הציבור בישראל יודע הרבה מאוד על אודות
בנימין נתניהו אך לא הכול, בעיקר לא את הקורות אותו בתקופה שהיה קצין צעיר, נמרץ ודבק במשימה, ששירת בסיירת מטכ"ל. אחד הסיפורים יוצאי הדופן המעידים על נחישותו התרחש כאשר היה, יחד עם צוות לוחמים בפיקודו, במסע חשאי מסוכן מעבר לקוי האויב בחרמון. ההררי המושלג.
מספר ביבי: "בדרך חזרה לאחר ביצוע מוצלח של המשימה, נתקלנו כמעט בכל קושי אפשרי. בשלב מסוים ממש קפאנו בקור העז. הייתי כמעט משוכנע שלא נצליח לחזור. כתוצאה מן הקפיאה האצבעות שלנו היו נפוחות ממש כמו מלפפונים. הסבל היה קשה אך כל הזמן זכרתי את מה שסיפר לי חבר דרוזי: "בשלג לעולם על תתיישב. אם תתיישב, לא תוכל לקום".
"אחד מחברי הצוות, יהודה, שהיה האיש הכבד ביותר בחבורה, 100 ק"ג של שרירים, התיישב באפיסת כוחות. הוריתי לו לקום. זה לא עזר. סטרתי לו כדי להאיץ בו שיקום. גם זה לא הועיל. אז נזכרתי בסיפור עם פופאי והתרד וחשבתי שאם הייתי נותן ליהודה תרד אולי היה מצליח לצבור אנרגיה ולקום. תרד לא היה לי, אבל כשחשבתי על אנרגיה נזכרתי שהייתה לנו ערכת קיום עם גלוקוזה והחלטתי לתת לו אותה. לערכה היה מכסה צמוד מאלומיניום דק הניתן לתלישה, אבל תלישה כזו הייתה בלתי אפשרית במצב הקפיאה והנפיחות בו היו אצבעותיי. חיפשתי מכשיר פתיחה מתאים. סכין לא הייתה לי. אבל תושייה הייתה. נזכרתי שלתת המקלע עוזי יש כוונת קדמית חדה. אחזתי את השפופרת בשתי ידי, כמעט ללא תחושה, ביקשתי מאחד החברים שיכה עם הכוונת של העוזי על מכסה המתכת. המכסה נקרע. דחפתי ליהודה את השפופרת לפה ולחצתי. הוא בלע את הגלוקוזה כאילו הייתה איזה מאכל תאווה ובסופו של דבר חזר לעצמו. חזרנו ללכת. כעבור זמן לא רב הגענו לחפ"ק (חוליית הפיקוד הקדמית), שם המתין לנו
אהוד ברק (שהיה אז מפקד "היחידה") יחד עם המפקדים האחרים של המבצע. אם להודות על האמת הוא שמח כי כלל לא היה בטוח שנשוב בשלום".
"לסיפור הזה" - סיכם נתניהו - "יש מוסר השכל: לעולם לא לוותר. גם אם אתה זרוק בשלג, בתנאי קפיאה עמוקים, לכאורה באובדן תקוה. תמיד אפשר למצוא פתרון, להמשיך הלאה ולהשלים את ביצוע המשימה".
ממוסר ההשכל הזה למד נתניהו גם איך להתנהל בחיים הפוליטיים. כאשר נראה כי כלו כל הקיצים, הוא מפעיל את מוחו הקריאטיבי, מוצא את הכוחות הנפשיים ונאחז בכל כוחו במציאת הפתרון הדרוש. לא חשוב לו מה יאמרו חברים, מה יגידו מומחים ויועצים. הוא עקבי בשלו. ואולי בגלל תכונה זו הוא עדיין מחזיק בשלטון כבר יתר מעשור, למרות הקשיים, על-אף המקלות שתוקעים בגלגלי עגלתו המקרטעת על חודו של קול או שניים.
