סימן ההיכר של אברהם אבירם בן ה-85 הוא כובע הבוקרים לראשו אתו הוא מופיע בכל מקום. "הלכתי לספר הקבוע שלי בפתח תקוה", הוא מספר לי, "וכשנכנסתי למספרה הבחנתי שם באשה בשנות הארבעים לחייה. לפתע, היא פונה אליי ואומרת:' אבירם, לא השתנית כלל כל הבנות בסתר ליבם אהבו אותך וגם אני'... היא הציגה את עצמה ונזכרתי שהייתה תלמידה אקסטרנית מצטיינת בלימודים. חלפו מאז יותר מ-24 שנים שבהן ניהלתי את בית הספר לגננות ולטכנאי נוף בפתח תקוה, ודבריה המחמיאים, נתנו לי הרגשה נהדרת". ישבתי מול המנהל המיתולוגי בגינתו המטופחת אליה הוא יוצא מסלון ביתו, בבית משותף בן 4 קומות בפתח תקוה, בו הוא מכהן גם בתפקיד ועד הבית. בפינות הגינה גדלים עצי זית ועוד צמחים בגבהים שונים הדורשים חצי צל ובתווך - עץ תמר המזדקר לגובה של 12 מטרים. מדי יום מתעורר אבירם בשעה שש בבוקר לקול ציוץ הציפורים. "אפשר למצוא כאן ציפורים מכל המינים כמו עורבים, תורים ודרורים, הוא אומר, ויש כאלו שקיננו כאן קינים. הם אוכלים תמרים ומותירים שאריות על האדמה". שלש שעות מדי יום הוא מקדיש לניקוי הגינה מהפירות הנגוסים ומעלים שנשרו. משקה את העצים והצמחייה העבותה שיוצרים לדבריו "פינת טבע קסומה, שהיא חלקת אלוהים הקטנה שלי". אבירם שומר על כושר גופני וצועד מדי בוקר 2-3 קילומטרים.

שלוש פעמים

ב-1968 נבחר אברהם אבירם לנהל את בית הספר התיכון החקלאי-מקצועי לגננות ושתלנות בפתח-תקוה כשהוא מחליף את המנהלת המייסדת רבקה ברייזמן. אבירם הינו, בין היתר, איש חינוך בכל רמ"ח אבריו, בעל תעודת טכנאי אגרונום ותעודת הוראה, בעל פרס חינוך, חבר בארגון לגננות ונוף המאמין בחינוך לעבודה, לאסתטיקה ולטיפוח סביבתי. כאן גם פתח, לראשונה בארץ, את המגמה לטכנאות-גנים ופרחים, שנועדה לענות על דרישות הביקוש לגננים מעולים שמתפקידם לתכנן, לבצע ולנהל גנים ציבוריים בעיר, בעיירות פיתוח ובמקומות נוספים ושיהיו החוליה המקשרת בין אדריכלי הגנים לבין חוליות העובדים המקצועיות האחרות. "כשבאתי לבית הספר, היו בו 82 תלמידים ושתי כיתות של עולים חדשים. שיניתי את שם בית הספר שלש פעמים: בתחילה היה שמו בית הספר לגננות ושתלנות, אח"כ בית ספר תיכון חקלאי מקצועי לגננות ובסוף - בית ספר לגננות ולטכנאי נוף". היום נקרא בית הספר ויצ"ו גן ונוף. כאמור, 24 שנים ניהל אבירם את בית הספר עד צאתו לגמלאות בגיל 60. "כל אלה שלמדו אצלי טכנאי נוף מכהנים כיום כמנהלי מחלקות של גינון בערים השונות או שהם עצמאיים ועובדים במקצוע. במשך כל השנים הללו פעלתי ביחד עם הארגון לגננים ונוף בישראל ותמכתי בכל תלמידי בית הספר בעיצוב אישיות חיובית יוצרת בזקיפות קומה". הוא מדגיש. אבירם מגדיר את עצמו כאיש עסוק. עם צאתו לגמלאות ביקר בתערוכות חקלאיות שונות בחו"ל ופעל בקשר עם הארגון לגננות ונוף על מחזור ושיפור המצב הבטיחותי של הגנים ושל מדרכות הערים, באמצעות פרסום והכנסת מיכון לריסוק גזם בערים וביערות. הוא היה הראשון בארץ שיבא את מכשור מרסקות גזם ומכרסמי שורשים במדרכות ובגנים. שכנע עיריות וקבלני ניקוי יערות להשתמש בציוד שיבא מארה"ב מגרמניה ומדנמרק. כיום, הוא ממשיך לשווקם ולספק חלקי חילוף. עד לפני שנה היה מדגים לגננים בכל הארץ את פעולתם של המכשירים הללו ."הפסקתי לעבוד" הוא אומר, "בגלל שגנבו לי, באמצע היום, את המכונה לכרסום שורשים שעמדה ליד הבית. ראיתי בזה סימן שצריך להפסיק לעבוד...". במקביל הוא מנסה לקדם פרויקט, שעדיין לא הצליח לממשו, של גידול פטריות על גבי מכונות. הרעיון - לגדל אותן במכונות בגודל של 30 מטר, על 5 מטר רוחב ו-6 מטר גובה בתוך חדרים עם בקרת טמפרטורה לחות ואור.

