סיפור מהחיים: המנהיג נמוך הקומה הגיע לכבד את ועידת יהודי רוסיה, וסיפר בפתח דבריו, כשעיניו מתלחלחות מדמעות התרגשות, את הסיפור הבא: "אספר סיפור קטן, מימי סנט פטרבורג, לפני 50 שנה. ילד לא יהודי גדל אז במשפחה עניה מאוד. בימים ההם, התנהלו החיים בדירות משותפות: בכל חדר התגוררה משפחה. המטבח והשירותים היו משותפים.
"הוריו של הילד היו עניים מרודים. עבדו קשה מצאת החמה עד צאת הנשמה. הילד שב בצהריים הביתה, לחדר ריק. למזלו, הצילה אותו מרעב ומבדידות משפחה יהודיה שחיה בחדר השני. אבי המשפחה, מורה במקצועו, הזמין אותו ועזר לו להכין שיעורי בית. אם המשפחה כיבדה אותו כל יום בארוחה חמה, כשרה. הילדים שיחקו איתו. בלילות שבת קיבל פרוסת חלה לבנה.
"שנים רבות אחר כך הפך הילד למנכ"ל עירית סנט פטרבורג. באחד הימים שמע, שהעירייה דחתה את בקשת הקהילה היהודית לפתוח בית ספר יהודי. אף שזה לא היה בסמכותו, נטל המנכ"ל את המיסמכים וחתם עליהם. כך נפתח ביה"ס היהודי הראשון בעיר. והילד ההוא זה אני, ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין. אני".
האם הסיפור המכונן הזה, שופך אור על יחסו המיוחד למדינת ישראל? והאם בכלל מדובר ביחס מיוחד מצידו של האיש שהפך להיות פטרון מדינת אויב, סוריה, אשר רק השבוע תקפה את ישראל מספר פעמים בירי רקטות 104 מ"מ?
ברור לגמרי, שבאשר אסד לא יכול היה להבטיח את כיסאו אלמלא תמיכתו של פוטין. בלעדיה הייתה מלחמת האזרחים נמשכת לאין קץ ומורידה את סוריה ביגון שאולה. אבל מטוסיו של פוטין טחנו עד דק את המורדים. צבאו המדולדל של העריץ הסורי קיבל נשק שובר שוויון ותחמושת, לצד מטריה בינלאומית מול שוחרי הדחתו, ואיפשר לו לחזור ממוות קליני לחיים בארמונו בדמשק.
לפוטין היו כמובן שיקולים אסטרטגיים משלו: נצחון האריה (אסד בערבית אריה) הפצוע בתמיכתו הגורפת, מעניק לרוסיה מעמד על בסוריה והופך אותה לגרורה לכל דבר, הרבה יותר משהייתה בעבר.
אבל פוטין אינו מסתפק בחדירתו האסטרטגית לסוריה. הדֹב הרוסי משתף פעולה עם המתועבים והנאלחים באויבי ישראל: הוא ניצב בראש רשימת הסייענים לתוכנית הגרעין האירנית (בטענה שמדובר בכּוּר למטרות שלום); מספק נשק מתוחכם לחיזבאלונים; מארח בחום במוסקבה בכירי חמאס; מוביל באו"ם קו פרו פלשתיני שתומך בכל הצעה ערבית הזויה; ועוד. גם מדיניות הפנים שלו נצטלקה בסיפורים על היעלמותם המיסתורית של יריבים למיניהם.
ידיד אמת
מצד שני, התנהגותו מעידה על היותו קשוב לצרכי הביטחון של ישראל. רק בשבוע שעבר ביקרה כאן, לראשונה, משלחת רוסית צבאית רמת דרג בראשות שר הביטחון הרוסי, סרגיי שויגו, שהייתה קשובה לצרכיה הביטחוניים של ישראל. התקשורת הלבנונית דיווחה, שהרוסים אישרו הרחבת רצועת חופש הפעולה האווירי של ישראל בשמי הגולן הסורי, מ-5 ק"מ ל-10-15 ק"מ (ישראל דרשה 40 ק"מ).
פוטין עצמו מגדיר את עצמו ידיד אמת. את ראש הממשלה נתניהו הוא מסכים לארח בכל עת שנתניהו מבקש. רבה של מוסקבה רשאי לטלפן ישירות בכל שעה, ללא מתווכים. פוטין פעל להגברת הרכש הרוסי בארץ, ועקב כך נסק בתלילות המאזן המסחרי הישראלי-רוסי. פוטין היה לנשיא הרוסי הראשון שביקר אי-פעם בישראל. הוא השתתף בטקסים הפגנתיים ונוטפי סממני ידידות, לרבות הכרזתו כי רוסיה זוכרת שבישראל חיים כמיליון דוברי רוסית, רבים מהם וטרנים של מלחה"ע השנייה, וכולם בעלי זיקה לתרבות הרוסית. מדינת ישראל היא היחידה שחוגגת את יום הניצחון על החיה הנאצית בו-זמנית עם רוסיה, ב-9 במאי.
אז היכן צריך לקטלג את הדֹב הרוסי? הלנו אם לצרינו? אל נשכח שפוטין, ככלות הכל, אינו פטריוט ישראלי. גם לא חסיד אומות העולם. לא צדיק גדול. מניעים אותו האינטרס הגלובלי הרוסי, וזכרונות מימי האימפריה. אבל גם מיכוות האש שנצרבה בתודעתו מימי היה נער רעב בסנט פטרבורג. מי שזוכר ארוחות חמות ופרוסות חלה שאכל לתיאבון לפני יובל, ישמור לעד בליבו פינה חמה למיטיביו, לעמם ולמדינתם.
על הפינה החמה הזו תעיד גם הבדיחה שסיפר באחרונה בפורום כלכלי בינלאומי. כשהמנחה התעלם משאר משתתפי הפאנל והיפנה את השאלות בצרורות רק לעברו, הגיב פוטין בבדיחה: "חייל ישראל נשאל באימון צבאי, מה יעשה אם יותקף בידי 20 טרוריסטים'? אשלוף עוזי ואחסל את כולם', השיב. 'ומה תעשה אם תותקף בידי 20 טרוריסטים וטנק'? 'אשלוף משגר רקטות ואחסל את הטנק'. 'ומה אם תותקף על-ידי טרוריסטים, טנקים ומטוסים'? החייל: 'המפקד, האם אני החייל היחיד בצבא הזה'?
פוטין, המבוגר האחראי, שמאשר לישראל 'שמיים נקיים' לאורך הגבול בגולן הסורי, שמסכל התבססות אירנית-חיזבאללית-שיעית בגבולנו הצפוני, שמפעיל בסיסים אוויריים וימיים בסוריה ובים התיכון, עדיף על כל אופציה אחרת. טוב ליהודים.