במשך שנים הייתה מידה מסוימת של חופש ביטוי בסעודיה.
חופש הביטוי לא היה מוחלט, אך הממלכה לא דרשה מהעיתונאים שלה להכפיף את רצונם לרצונה. אם בעבר הביקורת נגד התקשורת הייתה בעיקר מצד המנהיגים הרוחניים בממלכה, כעת על העיתונאים להציג בדיוק את עמדת הממשל – טוען העיתונאי הסעודי הגולה ג'מאל חשוגי במאמר המתפרסם בשבועון דר-שפיגל.
לממשלה הסעודית אין כיום סובלנות לביקורת מכל סוג שהיא, בין אם מדובר בסאטירה פוליטית או בהצהרה לגיטימית. מאז מינויו של מוחמד בן סלמאן ליורש העצר, הדברים השתנו. בשלושת החודשים האחרונים נעצרו בסעודיה למעלה מ-70 אינטלקטואלים, אנשי עסקים ומנהיגים דתיים בהאשמות שונות שנועדו בפועל להשתיק ביקורת. רובם אינם קיצוניים או מוכרים מחוץ לסעודיה; מדובר פשוט במנהיגים שתומכים ברפורמות בממלכה.
למעשה, מה שמתרחש כיום בריאד יכול ליצור מערכת ממשל הוגנת יותר. זה לא מה שקרה עדיין. בפועל יש את בן סלמאן, שמתנהג כאילו הוא כבר המלך, בשל גל המעצרים ומה שנראה ככוח צבאי ואזרחי מוחלט. גורם המקורב לבן סלמאן אמר, שיש להכיל את המעצרים מאחר שהם תופעת לוואי של המטרה הגדולה יותר - רפורמות ושגשוג. השאלה היא, האם כדי להגיע לכך, חייבים להסכים עם כל דבר שהממשל עושה, טוען חשוגי.
כמעט שבע שנים עברו מאז שמוחמד בועזיזי הצית את עצמו, דבר ששימש כזרז למהפכה בתוניסיה ומשם לאביב הערבי. אותם צעירים יצאו לרחובות לא רק בגלל האבטלה, אלא בגלל שהם רצו שישמעו את קולם. זהו המצב בסעודיה כיום. הצעירים לא רק רוצים שינוי, אלא רוצים להיות חלק ממנו.
סעודיה לא הייתה בלחץ שכזה מאז שנת 1979. בן סלמאן לא רק פועל לרשת את אביו, אלא מנסה להציג את עצמו כשווה לאבן סעוד, מלך סעודיה הראשון ומייסד הממלכה. תומכיו אף מכנים אותו "המייסד השני". הוא תמיד מוצג ביחד עם אביו, שללא תמיכתו לא יכול היה להמשיך את פעילותו בממלכה.
למרות הכל, בן סלמאן שומר על אלמנטים בסיסיים במדינה שלא ייפגעו. כאשר מונה ליורש העצר ביוני האחרון, הוא מינה יותר מ-40 אנשים מבית המלוכה לתפקידים שונים. לפני כן, כאשר היה סגן יורש העצר, הוא מינה 30 אנשים. בדרך זו דואג בן סלמאן לייצוג של כל ענף במשפחה. מעבר לכך, אותם אנשים אינם שותפיו אלא שוליות שלו והם מתייחסים אליו בכבוד רב. אם הם מתנהגים כמו שצריך, הם יתקדמו בסולם. נסיכים צעירים אלו הם סימן נוסף לשינוי: הם שולטים כעת במוקדי כוח שהיו שמורים בעבר לנסיכים בכירים יותר במשפחת המלוכה.
אבל כוח מוחלט איננו הדרך הנכונה - ולא משנה כמה חכם השליט, כמה נכונה הרפורמה שלו וכמה המדינה זקוקה לעזרה. למדינות ערב יש היסטוריה של מנהיגים שהציגו עצמם כפטריוטים והתגלו כדיקטטורים. רוב הסבל של מדינות ערב, נוצר בשל מנהיגים שכאלו – מזכיר חשוגי.
הפעילות נגד השחיתות בסעודיה נמצאת בשיאה, אבל הדבר דומה יותר לעריפת ראשה של ההידרה, שמביאה לצמיחת שני ראשים נוספים. יש צורך במלחמה אמיתית בשחיתות, לא במלחמה סלקטיבית שפוגעת בכלכלת המדינה ומבריחה משקיעים. צריך להילחם בקיצוניות האיסלאמית, אבל להיזהר שאלו שיבואו במקומם לא יהיו אומרי הן של השלטון. סעודיה צריכה לפעול נגד ההתפשטות העדתית של אירן, אך בלי להסתכן במלחמה בין המדינות. סעודיה צריכה להיות תקיפה ולא בריונית. בסופו של דבר, סעודיה צריכה לאמץ את רוח האביב הערבי ולא להילחם בה.
