישראל שקמה ונוסדה, בשנת 1948 - חוק שיאפשר לה לשפוט הנאצים ועוזריהם, קרי מי ששימשו בתפקידי קאפו, במחנות המוות וההשמדה, בשנות מלחמת העולם השנייה, שהתקיימה והתנהלה, קודם להקמת מדינת ישראל. בתי-המשפט בישראל לא ראו בעין יפה התעסקותה של מערכת המשפט, עם פשעי עבר, בדרך של חקיקה רטרואקטיבית ומתחו ביקורת נוקבת על משפטים שהוגשו והובאו בפניהם, לפי החוק לעשיית הדין בנאצים ובעוזריהם.
עקרון חוקיות המנהל השאוב מעקרון מן המשפט המינהלי והמשפט הציבורי. משמעותו של עקרון זה הוא, כי הרשות מוסמכת לפעול רק מכוח הסמכה מפורשת בחוק או מכוחו, וכל מה שאינו מותר לה על-פי הדין - אסור לה. פעולה של הרשות השלטונית ללא הסמכה מפורשת בחוק מהווה חריגה מסמכות: קרי פעולה לא חוקית. מכאן נגזר העיקרון הבסיסי בדיני עונשין, לפיו לאדם נתונה החרות לעשות כל דבר שלא נאסר במפורש בחוק. גישה זו מנוגדת ניגוד גמור וקיצוני לגישות לפיהן השלטון עומד מעל לחוק, שמצאה ביטויה בדברי המלך לואי ה-14 שקבע: "המדינה - זה אני".
מעקרון החוקיות נגזר כלל משנה לפיו אין החוק מקנה לרשות סמכות להטיל חיובים על האזרח רטרואקטיבית, ולא יקבע תחולה רטרואקטיבית של עבירות פליליות, אלא אם נקבע כך במפורש בחוק, משיקולים ראויים ובאופן מידתי. לכן, לפי קובעת ההלכה הפסוקה, כי קביעות רטרואקטיביות, עלולות לפגוע בזכויות הפרט ובאינטרס ההסתמכות שלו. במשפט הפלילי מוצא כלל זה ביטוי בקביעה לפיה: "אין עונשין אלא אם כן מזהירין, תחילה".
כלל משנה נוסף הינו, כי מאחר שהרשות פועלת על-פי חוק, וכל האזרחים כפופים לחוק, הרי מוטלת על הרשות החובה להחיל החוק באופן שווה והוגן כלפי כל האזרחים, ללא הפליה. זה הוא עיקרון השוויוניות. כלל משנה נוסף הינו, כי הסדרי חוק ודין החלים על הכלל חייבים להתפרסם ולהיות נגישים וידועים, שאם לא כן, אין להם כל תוקף. זה הוא עקרון פומביות החוק. מכן נגזר כלל משנה נוסף, לפיו על איסורים המוטלים על האזרחים להיות בהירים וחד-משמעיים. לכן, ככל שאיסור פלילי עשוי להשתמע לשתי פנים, תועדף הפרשנות המקלה עם האזרח ותדחה הפרשנות המחמירה עימו. זה הוא עקרון הבהירות והוודאות בניסוח החוק.
הניסיון לקבוע בדיעבד ולאחר מעשה בדרך של חקיקה, סוג של חנינה למעשים פליליים, לכאורה, המיוחסים לראש-ממשלה מכהן - בעודו מצוי בשלבי חקירות פליליות וצפוי להגשת כתב/כתבי אישום פלילי/ים נגדו, הגם שאינו מתנגש - במישרין בעקרון החוקיות, פוגע, גם פוגע בעיקרון השוויון של הכל בפני החוק. אין כל סיבה להעניק לראש-ממשלה מכהן חסינות מפני העמדה לדין פלילי, בדיעבד ולאחר מעשה.
אם רוצה כנסת ישראל לחוקק חוק, המונע העמדת ראש-ממשלה מכהן, לדין פלילי, בתקופת כהונתו ולאמץ שיטת החוק הצרפתי, לפיו איש אפשר להביא ראש-ממשלה מכהן לדין פלילי, בתקופת כהונתו, הרי יש להחיל חוק ועקרון זה, על ראש-הממשלה מכהן, שיכהן בתפקידו זה, ל תקופת הבחירות הבאה. כך תימנע פגיעה בעקרון "הכל שווים בפני החוק" ותימנע כל דריסת רגל לפתגם העממי, לפיו: "הכל שווים בפני החוק - חוץ ממי ששווים יותר".
אין לנו, אלא לקוות שהרעיון הנואל של חקיקת מה שקרוי "החוק הצרפתי", ייכשל. נסיים דברינו בציטוט נוסף משירו הנלבב של המשורר, אמיר גלבוע, הלא הוא "שיר בבוקר בבוקר", המובא כמוטו לרשימה זו, בו נכללות שורות אלה: "פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וְרוֹאֶה כִּי חָזַר הָאָבִיב וְהוֹרִיק שׁוּב אִילָן מִן הַשַּׁלֶּכֶת".
