סמים פס

ב-21 בנובמבר החל הצבא האמריקני בהתקפות אוויריות מסיביות נגד מעבדות סמים של הטליבאן בצפון מחוז הלמנד שבאפגניסטן. אולם, פעילות זו לא תפתור את בעיות הסמים במדינה ואת רווחי הטליבאן ממכירתם. אין זה סוד שהטליבאן ממומן בחלקו מכספי סמים, עם הכנסה שנתית של עשרות עד כמה מאות מיליוני דולרים. בשנה האחרונה חל גידול של 87% בייצור האופיום באפגניסטן, דבר שמשמעו עוד רווחים לטליבאן. אי-אפשר להגיד שטליבאן נלחם בגלל שכך הוא שולט על רווחי הסמים, או שהעלייה המשמעותית בייצור האופיום מקורה בטליבאן. ההכנסות מפשיעה משגשגות כאשר מוסדות המדינה חלשים ומושחתים. באופן אירוני ביותר, מעורבות הטליבאן בסחר בסמים עומד בניגוד מוחלט לעמדת הארגון לפני שנים שסמים הם אנטי-איסלאמיים. נכונות הארגון להרוויח כיום מסמים, היא חלק מהתפתחותו וההתמתנות שלו. למעשה, בשל אותה התנגדות של הטליבאן לסמים, חלה ירידה משמעותית בסחר בסמים באפגניסטן ובהפצתם. האו"ם הכריז על כך כאחת ההצלחות המרשימות ביותר במלחמה בסמים. לאחר נפילת משטר הטליבאן, הפצת האופיום התחדשה. כאשר הארגון החל לפעול כארגון טרור נגד הממשל החדש והנוכחות האמריקנית במדינה, הוא ניצל את הסחר בסמים ברמה מוגבלת כדי לגייס כספים. ככל שהארגון המשיך בפעילות שלו, כך הוא הגדיל את הסחר בסמים בשל הצורך בהכנסה. בשל הסתירה בין הצורך ברווחי הסמים לבין ההתנגדות המקורית נטען, כי מותר להשתמש בכספי סמים בנסיבות מיוחדות כמו בלחימה נגד הכיבוש האמריקני. עוד נאמר, כי מאחר שהטליבאן בעצם לא שולט רשמית במדינה, הוא לא נושא באחריות על הסחר בסמים. בנוסף נטען, שהסמים פוגעים בכופרים ולא והטליבאן לא צריך לדאוג לחייהם. למרות הצדקות אלו, המעורבות של הטליבאן בסחר בסמים היא מוגבלת. הטליבאן אינו הארגון היחיד שעוסק בסמים והוא לא עיקר מעייניו. אם הכנסת הארגון מסמים ייפסקו, זה לא יביא להתמוטטותו. רוב לוחמי הארגון אינם מודעים למעורבות של הטליבאן בסחר בסמים, מאחר שרובם מתנגדים לכך. כאשר הנושא עולה, מפקדי הארגון טוענים שמדובר בשקרים ובתעמולה של דאעש. למרות הרווחים, הטליבאן עדיין לא מרגיש נוח בנושא. במסר מצד הארגון נאמר, שאם ממשלת אפגניסטן תאסור את הסחר וגידול הסמים באזורים שבשליטה, הטליבאן ינקוט בצעד דומה. הפעילות האווירית נגד שדות הגידול, מהווים תפנית חדשה וקטלנית בפעילות האמריקנית נגד הסחר בסמים. מנגד, פקידי ממשל תומכים בדבר, באומרם שכבר ניתן לראות את ההשפעות על הטליבאן בשטח, למרות שלא ניתן למדוד זאת. כמו-כן, אין זה סביר שהדבר יחליש את מקורות המימון של הארגון, משום שהם מגוונים כל כך. הפצצות אלו דווקא יכולות להועיל לטליבאן. רוב מעבדות הייצור נמצאות באזורים מאוכלסים, והן מהוות את ההכנסה העיקרית של אנשים נורמטיביים לחלוטין. פגיעה בהן ללא מקור הכנסה חלופי והאפשרות של הרג אזרחים בהפצצות, יגדילו את התמיכה העממית בטליבאן. כבר הוכח שהתקפות שונות פגעו בעיקר באזרחים, ולא בטליבאן. הפעילות האווירית לא מספיקה כדי להילחם בתופעת הסמים במדינה, שנובעת בעיקר מממשל מושחת. הפתרון הוא הפסקת הלחימה באמצעות הסדר מדיני. הסתכלות על הטליבאן כסוחרי סמים איננה התשובה. המניעים של הטליבאן זוכים לתמיכה ברחבי החברה באפגניסטן, והם אלו שמביאים להישרדותו.

מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, קאסם סולימאני, אמר לאחרונה שאירן מוכנה לתמוך בארגונים פלשתינים ברצועת עזה. האמירה נכללה בשיחת טלפון שקיים סולימאני עם ראשי הארגונים ברצועה, אך לא פורט מה היא כוללת. יום לפני הצהרתו של סולימאני קרא מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, לכל "קבוצות ההתנגדות באזור" להתאחד ולכבוש את ירושלים. הצעתו של סולימאני והצהרתו של נסראללה, מגיעות זמן קצר לאחר הכרזתו של דונלד טראמפ על ירושלים כבירתה של ישראל. הכרזה זו גררה גל מהומות בעולם הערבי, כמו גם גינויים מצד מנהיגים אזוריים. כולנו חלק ממשחק אזורי, כאשר אירן היא אחת השחקניות המרכזיות. הצהרתו של סולימאני וההכרזה על מתן סיוע לארגונים ברצועה, אינה דבר של מה בכך. כל מהלך אירני במזרח התיכון הוא מחושב ומתוכנן, כאשר תמיד צריך לשאול מה אירן מרוויחה מהעסק. במקרה זה הרווח הוא די ברור: לפגוע בישראל ולהחליש אותה. לכך יש להוסיף את הכוחות האירנים בסוריה ואת חיזבאללה בלבנון. תגובה ישראלית חזקה לירי הרקטות מהרצועה, כמה שתהיה מוצדקת, יכולה לשמש כמניע לאירן להפעיל את שאר שלוחותיה באזור ולהביא לפרוץ מלחמה כוללת נגד ישראל.

השבוע הותר לפרסום, כי צה"ל והשב"כ חשפו חוליה של פעילי חמאס מכפר סמוך לשכם, שתכננו לחטוף חייל או אזרח מתחנת אוטובוס בצומת מרכזי בשומרון במהלך חנוכה. מדובר בשלושה פעילי חמאס שהיו בקשר עם אחד מפעילי הארגון ברצועת עזה. לדברי השב"כ, מטרת החטיפה הייתה לקדם מו"מ לשחרור אסירים ביטחוניים הכלואים בישראל. פעילות זו של החמאס, במיוחד ביהודה ושומרון, נחשבת לעליית מדרגה בפעילות הארגון בשטח. בפעם האחרונה שחמאס חטף אזרחים במקביל לירי מרצועת עזה, ישראל יצאה למבצע צוק איתן. מכאן שנראה, כי הארגון אזר אומץ מחדש והוא מוכן לפעולה ולהתמודד עם ההשלכות. יכול להיות שניתן להשליך זאת על התמיכה האירנית בארגוני הטרור ברצועה, כאשר חמאס יודע שיהיה לו גב בכל עימות עתידי נגד ישראל.

עירק הכריזה לאחרונה פעם נוספת על ניצחונה על דאעש, אך מדובר בניצחון שברירי כאשר הגורמים לעליית הארגון לא טופלו. הלחימה נגד הארגון הייתה ארוכה והרסנית, כאשר הקואליציה בראשות ארה"ב פעלה ברחבי המדינה כדי להביס את לוחמי הארגון. בגדד מסתמכת כעת על כוחה הצבאי, אך זה לא מספיק לטווח הארוך. בגדד צריכה לטפל באתגרים המרכזיים שהובילו לצמיחת דאעש, בראש ובראשונה גיבוש כוחן של הרשויות המרכזיות תוך קיום פוליטיקה שלא ממדרת אזרחים. לאחר מכן, יש לשקם את השטחים שנהרסו, ולפתור בעיות כלכליות וחברתיות כמו גם השחיתות באזורים שונים. לכך יש להוסיף, כי הלחימה נגד דאעש לא בהכרח הסתיימה. לוחמים רבים של הארגון נמלטו למדבריות במדינה, כאשר הם עדיין יכולים לבצע פיגועים והתקפות אקראיות. המפתח למנוע את הופעתו מחדש של דאעש, הוא להתמודד עם התלונות והבעיות של האזרחים הסונים במדינה. בעוד שראש ממשלת עירק, חיידר אל-עבאדי, מעוניין בקירוב הסונים, עירק היא עדיין חלק ממלחמת הכוחות בין אירן לסעודיה. מובן שסעודיה תהיה מעוניינת בחיזוק הקשרים עם עירק מול אירן תוך כדי עליית מעמדם של הסונים במדינה, אך בעירק עצמה פועלות מיליציות בהכוונה אירנית שלא יסכימו כל כך מהר. מכאן עולה השאלה, כיצד ממשלת עירק תתמודד עם 60,000 עד 140,000 לוחמים שיעים שנלחמו נגד דאעש, ולא ירצו לראות את התקרבות הממשלה השיעית לאזרחים הסונים. לוחמים אלו הופכים למעין מאפיה מקומית, כאשר הם גובים כספים בצורה לא חוקית. אם לא ימגרו את פעילותן במהירות, היא יכולה לעורר תסיסה בקרב האוכלוסייה, לחזרת הלחימה ואולי אף לתחייתו של דאעש.

