הנסיך, האייתולה והצאר

סעודיה בדרכה למלחמת חורמה במזרח התיכון. התפטרותו של ראש ממשלת לבנון, סעד אל-חרירי, והרטוריקה של פקידים סעודים לאחר ירי הטיל מתימן לעבר הממלכה, מעידים על תקופה חדשה של אסרטיביות נגד האינטרסים של אירן במזרח התיכון. המהלכים הפתאומיים של יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, נראים כמו מהלכיו המהירים של מייקל קורליאונה לסגירת חשבונות עם אויביו בסצנות האחרונות של הסרט הראשון בטרילוגיית "הסנדק". בסרט היו אלו הסצנות האחרונות, בעוד שבחיים האמיתיים מדובר במהלכי פתיחה לשלב חדש ביריבות המתמשכת בין סעודיה לאירן. אולם, לא בטוח שמהלכים אלו יביאו לירידת כוחה של אירן. היחסים בין אירן וסעודיה תמיד היו מתוחים, לאור העובדה ששתי המדינות רוצות להנהיג את העולם המוסלמי כל אחת לפי דרכה. היחסים הוחמרו לאחר המהפכה באירן בשנת 1979, כאשר אירן החומייניסטית את סעודיה בהיותה סוכנת של ארה"ב וקידום האינטרסים שלה על-פני האינטרסים של האיסלאם. מנגד, סעודיה חוששת מהניסיונות האירניים לייצא את המהפכה ומהמרוץ של טהרן להשגת נשק גרעיני. בעשור האחרון עלתה המתיחות בין שתי המדינות שלב, כפועל יוצא מהאביב הערבי. המלחמות בעירק, תימן, סוריה ולבנון, פתחו פתח לכניסתן של אירן וסעודיה ולהשפעתן על מדינות אלו. נכון לעכשיו, ידה של אירן על העליונה. בלבנון, חיזבאללה ניצח את מחנה ה-14 במרץ המונהג על-ידי סעד אל-חרירי ונתמך על-ידי סעודיה. נשיא לבנון, מישל עאון, הוא תומך של חיזבאללה, שכעת מהווה חלק חשוב בממשלת לבנון. אחיזתה של אירן בלבנון הולכת ומתחזקת, והתפטרותו של אל-חרירי רק מעידה על ההכרה הסעודית במציאות זו. בסוריה, אירן פועלת ללא הפסק או מעצורים כדי לשמור על שלטונו של הנשיא בשאר אסד. המשטר האירני סיפק לו נשק, ציוד, מודיעין וכוח אדם כדי להמשיך ולהילחם, ולפי המצב כעת בסוריה - גם לנצח. בינתיים, מאמציה של סעודיה לתמוך במיליציות מקומיות עלו בתוהו, כאשר ידו של אסד על העליונה. בעירק, אירן סייעה רבות במלחמה נגד דאעש. מיליציות שיעיות שהודרכו על-ידי משמרות המהפכה היוו את הכוח העיקרי במלחמה זאת. לכך יש להוסיף את הנוכחות הפוליטית האירנית בבגדד, כאשר את השלטון מחזיקה מפלגת הדעווה הפרו-אירנית, ואת פעילות ארגון באדר שהחל בתור שלוחה צבאית של מפלגה האיסלאמית השיעית בעירק. סעודיה מנסה להשלים פערים, במיוחד לאחר ביקורו של ראש ממשלת עירק, חיידר אל-עבאדי, בממלכה לפני חודש, אולם לא ידוע עד כמה הדבר ישפיע. בתימן פועלת קואליציה ערבית בראשותה של סעודיה נגד המורדים החות'ים שנהנים מתמיכתה של אירן. בעוד שסעודיה הולכת ושוקעת בבוץ בתימן, החות'ים מקדמים את מטרותיהם וכובשים שטחים במדינה. למרות ההצלחות הללו, לאירן יש נקודת תורפה: כל הבריתות שהיא יצרה, הן מול הכוחות השיעים. הסונים פשוט לא סומכים עליה ולא רוצים לעבוד איתה. מי שרוצה לחבל בפעילות האירנית, צריך לנצל נקודה זו. הצלחתה של סעודיה נגד אירן תלויה במידת שיתוף הפעולה שהיא תזכה לו מצד מתנגדיה של אירן באותן מדינות.