שרים את התקווה

אברהם אבירם נולד ב-11.7.1932 באודובשט שברומניה. ברחוב סטרדה מרה הארוך עם החנויות, התגוררו מרבית היהודים. אביו יקותיאל, ניצול שואה, היה זגג, ובעל חנות לכלי בית וזכוכית, שהייתה צמודה לבית הכנסת הישן של העיירה בה התגוררו כ-1,200 יהודים. סבו מצד אמו, הרב יצחק שכטר, שימש כרב בית הכנסת. בזמן השואה נלקחו 50 מראשי הקהילה למחנה עבודה לחפירת תעלת חיבור של אחד הנהרות אל הדנובה. יקותיאל היה ביניהם. כעבור שנה כשחזר לביתו - נלקח שוב למחנה ופניארקה שבטרנסניסטריה שם שהה שנה וחצי ובתום המלחמה חזר לביתו. כל אותה עת, האם חנה ניהלה את החנות וביתם שימש את כל עובדות הכפייה בעיירה, לסריגת בגדים עבור הצבא הרומני. בתקופת השואה לומד אברהם אבירם במשך שנה בתיכון בבוקרשט ואחר כך עובר לבית הספר של הקהילה היהודית, שבו פועלת חווה חקלאית המכשירה מדריכי חלוצים להגעה לארץ ישראל. את העברית הוא רוכש בבית הספר העממי באודובשט. כשהרב הראשי של רומניה שפרן, ביקר בבית הספר - אבירם קורא בפניו ברכה בעברית. אחד המקרים שלא ישכח לעולם, "אחד התלמידים מתפרע בשיעור. המורה תופס בשני אוזניו מרים אותו ואומר: ימח שמך וזכרך"... בדצמבר 1947 והוא בן חמש עשרה וחצי מגיע אברהם לבדו עם חברים מתנועת גורדוניה לקפריסין עם עלייתם של 15,000 יהודים בשתי אניות: "קוממיות" ו"עצמאות". "אחד הדברים המרגשים הזכורים לי מהעלייה לארץ, התרחש בבורגס שבבולגריה, כאשר עוגן האונייה שהייתה בדרכה לישראל הורם וכל העולים שרו את "התקווה". התרגשות כזו עוד לא הייתה לי בימי חיי", הוא אומר לי ועיניו דומעות. "במהלך ההפלגה בים התיכון בסמוך לקפריסין הקיפו את שתי אניות העולים שבע אניות מלחמה בריטיות. הבריטים הודיעו לקברניטי האניות שניתנה פקודה לאסור עליהם להגיע לארץ. עוד נאמר, שאם אחת מהאניות תטבע לא בטוח שיוכלו להציל את כולם... בלית ברירה הופנו האניות לנמל פמגוסטה בקפריסין. בקפריסין הקמנו מחנה אהלים מטעם תנועת גורדוניה וב-12 באפריל 1948 עלינו ארצה". אחותו רות עלתה לישראל כעבור שנתיים והוריו - כעבור שלש שנים.