הצבא האמריקני הכריז לאחרונה, כי ישנם 2,000 חיילים אמריקנים בסוריה, שפועלים בעיקר עם הכוחות הסורים הדמוקרטיים (SDF), שפעל רבות לשחרור שטחים מידי דאעש. כעת, לאחר שהמלחמה נגד דאעש כמעט והסתיימה והאינטרסים האירנים באזור הולכים ומתעצמים, נשאלת השאלה מה יעלה בגורלם של אותם חיילים אמריקנים ולוחמים סורים. בהזדמנות זו, ארה"ב יכולה לשחק תפקיד חשוב בעיצוב עתידה של סוריה, עתיד שיגביל את כוחן של אירן ורוסיה ואת השפעתן על מדינות האזור והאינטרסים האמריקנים. פעילות זו מחייבת את הממשל האמריקני להתמודד עם אתגרים שונים. הדרך הטובה ביותר תהיה, שארה"ב תצדיק את נוכחותה בסוריה ובעירק כמניעת תקומת דאעש, מטרה שדורשת גם את צמצום הנוכחות האירנית משום שנוכחותה תורמת להתחזקות הארגון. כדי לעשות זאת, יש לשכנע את הקונגרס ואת הקהילה הבינלאומית, כי האיום מצד דאעש עדיין משמעותי, כמו גם להתחשב באינטרסים של טורקיה ועירק. את המשימה נגד דאעש יש למתג כהגבלת כוחה של אירן והמשטר הסורי, מאחר שפעולותיהן השפיעו על התעצמות הארגון. לוושינגטון ובעלות בריתה יש נכסים באזור סוריה, נכסים שניתן למנף. מבחינה צבאית, לארה"ב יש שליטה חזקה בצפון-מזרח סוריה באמצעות SDF בזמן שטורקיה מחזיקה בכוחות בצפון המדינה, ולפי פרסומים שונים ישראל פועלת נגד מתקני חיזבאללה ואירן. מבחינה כלכלית, SDF מחזיקים בשדות נפט רבים, ולא ניתן יהיה לשקמם ללא תמיכה כספית משמעותית מהמערב. ארה"ב מונעת תמיכה כספית זו, עד שתהיה התקדמות בשיחות השלום. המשך הנוכחות האמריקנית בסוריה עומד בפני כמה מכשולים. ראשית, כל נוכחות ארוכת טווח שכזאת תהיה מבולגנת וללא מטרה מובהקת חוץ מלהכיל את אירן. כמו שהוכח בבנגזי ובניז'ר, שיבוש בפעילות האמריקנית בשטח, יביא להתרעמות מצד הקונגרס והציבור, דבר שהממשל צריך להיות מוכן אליו. בעיה שנייה היא הסוגיה המשפטית. הפריסה האמריקנית בסוריה ותמיכתה ב-SDF, מסתמכים על כמה מנגנונים משפטיים של לוחמה בטרור, ולכן הישארות הכוחות האמריקנים תלויה בהמשך הלחימה נגד דאעש ומניעת התאוששותו. אולם פעילות זו כבר הוטלה בספק בעבר, במיוחד אם בשאר אסד ידרוש מהכוחות האמריקנים לסגת בטענה שדאעש כבר הובס. הבעיה השלישית היא לוגיסטית. הנוכחות האמריקנית מתמקדת בצפון-מזרח המדינה, אזור שניתן להגיע אליו דרך עירק, האוטונומיה הכורדית או טורקיה. נכון לעכשיו, להטיס ציוד מעל לשטחים שבשליטת אסד אי-אפשר מאחר שמשמעות הדבר היא התנגדות ישירה למשטר, לשלוחות האירניות ולמערכות ההגנה הרוסיות. העברת ציוד דרך עירק בעייתית בשל היחסים המתוחים בין הממשל המרכזי לבין האוטונומיה הכורדית ובשל המחויבות העירקית לאירן שעזרה להם רבות נגד דאעש. טורקיה מצידה תומכת בפעילות האמריקנית נגד האינטרסים האירנים, אך לא מקבלת את שיתוף הפעולה בין ארה"ב לבין הכוחות הכורדים. למרות שההחלטה האמריקנית לעצור את העברת הנשק לכוחות הכורדים סייעה ליחסים בינה לבין טורקיה, ארה"ב לא פעלה נכון בדבר שיתוף הפעולה בין טורקיה לסוריה. הממשל האמריקני צריך להבהיר את מטרותיו לגבי הכוחות הכורדים ולגבי עתידה של סוריה.