אל מול ההשתלטות האירנית על המרחב המזרח-תיכוני, לסעודיה אין מושג מה לעשות בנושא. עד כמה שסעודיה רואה עצמה גדולה וחזקה, שאר מדינות העולם שואלות את עצמן האם אפשר לקבל החלטות בנוגע לעירק, סוריה, תימן ולבנון ללא מעורבותה של אירן. נשיא אירן, חסן רוחאני, אמר לאחרונה שארצו לא יכולה לשלוט במדינות אלו שליטה מלאה, אך בעזרת שלוחותיה ובנות חסותה היא יכולה להשפיע רבות על הנעשה בהן. סעודיה נכשלה בחזיתות רבות מול אירן, אך היא יכולה להתנחם בתמיכה האמריקנית. בתקופת כהונתו של ברק אובמה, סעודיה נחרדה מפעולותיו לתקן את היחסים עם אירן. כעת בשלטון נמצא דונלד טראמפ עם הרטוריקה הידועה נגד אירן. בסופו של דבר, היריבות בין המדינות קשורה ליכולת ולכשירות. לאירן יש את השלוחות, הניסיון והסבלנות כדי לנצח במלחמה העקיפה נגד סעודיה. לסעודיה אין את הדברים האלו, ולכן אסור לה לבזבז את הזמן על אסטרטגיה דומה. האסטרטגיה הנכונה חייבת להיות שיתוף פעולה בינלאומי, בו סעודיה תנהג יותר במתינות. תוקפנות יתרה תהיה יקרה עבור סעודיה, ולא תביא לירידה בכוחה של אירן.

בזמן שלאחרונה התייחסו להפסקת אש בדרום סוריה, אירן ואסד מתכוננים למהלך הבא במלחמת האזרחים. הצלחת אירן תלויה דווקא בשאלה מה ארה"ב הולכת לעשות. אירן ממשיכה להזרים כוחות ולבנות מוצבים בסוריה, כאשר היא לא מתכוונת לעזוב בקרוב. מפקד משמרות המהפכה, קאסם סולימאני, נראה לאחרונה בדיר א-זור שבמזרח סוריה, דבר שמלמד על החשיבות שמייחסת אירן לאזור. סולימאני גם זוהה בעיירה אבו-בוכמאל שבגבול סוריה-עירק, החלק האחרון בגשר היבשתי שאירן מבקשת להקים. השאלה היא מה ארה"ב יכולה לעשות. דבר ראשון, היא צריכה להכריז על מדיניות ברורה לגבי סוריה, במיוחד לאחר הבסת דאעש. מדיניות זו צריכה להבהיר, כי ארה"ב תישאר באזור, כדי להבטיח שדאעש לא יקום מחדש. דבר זה גם ימנע מאסד לכבוש מחדש את כל סוריה, ויספק ביטחון לכוחות המקומיים לשקם את עריהם. דבר שני, ארה"ב צריכה לסייע לקהילות הסוניות המקומיות בעזרה כלכלית ופוליטית. נקודה שלישית, ארה"ב צריכה לעבוד עם בעלות בריתה באזור, כדי למנוע העברת נשק מאירן לאסד. לשם כך יש למנוע העברת נשק דרך הים, ולשלוט במעברים היבשתיים בגבול סוריה-עירק. ארה"ב לא רוצה להישאר הרבה זמן בסוריה, אך היא צריכה ללמוד את הלקח מהשהות שלה באפגניסטן. האינטרס הלאומי של ארה"ב צריך להיות ברור: למנוע שליטה אירנית ארוכת טווח מהאזורים המשוחררים מכוחות אסד ומדאעש. שליטה שכזאת תביא לחוסר יציבות, תשחק לידיהם של הארגונים הקיצוניים בסוריה ותאריך את מלחמת האזרחים.

בנאומו באמצע אוקטובר איים הנשיא טראמפ לסגת מהסכם הגרעין עם אירן, אלא אם הקונגרס ובעלות בריתה של ארה"ב יסגרו את הפרצות בהסכם. בראש ובראשונה, מדובר בפרצה הנוגעת לפיתוח טילים ואספקת נשק לכוחות שונים באזור. סוכנויות המודיעין בארה"ב מעריכות, כי אירן הצליחה לפתח את תוכנית הטילים הבליסטיים הגדולה ביותר במזרח התיכון. לפי הדוח השנתי האחרון של מחלקת ההגנה האמריקנית, אירן מחזיקה בטילים שיכולים להגיע לבסיסים אמריקנים באזור וגם לישראל, והיא ממשיכה לפתח טילים מתוחכמים יותר. בעלות בריתה האירופיות של ארה"ב חלוקות בדעתן כיצד להגיב לאיומים של טראמפ. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, אמר בתחילת נובמבר שצריך לקיים עם אירן מו"מ על היכולות הבליסטיות שלה. אולם פדריקה מוגריני, שמכהנת כנציגה העליונה לענייני חוץ וביטחון של האיחוד האירופי ומכונה שרת החוץ של האיחוד, אמרה שאי-אפשר לדון מחדש בהסכם ודחתה את הצעתו של מקרון להטיל סנקציות על אירן בשל תוכנית הטילים. אירן ניצלה את אי-ההסכמה בין מדינות המערב, והצהירה שהטילים שברשותה הם לטווחים של עד 1,200 ק"מ. למרות שבהצהרה גם נאמר, כי הטילים שיכולים להגיע ליעדים ואינטרסים אמריקנים באזור, היא מלמדת שאירן תימנע מפיתוח טילים בליסטיים, דבר שסותם את הגולל על שיחות בין מדינות המערב על הנושא. איפוק שכזה לא יספק את ממשל טראמפ, במיוחד כאשר אירן לא הבטיחה דבר בנוגע להמשך העברת נשק וטילים לבעלות בריתה. לאחרונה ניתנה הוכחה להעברה זו, לאחר ירי הטיל מתימן לסעודיה. שגרירת ארה"ב באו"ם, ניקי היילי, אמרה, כי הטיל שנורה הוא ללא ספק ממוצא אירני. פעילות זו תבטיח שטראמפ ימשיך ללחוץ על הטלת סנקציות וקיום מו"מ על תוכנית הטילים האירנית כולה. השאלה שנותרה פתוחה היא, האם ארה"ב תקבל את תמיכת בעלות בריתה באירופה.

