חג החנוכה הוא החג החשוב מבין החגים היהודיים ששורשם אינו נעוץ בכתבי הקודש. מובילי מרד החשמונאים מתתיהו ובנו יהודה המכבי הם אשר הצילו את האומה והדת היהודית מידי השלטון היווני בניצחונם הגדול על ממלכת יוון. הם גרמו לכך שהסירו את העול הזר וחידשו את עצמאותה של מדינת יהודה. ההישג הגדול של המרד בניצחון המעטים מול הרבים היה היחיד מבין המרידות של היהודים תחת השלטון היווני שהסתיים בניצחון היהודים. עובדה זו סייעה לשמור על זכר מאורע זה במסורת היהודית לאורך הדורות. זכרם נשמר בחנוכה בתפילות הקשורות בחג אשר מעלות על נס את ניצחון המעטים מול הרבים. ההתקוממות והשחרור הלאומי מול האימפריה היוונית שימשה כסמל לדורות הבאים.
ידועים דברי הגמרא: "מאי חנוכה? דתנו רבנן בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד ההון ודלא להתענות בהון, שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כ"א, ע"ב).
ונשאלת השאלה: מדוע קבעו את חג החנוכה דווקא "לשנה אחרת" (שנה לאחר נס הניצחון של המכבים ונס פך השמן) ולא קבעו זאת חכמי הדור מיד באותה שנה?
לשאלה זו ניתנו מספר תשובות פרשניות ואנו נמנה חלק מהן:
הראשונה: בספרו "ישמח ישראל" על התורה והמועדים משיב האדמו"ר השני לחסידות אלכסנדר הרב ירחמיאל
ישראל דנציגר (חי לפני 150 שנים). כאשר הנס קרה, היו כולם נרגשים ונפעמים, מודים ומשבחים לבורא עולם. ההתרגשות והתרוממות הרוח חולפים עוברים והאדם חוזר לשגרת חייו. "לשנה אחרת", כעבור שנה ישוב האדם ויבחן את עצמו, האם ממשיך הוא להתפעל "להודות לשבח ולרומם"? אם כן אשריו ואשרי חלקו אות הוא שהנס היכה שורשים בנפשו ויכול הוא לקבוע עליו ימי הלל והודאה לדורות.
השנייה: בספרו "נתיבות שלום" על המועדים - חנוכה משיב האדמו"ר מסלונים הרב שלום נח ברזובסקי (נפטר לפני 17 שנים): "לשנה אחרת ולא באותה שנה משום שאצל היהודים אין קובעים ימים טובים לזיכרונות, שהרי אין שיעור לניסים שנעשו לישראל בכל הדורות. וכגון: הנס הגדול בימי חזקיה מלך יהודה, שהיו ישראל כאבודים באין תקווה ובלילה אחד הושיעם הקב"ה והשמיד את כל מחנהו העצום של סנחריב, מאה שמונים וחמש אלף גייסות, ולא קבעו יום טוב לזכר הנס מפני שהיה זה נס חד-פעמי שהארתו לשעה, ואין קובעים יום טוב לשם זיכרון גרידא אלא כשיש הארה נצחית היורדת כל שנה בזמן הזה. לכן רק לשנה אחרת קבעום ימים טובים, כאשר ראו שהארת ימי חנוכה מתחדשת בכל שנה בזמן הזה. וכשהגיעה שנה אחרת, ראו שגם הניצחון במלחמה היה רק הארה זמנית לשעתה ואינו מתחדש בכל שנה ושנה ואילו הנס של אור המנורה הוא ניצחי ויורד מחדש בזמן הזה להאיר נשמת יהודי. על כן קבעו את ימי החנוכה על נס פך השמן שהוא הנס העיקרי שהארתו לדורות וזה עיצומו של חג. להאיר ליהודי שיש לו חלק באלוקי ישראל".
השלישית: בספרו "משנת חנוכה" משיב הגאב"ד מאונגוואר הרב מנשה קליין (נפטר לפני 6 שנים). אחרי הניצחון במלחמה ביוונים נקבעו שמונת ימי חנוכה, אבל לא בהלל והודאה, וללא הספד ותענית. שהנס היה בניצחון של המעטים מול הרבים שנחו מאויביהם, ולא נס של פך השמן. לפי שהיו מונחים לפניהם הרוגי המלחמה שנפלו במלחמת החשמונאים ולא היו יכולים להספידם, לכן נדחו ימי ההלל וההודאה לשנה אחרת.
הרביעית: זכורני משיחה ששמעתי בימי חלדי, רק לאחר שעברה שנה שבה התברר שאכן המלכות היהודית החדשה עומדת על תילה, ראו שיש מקום לקבוע מועד. לפי זה "לשנה אחרת" לשנה הבאה תקנו מועד. שיש יציבות שלטונית אין מניעה מלקבוע הנהגות לעם.
לסיכום: אנו רואים כי כל עניינו של חג החנוכה היה נס הניצחון במלחמת החשמונאים, ניצחון המעטים על הרבים. מובן, שערכו המיוחד של הנס היה בכך שהניצחון היה גם ניצחון הצדיקים על הרשעים והטהורים על הטמאים. הנס אירע מפני שמתתיהו ובניו הכוהנים ייצגו את ערכי הקדושה והטהרה של עם ישראל כנגד הרשעה והטומאה היוונית. בשל כך זכו לסייעתא דשמייא ולנס, ומשום כך, בזכות הניצחון, גברה הקדושה והטהרה בישראל. לפיכך, קשור הניצחון קשר הדוק עם חנוכתו המחודשת של המקדש המטוהר. טהרת המקדש וחנוכתו הם הביטוי הנעלה ביותר של נס חנוכה, כי בהם התמצתה הצלחת החשמונאים. גם בהצלחה החומרית של גירוש היוונים וכינון מלכות בית חשמונאי וגם בהצלחה הרוחנית של התגברות הקדושה והטהרה.
משום כך, משולב עניין חנוכת המקדש שילוב הדוק עם הניצחון במלחמה. ההודיה וההלל נעשים על שני הדברים ביחד. באמירת ההלל מודגש נס הניצחון ובהדלקת הנרות מודגשת חנוכת המקדש.
