ה"כאילו"-משבר שלרגע היה נראה כמשהו שאולי ימוטט את ה
ממשלה נגמר בקול ענות חלושה כשכולם (לפחות לכאורה) משיגים את שרצו ותוך כדי חשיפת פרצופו האמיתי של כחלון, שהציג את עצמו כשומר החומות והתברר שכל מה שמעניין אותו הוא לשמור על מקומו בממשלה - ועוד יותר מזה: לא להסתכן בהליכה לבחירות בה מפלגתו עשוייה להיעלם מהנוף הפוליטי. החרדים קיבלו עוד כמה חוקים שיניחו את דעתו של הגביר שלהם - עוד כפייה דתית בחסות המפלגות החילוניות; ליברמן, כמו כחלון, עוד זמן כהונה במשרותיהם הנחשקות ומה שנדמה להם כדחייה מעמידה בפני משפט הבוחר; והעיקר - נתניהו שקיבל ארכה נוספת והבטחה שחוקי ביבי יעברו בכנסת ויקימו חומות של אי-פרסום בין מסקנות המשטרה והמלצתה להעמידו לדין בגין השחיתות הנוראה שלו ובין הציבור שהפרטים על המלצה כזאת לעולם לא יגיעו לידיעתו, מה שיאפשר לנתניהו לומר שוב כי "אין כלום כי לא היה כלום" ובחסות החשיכה הזאת ללכת לבחירות תוך כמה חודשים.
את נתניהו לא מעניינת השבת. האיש, למרות שהוא מתבל כל פסוק שני היוצא מפיו ב"בעזרת השם" הוא מחלל שבת משחר נעוריו; הוא נהנתן שאינו חוסך מפיו - בדרך כלל על-חשבון אחרים - מאכלי ים ושאר מיני טריפה; הוא איש שאשתו השנייה הייתה לא יהודיה - שלא עניין אותו שתתגייר - ושבשתי נשותיו האחרות בגד בלי למצמץ; ובעיקר - הוא איש שהדבר היחיד שמעניין אותו הוא עצמו והשארותו בתפקידו. הכניעה שלו לחרדים הייתה מטעם אחד ויחיד: הוא עדיין לא מוכן להליכה לבחירות - לא לפני שחוקי ביבי (איסור כתיבה או למצער פרסום המלצות המשטרה כתוצאה מחקירותיו ואיסור חקירת ראש ממשלה) יהפכו לחלק מספר החוקים של מדינת ישראל וישמרו עליו מפני ידיעת הציבור על מעלליו.
לצורך זה הוא מוכן למכור את האינטרס הציבורי; הוא מוכן למכור לחרדים חוקי שבת, כמו גם לשינוי חוק יסוד הממשלה, בין השאר, כי הוא "מכיר את נפש בהמתו" - ויודע שכחלון ודרעי (וגם ליברמן) רועדים מפחד מפני בחירות ולכן גם הם יהיו מוכנים למכור הכל למען יום נוסף על כורסאות עור הצבי הנושאים עליהם את ישבניהם של שרי הממשלה.
הכל, לכאורה, בשם השמירה על ה"סטטוס-קוו" הקדוש. אלא שֶׁהַנְגֽיסוֹת הגסות בסטטוס-קוו שממשלות הליכוד נגסו בו כבר מזמן גרמו למותו. הסטטוס-קוו שעליו הסכימו ממשלות בן-גוריון עוד בעת הקמת המדינה כָּלָל, למשל, שחרור של 400 אברכים בלבד שתורתם אמנותם - מה שהפך להיות לשחרור סיטוני של מאות אלפים אם לא מֽליונים של חרדים. ואותו סטטוס-קוו, שהיה נכון לאוכלוסייה של כמיליון איש שמהם כ-85% יהודים במחצית המאה העשרים הרי שודאי שאינו נכון לאוכלוסייה של למעלה מ-8 מיליון שמספר היהודים שבהם אינו עולה על 75%.
