כל יצרן נחשב כבר למד שיש למתג את סחורתו, לבדל אותה, לייחדה ולשווקה באופן נפרד וייחודי, דבר המאפשר לו לגבות בגינה סכום כסף גבוה יותר.
לא מעט יבואנים ישראלים הצליחו לשרוד שנים רבות בזכות היותם היבואנים הבלעדיים של אותו מותג או קבוצת מותגים וניצלו זאת לטובתם, באופן שמתברר לנו בעיקר במהלך הקניות שאנו עורכים בחו"ל.
פערי המחיר מקוממים ודוחפים ישראלים רבים לרכוש בחו"ל בעיקר נעליים, מותגי תיקים ופרטי לבוש ממותגים, לצד שיטוט וחיפוש באינטרנט, המאפשר נגישות טובה ויכולת השוואה בין המוצר המוצג בישראל לזה שניתן לרכוש דרך הרשת.
רק בשבוע שעבר נתקלתי במקרה שכזה, בעת שחיפשתי נעליים של חברת ecco ברשת אוריגלנס. שם מצאתי נעליים במחיר של 1,190 שקלים (מחיר לחברי מועדון 1,090 שקלים), ולעומת זאת ברשת לאחר הובלה ומיסים במחיר של 660 שקלים.
נראה שהציבור ובמיוחד הישראלי, למד להשתמש בשירותי המדידה והנראות של החנויות המקומיות בעיקר במותגים היקרים והנחשקים ולעשות את קניותיו ברשת או במילים אחרות הפך אותם לאולמות תצוגה בלבד, דבר שיביא להקטנת משמעותית של שטחי המכירה בקניונים, כפי שנאמר: "לא לעולם חוסן".
