חודש נובמבר היה חודש עתיר אירועים בהיסטוריה הנאצית. הספירה החלה כאשר כבר היום ה-8 בנובמבר 1923, הפך למיוחד בהיסטוריה החדשה של גרמניה. ביום זה ערך היטלר הצעיר את נסיון הפוטש שלו, בתקווה לעורר את העם הגרמני להפלת השלטון הדמוקרטי בגרמניה. היטלר גם לא שכח להשתמש בגנרל וגיבור גרמני, אריך לודנדורף, שצעד עמו, עטור אותות הצטיינות ממלחמת העולם הראשונה, בדרכם אל משרדי הממשלה הבווארית.
הפוטש נכשל. היטלר נכלא למספר חדשים. בכלא הוא כתב את ספרו הידוע "מיין קאמפ". המערכה שלי.
אלא שלמרות הכישלון, התקבע התאריך ההוא אצל הנאצים כיום מועד המבשר על תחייתה של גרמניה החדשה, והנה זימנה להם ההיסטוריה הזדמנות פז לציין מועד זה באירוע מחריד כשלעצמו, הפעם מכוון כולו כלפי היהודים. לאירוע זה קדמו מספר שנים של הכנות.
ב-15 בספטמבר 1935, לעת ערב התכנס הרייכסטאג באולם אגודת התרבות של נירנברג (זו הייתה הפעם היחידה במהלך משטרו של היטלר, שהרייכסטאג התכנס מחוץ לברלין). היטלר, שהצליח, מאז נבחר כקנצלר, לפרק לרסיסים את הסכם ורסאי, ולשקם את הצבא, הגיע הפעם אל היהודים. הנושא המרכזי של נאומו. הוא טען שהיהודים הם סיבת התגברות המתח בין העמים, שהם פתחו בחרם כלכלי נגד גרמניה ושבתוך גרמניה התנהגותם המתגרה עוררה תלונות גוברות. "משום כך יש צורך לפתור את הבעיה באמצעות חוק... אם תקווה זו לא תתגשם, וההסתה היהודית בתוך גרמניה ובזירה הבינלאומית תימשך, ייבחן המצב מחדש". היטלר ביקש מן הרייכסטאג לקבל את החוקים כפי שיקריא אותם גרינג. הלא הם החוקים הידועים בשם חוקי נירנברג..
חוקי נירנברג נאכפו ביד קשה, אולם האלימות הנאצית נבלמה לזמן מה בשל אירועי האולימפיאדה בברלין ב-1936. יוזף גבלס, שר התעמולה של גרמניה, השתמש באירוע זה לצורך העלאת המוראל הגרמני. סייעו לו בכך ניצחונות של ספורטאים גרמניים שזכו לפרסום רב. התעמולה הנאצית זכתה בניצחונות חשובים מבחינתה. הבמאית לני ריפנשטאהל (אשר יצרה שנתיים לפני כן את סרט התעמולה הנאצי "ניצחון הרצון") הפיקה את הסרט "אולימפיה" שיצא בשני חלקים. סרט זה, שהופץ בכל העולם, הציג את האולימפיאדה ואת ניצחון הגזע הארי, תוך כדי שימוש באוצר הדימויים הוויזואלי ובעשיית שימוש בערכי ה"גזע" וה"פולק" הנאציים.
אלא שתהליך הקאת היהודים אל מחוץ למערכת החיים הציבוריים והכלכליים של העם הגרמני בעקבות חוקי נירנברג, התנהל אומנם בעקביות אך בעצלתיים, לא לפי רוחה של ההנהגה הנאצית. זו חיפשה אמצעי מהיר יותר, אלים יותר. הם הצליחו כאשר ירי של נער יהודי, בשם הרשל גרינשפאן, בפקיד בשגרירות הגרמנית בפריז ב-7.11.38, הוציא למענם את הערמונים מן האש. גרינג וגבלס, שהיו שני המוחות מאחרי ליל הבדולח העתיד להתרגש, פעלו מיד. הם עשו זאת לאחר סיכום, שלא פורסם ברבים, עם היטלר (מצויים מסמכים המעידים על כך).
האות ניתן. הנצרה שוחררה.
הלילה שבין 9 - 10 בנובמבר 1938 ט"ו בחשוון תרצ"ט, היום לפני 79 שנים, היה ליל אימים ליהדות גרמניה. אלפי פורעים גרמניים מיחידות ה-S.A, הידועות לשמצה, השתוללו ברחבי המדינה, שברו וריסקו עשרות אלפי חלונות ראווה, אותם סימנו מראש, במילה "יודה" או מגן דוד. מאותם בתי עסק לא נותרו על המדרכות אלא רסיסים בוהקים באש המדורות של בתי היהודים ושל בתי הכנסת הנשרפים.
ליל הבדולח היה יכול להוות עמוד האש המיתולוגי שסימן ליהודים את דרכם אל הגאולה אלפיים שנה קודם לכן, ליהודים באירופה. היהודים בגרמניה, שמנו רק כ-1% מכלל התושבים במדינה, הבינו אולי שתמה גלותם תחת השלטון הנאצי ההולך ומתבסס. תמו הדיבורים על אמנציפציה, על שוויון זכויות. עתה עליהם לברוח, אולם מיליוני יהודים ברחבי אירופה, סרבו לראות נכוחה את האסון המתקרב.
גינוי רפה של חבר הלאומים הוליד גיחוך בצמרת הנאצית. וההמשך ידוע.