יש לו סבלנות

אברהם שוהה במחנה עולים ברעננה במשך חודש וחצי שם גם צעד באחד במאי עם דגל אדום ושר עם חבריו את "האינטרנציונל" וה"מרסייז". "בכל הרחוב הראשי של רעננה היו חמש חנויות..." משם, הוא עובר לקיבוץ משמרות ועובד במספוא, בפלחה, על טרקטורים, ומתגייס למחזור הראשון של הנח"ל בירושלים. עם חזרתו לקיבוץ הוא מתמנה לתפקיד של מרכז ענף הטרקטורים והפלחה. באותה תקופה הוא מכיר את רעייתו לעתיד, יהודית לבית מעין-וסרמן, ילידת אשדות יעקב איחוד, שבאה ללמוד בכתה י"א במשמרות. ב-1954 הוא נישא לה ולזוג ששה נכדים משלשת ילדיהם: מיכל (נפטרה בגיל 44), ניר, אלוף משנה בחיל-האוויר שהשתחרר כנשיא בית הדין הצבאי בדרום ושי, איש היי-טק הנמצא בארה"ב. בתו הגדולה סהר, באה לישראל לשנת שרות עם הצופים בסיום לימודיה התיכוניים בארה"ב. כעבור שנה, מחליטים בני הזוג לעזוב את הקיבוץ. הם שוכרים דירה ליד הוריו של אברהם בנתניה. תחילה עובד אבירם כטרקטוריסט בכפר ויתקין, ואחר כך במפעל תחנות הטרקטורים של הסוכנות היהודית בעפולה כמנהל ביצוע המדריך את כל העולים החדשים בנושאי הפלחה והטרקטורים בכל יישובי התענך. לאחר מכן, במשך עשר שנים, הוא עובד בבית הספר החקלאי עירון שבחדרה, כמרכז הפלחה והטרקטורים וכמורה לגידולי שדה כאשר בשנה האחרונה בשנת 1967 הוא מתמנה למנהל בית הספר בנוסף להיותו מורה לגידולי שדה. ב-1968, כאמור, הוא נבחר לנהל את בית הספר לגננות ושתלנות בפתח תקוה. "יש לי מעט מאוד חברים", מספר אבירם, "ועם חלקם אני נפגש פעם בשבועיים, משחק איתם פוקר ומשתדל להעלות להם את רמת הציפיות שלהם מעצמם. הבעיה אצל כל חבריי היא: או שנגמרים להם הרגליים או הראש... כששואלים אותי מה לעשות בכל בעיה, אני תמיד אומר להם: תוריד את המילה מה. לעשות פשוט. אחר כך תתלבט עם עשייתך..." אבירם יוצר קשר טלפוני עם ספקים בארצות שונות בהקשר לציוד, למכונות ולחלקי חילוף שהוא מייבא ונותן שרות. מסייע לרעייתו בקניות ויש ימים שנוסע לצפון או לדרום בהזמנתם של מתעניינים ברכישה או כשמודיעים לו שמחכה לו כסף... בין היתר, הוא מעניין את מגדלי הבקר במכונה לקיצוץ חומר יבש, המשמש מאכל לפרות ולכבשים (קש, דגן, עגבניות, כותנה, תירס וחמניות). לטענתו, קיצוץ החומר היבש מעלה ב-10%-20% את תפוקת החלב והדבר אמור גם לגבי גידול בקר לבשר. "יש לי סבלנות, השמיים הם הגבול עבורי ומקווה לממש את כל רעיונותיי", אומר אבירם בחיוך.