בחיים אנחנו מלכים או חיילים, שליטים או שוטים, אומר נפוליאון בונפרטה בסרט "הרוזן ממונטה כריסטו". בעוד שאלו היושבים בטהרן ובריאד חושבים שהם השולטים במזרח התיכון, הם למעשה כלי משחק של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. בעוד שאירן וסעודיה נלחמות דרך בנות חסותן, פוטין נפגש עם אסד, משוחח עם נתניהו, חותם על עסקות עם סעודיה ותומך באירן. פוטין מוכיח ללא הפסק, כי הוא המוציא והמביא במזרח התיכון וכולם כלי משחק בידיו. הוא מתערב במלחמת האזרחים בסוריה כדי להציל את בן-חסותו אסד, איתו נפגש השבוע. הוא יקיים שיחות בנושא עם טראמפ, סלמאן מלך סעודיה ומנהיגי אירן וטורקיה. מנהיגי אירן וטורקיה, בעלי העמדות המנוגדות בנוגע למלחמת האזרחים בסוריה, יגיעו לפגישה משולשת עם פוטין ברוסיה. הצלחתו של פוטין נובעת בין היתר מירידת כוחה של ארה"ב באזור. נקודת הייתה הצהרתו של אובמה בשנת 2013, כאשר הגדיר שימוש בנשק כימי כקו אדום שיביא לפעולה אמריקנית נגד אסד. לאחר שאסד השתמש בנשק זה ולא קרה כלום, רוסיה החלה לנצל את המצב ולהגביר את פעילותה באזור, כאשר נקודת ההתחלה הייתה סוריה. נסיגתו של אובמה הובילה לכניסתו של פוטין. בינתיים היחסים בין רוסיה לטורקיה התחממו, לאחר השפלשנרשם כאשר טורקיה הפילה מטוס רוסי. בשבוע שעבר ביקר פוטין בטורקיה, כינה את הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן "חבר", והוסכם על רכישת מערכת טילי הגנה רוסיים, דבר שהרגיז את שאר החברות בנאטו שגם טורקיה חברה בה. במהלך התקופה גם סדר העדיפויות בסוריה השתנה. בהתחלה דובר על הדחתו של אסד, ואז הגיע דאעש. כעת, לאחר הבסת דאעש, ארה"ב וסעודיה חוששות מהנוכחות האירנית בסוריה. לשם כך, פונות מדינות המפרץ לעזרת רוסיה. למרות החשיבות של מדינות אלו, מקורב לקרמלין אמר שפוטין לא יעביר את תמיכתו באירן בשל בקשתן. גם ישראל נמצאת בעסק, כאשר בשנה וחצי האחרונות בנימין נתניהו ביקר ברוסיה ארבע פעמים. ישראל מודאגת יותר מהנוכחות האירנית בסוריה, בשל הקרבה לגבול הישראלי. גם נתניהו ניסה להשפיע על פוטין בנושא, אך לשווא. למרות זאת, יש מעין הסכמה שבשתיקה, כאשר לפי פרסומים זרים, ישראל תוקפת מטרות בסוריה ובלבנון. רוסיה גם סירבה לבקשה להפוך את נהר הפרת לקו מפריד בין הכוחות הסורים לבין הכוחות הנתמכים על-ידי המערב. דבר זה הוביל למרוץ לתפיסת שטחים שהיו בשליטת דאעש. למרות כל זה, רוסיה מצליחה לשמור על קווי תקשורת פתוחים עם כל הצדדים. השפעתו של פוטין הולכת גם רחוק יותר. ביחד עם מצרים, הוא נטל חלק בהסכם בפנים-פלשתיני בין הרשות הפלשתינית לחמאס בעזה. הוא הזמין את הכוחות היריבים בלוב למו"מ, ורוסיה היא המשקיעה העיקרית בנפט באוטונומיה הכורדית בעירק וגם אחת המדינות היחידות שנמנעה מלגנות את משאל העם לעצמאות האוטונומיה. ארה"ב התעייפה מלהתעסק עם המזרח התיכון, ופוטין ניצל את ההזדמנות. למרות שארה"ב היא עדיין הכוח העיקרי באזור, רוסיה נמצאת אצל כולם.