שנת ה-70 למדינת ישראל, שאו-טו-טו נוחתת עלינו, היא באמת סיבה למסיבה, אבל רק על מה שיש. לא על מה שאין. גיליון יום ו' שעבר של '
ישראל היום', העיתון הנפוץ במדינה, ניסה לשכנע אותנו שמה שיש איננו, ומה שאיננו בעצם ישנו.
פירוש: התיעוב של ערביי ישראל כלפי המדינה עד כדי רצון להיעלמותה, אינו קיים עוד. אבל הכרת תודה מצידם למדינה שמצילה אותם מן הכאוס שבו חיים אחיהם במדינות ערב – יש.
ב'סקר הגדול' שערך בקרב ערביי ישראל, עולה כי ערביי ישראל הם (כמעט) טלית שכולה תכלת: 60% גאים להיות ישראלים, 57% מתייחסים בחיוב לעבודת המשטרה, ל-78% מהם חברים יהודים, 70% מתנגדים לחילופי שטחים עם הפלשתינים, 64% חשים שהח"כים הערבים לא מייצגים אותם, ועוד דבש ונופת צופים. נהדר.
הבעיה היא שהמציאות והמימצאים לא מסתדרים. סתירה פנימית. המשיבים, כך נראה, האכילו את הסוקרים קש וגבבא. למשל הנתון המעודד לכאורה ש-64% מהערבים חשים שהח"כים הערבים המתלהמים, אינם מייצגים אותם. לכאורה נתון שמסתייג מאוד מן הח"כים שהפכו עצמם למשת"פי הטרור, שעולים לרגל ללשכת ה'ראיס' ומצדיעים להימנון ולדגל של אש"ף, אך רומסים את ההמנון והדגל הישראלים; שמסיתים נגד המדינה בכל הזדמנות, בארץ ובחו"ל ומסתחבקים עם כל עוכר ישראל נאלח; שאחד מאנשיהם ריגל למען החיזבאללה, אחר הבריח טלפונים למחבלים רוצחים, אחת עלתה על המרמה להתכתש עם חיילי צה"ל, ועוד מעשים נאים כהנה וכהנה. לכאורה בשורה נפלאה.
אבל, אם באמת זהו נתון אמיתי, כיצד נסביר את העובדה שאותם משיבים עצמם, הם הם ששולחים אותם שוב ושוב לכנסת? הרי 9 מכל 10 ערבים מעניקים להם את קולותיהם. אז איך בדיוק הם "לא מייצגים" אותם? תרתי דסתרי. אז ממה בדיוק אתם מאוכזבים, ערביי ישראל?
הלאה. 60% גאים להיות אזרחי המדינה. יפה. רוב מוצק. אבל לאיזו מדינה הם גאים להיות שייכים? מסתבר מיד שלא למדינה כפי שהיא. אותו סקר ממש העלה, שרוב מבהיל מן המשיבים, 85% (!), תומכים ב'זכות השיבה'. מהי 'זכות' השיבה אם לא הגירת מיליוני ערבים לכאן והפיכת הרוב היהודי למיעוט בטל בשישים, והפיכת המדינה למדינת כל אזרחיה? אי-אפשר לנסח זאת אחרת: מי שבעד 'זכות' השיבה הוא גם בעד חורבן המדינה.
נתון זה מסרב להתכתב עם מימצא אחר: 44% בעד זכות הקיום של מדינה יהודית בארץ ישראל. יפה. אבל הצד השני של אותה מטבע הוא, ש-46% מתנגדים לעצם הקיום של מדינה יהודית בארץ ישראל. וזה נורא. זה אומר ששום דבר לא ירגיע את תיעובם כלפי מדינתם. איך זה מסתדר עם גאוותם להיות ישראלים? לא נכון יותר להודות שמדובר בגייס חמישי, ולא ב"מתונים יותר", כדברי הפרשנות של פרופ' עוז אלמוג שם?
לא ניכנס לשאר הממצאים מחמת קוצר היריעה. אבל ניגע בכשלים הטמונים בהצגת נתונים, לצד ליקויים משמעותיים.
הנה כשל אחד: ב'עוגה' הגראפית המתארת את הנתונים כלפי השאלה: באיזו מידה אתה מרגיש שוועדת המעקב העליונה מייצגת אותך, נאמר: 6% במידה רבה מאוד, 20% במידה רבה, 36% במידה מועטה, 26% כלל לא, ו-12% לא יודע.
מה כל בר דעת אמור להבין מזה? ש-62% (6+20+36=62!!!) רואים בוועדת המעקב גוף שמייצג אותם, במידה זו או אחרת. אבל מה פירשו דברי ההסבר? בדיוק ההפך: ש-62% חשים שהוועדה אינה מייצגת אותם. הפוך, גוטה, הפוך. 62% חשים שהוועדה כן מייצגת אותם. אבל ככה זה כשרוצים להציג מציאות מדומיינת: מחברים את משיבי 'כלל לא' עם משיבי 'במידה מועטה', והנה לנו מצג שווא.
סוקרים מקצועיים מכירים את הטריק שנועד למנוע הטעיית הסוקרים: כאשר מציגים שאלה שלגביה קיים חשש של זיוף העמדה האמיתית, מרפדים אותה בשאלות תמימות, שהמענה להן יחשוף את דעת המשיבים. אם 60% הביעו גאווה בהיותם ישראלים, היה צריך להוריד אותם מרמת הפוליטיקלי קורקט, עם שאלות כמו: האם אתה בעד או נגד ההפגנות האלימות ב'יום האדמה' שבהן מונפים דגלי אש"ף, שרים את 'בילאדי בילאדי' של אש"ף, צועקים 'אידבח אל יאהוד' ומזהירים את המשטרה שלא להיכנס לתחומי הכפרים? האם אתה בעד או נגד התנפלויות אלימות על קבוצות כדורגל ישראליות באצטדיון דוחה בסכנין עם קריאות 'ברוח ובדם נפדיך יא פלשתין'? האם אתה בעד או נגד שירות צבאי/אזרחי של ערבים בני 18?
דווקא את אלה לא מצאנו בסקר. אבל אין מה להתרגש: אילו הייתה המציאות מסתדרת לפי הסקרים, כי אז היה
שמעון פרס ראש ממשלה לאורך שנים,
הילרי קלינטון נשיאת ארה"ב ואזרחי בריטניה אומרים לא לברקזיט. מסתבר שפסיקתו השנונה של ד"ר יוסף בורג ז"ל, מנהיג המפד"ל בעבר, לגבי אמיתותם של סקרים, הייתה נכונה אז ועכשיו: מדבר סקר תרחק.