את נתניהו וחבר מרעיו ממש לא מעניין ששמירה על חופש הדת הוא גם שמירה על חופש מדת. נכון שהחרדים - לפחות חלקם - כואבים כאבים של ממש כשהם רואים מה שהם קוראים "חילול שבת". אבל הפלא ופלא - בלונדון, פריס, ניו-יורק או מוסקבה - הם מצליחים להסתדר עם
תחבורה ציבורית בשבת ופתיחתם של עסקים ומי מהם שרוצה, נמנע אותו חילול שבת על-ידי זה שהוא לא נוסע בשבת ועל-ידי זה שהוא לא קונה בשבת בחנויות הפתוחות בשבתות. את נתניהו ומרעיו גם לא מעניין לשמור על עקרונות הממלש התקין - זה שקורא לאחריות קולקטיבית של חברי הממשלה ולפיכך הוא ומרעיו מוכנים לשנות את חוק יסוד הממשלה ולפטור את החרדים מאחריותם כחברי ממשלה על-ידי יצירת בן-הכלאיים של סגן-שר במעמד של שר, מה שנפסל על-ידי בג"ץ (ומן הסתם ייפסל שוב - בדיוק מאותם הטעמים שבגינם נפסל בפעם הראשונה).
כאמור, מה שמעניין את נתניהו הוא שהציבור לא ידע מה חושבת המשטרה של מעלליו ומה המלצתה באשר להעמדתו לדין בגינם. ומה שמעניין את כחלון ודרעי - וגם את ליברמן - הוא שלא יּֽגָרְרוּ לבחירות כל זמן שהם חושבים שאולי עוד זמן על כורסאות השרים יבטיח להם שרידות. מה שהם שוכחים הוא שבשנייה שנתניהו יקבל את החוק המונע מהמשטרה להמליץ על העמדה לדין (ולמעשה, על סיכום חקירה המלמד על ראיות שדי בהן כדי לומר לפרקליטות שיש מקום להעמדה לדין) ואת החוק המחסן אותו מפני חקירות, הוא ילך לבחירות ברגע שהוא יחשוב שזה טוב לו, בלי להתחשב ברצונותיהם של שותפיו. והחרדים? הם יודעים שיקבלו את כל מה שהם רוצים כי כמו כל חיית-טרף - הם מזהים את חולשתו ופחדיו של נתניהו. הם גם יכירים את הגבול שאותו הם לא יכולים לחצות מחמת הפחד שלהם מתופעת לפיד שברור להם כי היא קיימת רק בגללם.
והנה, חוק ביבי לעניין ההמלצות עבר ובין התומכים בו היו גם כחלון וחברי סיעתו. לכחלון תירוצים מכאן ועד אפריקה, אבל בשורה האחרונה, הוא זה שאיפשר לה"ה ביטן ואמסלם, שלוחיו של נתניהו לעניין זה, להכניס חוק פרסונלי שעוסק בעיקר בנסיון להגן על ראש הממשלה מפני ידיעת הציבור את מעלליו, אל ספר החוקים של מדינת ישראל. עכשיו יכול נתניהו - כשהוא מוגן מאימת הציבור - להוביל לבחירות בזק. התחרות עכשיו היא בין זה ובין הבג"ץ שיוגש בגין החוק האישי הזה. שהרי מרגע שיוגש הבג"ץ ויֽינָתֵּן צו ביניים, החוק לא יוכל להיות מופעל והגנתו של נתניהו מפני ידיעת הציבור את מעלליו לא תהייה מושלמת.
מי שמרוויח מכל הסיפור הזה הוא
יאיר לפיד, שיותר ויותר נראה שהוא מצליח להפיק הון פוליטי משתיקת הכבשים של כל יתר מרכיבי הקואליציה. האיש שאפילו לבועת אוויר יש יותר מהות פוליטית, אינטליגנציה ואולי גם יושרה מאשר לו ואשר עד היום הצליח בעיקר להוציא מפיו קלישאות חבוטות, הפך להיות למנהיג מה שאולי תהיה המפלגה הגדולה בישראל.
ובתוך כל זה רועמת השתיקה של מפלגת העבודה שדומה כי נעלמה ואיבדה כל רלוונטיות בהנהגתו של מר גבאי. אולי כדאי להם להתעשת ולהחליף את גבאי.
ציפי לבני?
עמיר פרץ?
