הנתיב בין קטיף לאבות

בג"ץ החליט כי הבתים שבנתיב האבות ייהרסו. אין מה לומר, השופטים באמת היו "רחמנים בני רחמנים", שהרי כתבו בפסיקתם שיש "קושי בפינוי כפוי של תושבים מבתיהם שבהם הם מתגוררים שנים רבות. מעבר להשלכות הכרוכות בהותרת אדם ללא קורת גג, טמונה פגיעה קשה הנובעת מהזיקה המיוחדת לבית מגורים", וכאן בא האבל הגדול: משקלה של הפגיעה בזכויות התושבים אינו יכול להכריע את הכף... כל הפתרונות שהציעה הממשלה, שנבחנו ואושרו על-ידי היועץ המשפטי, לא התקבלו על-ידי בית המשפט העליון, הפועל בשירות השמאל הקיצוני, שפסיקותיו מובילות לאכיפה פוגענית ובלתי שוויונית של החוק, כלפי יהודים בלבד. במקום להשתמש בפתרונות משפטיים כנהוג בכול העולם, הם מחליטים על עקירה של בתים שלמים, שבחלקם רק מטר אחד מהם, הוא בעייתי. טיהור אתני מוגדר במשפט הבינלאומי כפשע נגד האנושות. סעיף האישום המרכזי במשפטו של סלובודאן מילושביץ בבית הדין הבינלאומי בהאג היה הטיהור האתני שביצע באלבנים והתביעה דרשה לפסוק לו על כך עונש מוות. והבדל מכריע קיים בין פשעיו לבין העקירה שהתבצעה בגוש-קטיף! מילושביץ גירש מבתיהם את אויבי עמו, עימם היה לו חשבון דמים היסטורי, ומסר את השטח לבני עמו, אריאל שרון בחסות בית המשפט גירש את בני עמו ומסר את השטח לגרועים שבאויבים, ומכאן שההשוואה היא פוגענית כלפי הרודן הסרבי. הבתים שבנתיב האבות יושבים על אדמה ששוחררה לפני חמישים שנה. התושבים שהתיישבו שם פעלו על-פי התכלית הלאומית היהודית שעומדת בבסיס הציונות.

מסלול עוקף

במקרה של שרון ההחלטה על הגירוש התקבלה על-ידי רוב בממשלה ובכנסת ובית המשפט העליון ברוב מוחץ של תשעה נגד אחד, ביחס גבוה לאין שיעור מזה שהתקבל בדרג הפוליטי, אישר את החלטת הממשלה והכנסת. אלא שהפעם, הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, מבקשים שלא להרוס, וההכרה הבלתי נמנעת היא שגופי השמאל התייאשו מלשכנע את העם בצורך להקים מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון ועל כן פנו למסלול עוקף ציבור ומנצלים את מערכת המשפט ככלי לכפיית מדיניות המיעוט על הרוב. אז, כאשר עשה שרון את שעשה, הוא נתמך אפילו על-ידי הציבור, וארגון הנשיאים של הארגונים היהודים בארצות הברית מחאו לו כפיים והגדירוהו כ"מעשה נועז של מדינאי דגול ופריצת דרך היסטורית"... בית המשפט העליון אשר ראה לנכון לדחות על הסף את העתירה שהוגשה נגד מעשה הטיהור האתני שהגישו תושבי גוש-קטיף, קיבל את עתירתו של 'עלי מוחמד עגורי' מפקד "גדודי אל-אקצה", ומבצע שורה של מעשי טבח ביהודים. צה"ל הרס את ביתו, ועגורי הגיש עתירה נגד מפקד כוח צה"ל, וכך כתב אהרן ברק בפסק דינו: "הוצאתו של אדם ממקום מגוריו והעברתו הכפויה למקום אחר, פוגעת קשה בכבודו, בחירותו ובקניינו. ביתו של אדם אינו רק קורת גג לראשו אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי של אדם, של חייו הפרטיים ויחסיו החברתיים. מספר זכויות אדם בסיסיות נפגעות בשל עקירתו הלא רצונית של אדם מביתו והעברתו למקום אחר, גם אם העברה זו אינה כרוכה בחצייה של גבול מדיני"... וכל המוסיף גורע. אותה חמלה שגילה אהרן ברק בפיוט שכתב בדבר חשיבות ביתו של האדם והאסון הפוקד אותו עקב "עקירתו הלא רצונית", עומדת רק כאשר הנפגע הוא מרצח ערבי. רחמיו מסתלקים מליבו כאשר בני עמו הם המגורשים וביתם הוא שנחרב. אריאל שרון המחריב הגדול שהביא על ישראל מטר של טילים, הפך בעיני השמאל הישראלי לגיבור, ויואל מרקוס עיתונאי הארץ הכתיר אותו בתואר "המנהיג האגדי". לפני שנים כתב ווינסטון צ'רצ'יל דברים אלה: "השמעת הבלים בנאליים, הסירוב להתייצב מול עובדות טורדניות... אהבת השלום והאמונה הפתטית שהאהבה היא הבסיס לאותו שלום... ההתמכרות לרגש המנותק מן המציאות... כל אלה מרכיבים תמונה של כסילות מופקרת... היא מילאה תפקיד מכריע באימת הזוועה חסרת התקדים שירדה על המין האנושי" (צ'רצ'יל על השמאל הבריטי). מעניין מה היה אומר על ההחלטות שיוצאות חדשים לבקרים מתחת ידיהם של שופטי בית המשפט העליון.