החמרת הענישה על עבירות תנועה - לא הפתרון

כבר לפני כמה עשורים הבינו פרנסי המדינה כי ישראל מתיישבת ומדד המים נמצא בירידה, אולם גורמים שונים - וביניהם משרד האוצר - התנגדו להקמת מפעלי התפלה. חוסר ההסכמה הזה הקצין בשנת 2002, כיוון שבשנה זו ירדו גשמים רבים והמאגרים התמלאו, גם אם באופן יחסי. והיום? רוב המים שיוצאים מהברזים של חלקים גדולים ממדינת ישראל מגיעים ממתקני התפלה שפותחו באזורים שונים בארץ. יותר מכך - באותה תקופה רכשה המדינה מים רבים בכסף גדול. בחודש אפריל האחרון התבשרנו כי וועדת הכלכלה אישרה את בקשת משרד התחבורה לשנות את תקנות התעבורה ולהחמיר משמעותית בענישה באמצעות נקודות על עבירות תנועה. שיטת הניקוד החדשה צפויה להיכנס לתוקף בתחילת השנה האזרחית החדשה, ב-5.1.18. אפשר להקיש על הטיפול בתאונות דרכים מאופן הטיפול במשבר המים שפקד אותנו - שורש הבעיה היה ונותר חינוך, בין אם בגיל צעיר על-ידי מערך מורים החל מגילאים צעירים ועד הגיוס לצה"ל (ואולי אף במהלך השירות הצבאי) ובין אם תגבור מערך האכיפה באמצעות רכישת ניידות משטרה נוספות והגדלת מספר שופטי התעבורה. הפתרון הנוכחי הוא למעשה סחיטת כספים נוספים מהנהג הישראלי, בחסות החוק ובטענה כי כך יפחת מספר הנפגעים בתאונות דרכים. כמה זה לא מעניין את נבחרי הציבור שלנו? על-פי הדיווח, אף אחד מחברי הכנסת שחבר בוועדה, בראשות ח"כ איתן כבל, לא התייצב לדיון שנערך במהלך פגרת הכנסת. הפתרונות (שכבר נשחקו מדיונים, יש לציין) שכן עשויים לסייע - הקטנת העומס בכבישים ע"י פיתוח תשתיות מתקדמות, שדרוג מערכות התחבורה הציבורית ועידוד הציבור להשתמש בהן, טיפול בכבישים מסוכנים במיוחד (המכונים "כבישי מוות") הן מבחינת תשתית והן מבחינת שילוט ועוד. בעידן בו הטכנולוגיה מתקדמת ומצילה חיים באמצעות חגורות בטיחות, כריות אוויר, מערכות בלימה מתקדמות או מערכות זיהוי סכנות, ישנם אספקטים של בטיחות הדרכים שמצויים עדיין בימי הביניים. לפני כשנה וחצי הציג מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב רוני אלשיך, נתונים מדאיגים על היחלשות משטרת התנועה בשנים האחרונות, בהן חל זינוק במספר ההרוגים בתאונות דרכים. למשל, הראה כי ב-2009 היו במשטרת התנועה 309 ניידות אך מספרן צנח ל-112 בלבד: ירידה של 63%. בנוסף, חלה ירידה גם במספר התקנים במשטרת התנועה: ב-2009 היו 601 תקנים ואילו בשנת 2015 רק 424 - ירידה של 29%. אם הפתרון של משרד התחבורה הוא החמרת הניקוד על עבירות תנועה (ובמילים אחרות - הפחדות, עונשים והסברים יבשים), זה פשוט לא יעבוד. אני לא תמים. כמובן, שהאחריות מוטלת גם לפתחנו כמשתמשי הדרך - כנהגים, הולכי רגל, נוסעי אוטובוס, רוכבי אופניים ורוכבי אופנוע, אנו חלק בלתי נפרד מתרבות הנהיגה בישראל ובהנחה שכל אחת ואחד מאיתנו רוצים לשמור על החיים בכביש, יש להרים את הראש מהטלפון הנייד כדי נהיגה, חציית כביש וכדומה, להאט את מהירות הנסיעה ולשמור על מרחק ראוי וכולי. רגע של אופטימיות - כפי שמדינת ישראל הצליחה לפתור את משבר המים, כך היא מסוגלת למצוא פתרונות ראויים ונכונים להפחתה של תאונות הדרכים במדינת ישראל. זה הזמן לחשוב בצורה רחבה יותר. אני קורא למשרד התחבורה ומשטרת ישראל "לחשב מסלול מחדש" על-ידי שיפור התשתיות, שדרוג מערך התחבורה הציבורית, וחינוך מגיל צעיר לנהיגה ושימוש בטוח בדרכים. ללא אלו, סיכוי נמוך שנראה שינוי של ממש בסטטיסטיקת תאונות הדרכים והדבר היחיד שיישאר הוא פחות כסף בכיס של נהגי ישראל.