הסרט "פיגומים" מפגיש אותנו עם חבית חומר נפץ החובשת את ספסל הלימודים בכתה י"ב 2, כתה שחלק הארי של תלמידיה לא הצליחו לעבור על פני משוכה בסיסית של ידיעת קרוא וכתוב ברמה הנדרשת מתלמיד בבית ספר תיכון.
מערכת הלימודים הממסדית בישראל יוצאת ידי חובה בהנפקת תעודת בגרות חסרת ערך לתלמידים כדוגמת תלמידי כתה י"ב 2. כל מקצוע מבוסס על יחידת לימוד אחת עד שתים, ולכן תעודת הבגרות שניתנת להם אינה מפלסת להם דרך לאקדמיה. בנקודה כאובה זו, לצערי, לא דן הסרט.
הסרט מפגיש אותנו עם נקודת אור במכונת הציונים, אותה מניע הממסד החינוכי. נקודת האור באה לידי ביטוי במורה לספרות, דמות מעט חריגה בנוף הפדגוגי. אהבתי את המורה, המעורר את תלמידיו לשאלות ולא להיות רק בורג במכונה בתעשיה המכינה לבחינות בגרות.
המורה לספרות מסעיר את לבו של התלמיד אשר לקס, המחלק את יומו בין סיוע בעבודה פיזית קשה לאביו, קבלן משנה בהקמת פיגומי בניין, ובין ניסיונות נואשים להיאחז במחויבויות כלפי דרישות בית הספר וחובת ההכנה לבחינת הבגרות בהיסטוריה ובספרות.
אשר לקס, תלמיד בכתה י"ב 2, המסומנת ככתה של תלמידים בעיתיים, זכה עם חבריו למורה לספרות, רמי, שאינו צמוד לדף של מערך שיעור. מורה המצליח להגיע עם תלמידיו להזדהות ולהבנה איך מרגישים, כשהלב בוכה בלי שיידרשו לנבור בנבכי הגדרות של מטאפורה ודימוי ועל ההבדלים ביניהם.
לפנינו המורה, שמקדיש חייו לפתוח דלתות לתלמידיו, לפתוח דלת לתלמיד אשר לקס, הנדרש להתמודד עם אבא קשה יום, המבקש לנעול את כל הדלתות, שמורה אחד לספרות מתעקש לפתוח לבנו, כי לאבא אין אימון בספר ובתכניו. יש לו אימון רק בעבודה הפיזית הקשה והמפרכת על פיגומי הבניין.
זהו סרט חובה לכל מורה ובמיוחד לכל מנהל בית ספר. הסרט נותן כבוד למערכת החינוך ולתלמידים, שלא מצאו מקומם בחברה. אך הוא גם פותח צוהר לעולמם של תלמידים, שאבד להם כל האמון בממסד החינוכי, והאור הבוקע לעולמם הסוער הוא בדמות המורה לספרות, מורה רגיש, שגם זרקורי אורו בחטף ברחו מהם, אורו כבה, כשלא יכול היה להמשיך להתמודד עם מה שהחיים הציבו לפניו.
זהו סרט חובה לכל תלמיד ותלמידה בסמינר למורים. במערכת החינוך שלנו ישנם אלפי תלמידים כמו התלמיד אשר לקס. אנחנו ממהרים לתייגם כמופרעים וכבעיתיים. כל מורה יודע איך הוא יתחיל את השיעור ואינו יודע איך הוא יסיימו בכיתות אלו.
בכיתות האלו אנחנו חייבים להיות תמיד רמי. להיות המורה, שיצליח לגעת בעולמם. להיות רמי, שהצליח לגעת בעולמו של אשר לקס, כשהטרגדיה היוונית בספר החובה לבגרות "אנטיגונה" אינה עולה לספירות שמימיות של דיאלוגים, אלא הטרגדיה ב"אנטיגונה" היא החיים עצמם של אשר לקס וחבריו לספסל הלימודים, הבאים לכיתה עם שקית ניילון ולא תמיד נמצא בה ספר הלימוד או המחברת, אבל הטלפון הסלולרי תמיד בהיכון.
האימה והניכור לצד ההתלבטויות המייסרות והכואבות אינן רק מילים ביצירה ספרותית, שחובה ללמוד אותה לבחינת הבגרות, אלא היצירה הספרותית היא חייו של אשר לקס, היא חייהם של חבריו לכיתה. עולם של אלימות ובוטות בחייהם הסוערים של נערים זוכה לעידון ואיפוק בעבודה סיזיפית וקשה של מורה אחד לספרות. מורה שנגע בהם. רמי נתן אימון בתלמידיו, וסבר בניגוד למערכת, שתלמידי י"ב 2 הם אלו, שצריכים להכין את הטקס ליום השואה. זה המורה שחש אימון בתלמידיו מול מערכת שמפגינה ניכור וריחוק.
אני פונה למשרד החינוך, כשם שידע למנף בהצלחה רבה את הנושא של 5 יחידות במתמטיקה, ועל כך יש לברכו, יעלה השנה על סדר היום בעדיפות ראשונה את הנושא הכאוב של אותם תלמידים, שבסרט "פיגומים" לומדים בכתה י"ב 2, ומדדים עדיין בקריאה ובכתיבה. מדובר באלפי תלמידים ותלמידות, וזה ניתן לתיקון.
