רוסיה הלטינית

בחודשים האחרונים חלה התקרבות משמעותית ביחסים בין רוסיה לאמריקה הלטינית. בשונה מהפעילות הסינית באזור, המעורבות הרוסית באמריקה הלטינית מתמקדת בפעילות הכלכלית במספר מדינות, בדגש על סחר בנשק. לרוסיה יש כיום גם מספר מוגבל של פרויקטים מסחריים בתחום הנפט, כרייה, אנרגיה גרעינית, הבנייה והחלל. בשנה האחרונה רוסיה איבדה כמה משותפותיה באזור. בארגנטינה הוקפאו מספר פרויקטים צבאיים וכך גם בברזיל. המצב הכלכלי בוונצואלה חייב את המדינה לוותר על רכש מרוסיה. אלא שמכשולים אלו עוררו שאננות בארה"ב ופתחו פתח להרחבת נוכחותה של רוסיה באזור. המתח הפוליטי בין ארה"ב למקסיקו, נותן לאחרונה תמריץ להמשיך ולהתקרב לרוסיה. מספר קצינים בכירים מקסיקנים עברו הכשרה במוסדות הצבא הרוסיים. חברת קמוב הרוסית מכרה למקסיקו מספר מסוקים ואמרה שבכוונתה למכור עוד. ניצחון של מועמד השמאל אנדרס אוברדור בבחירות שייערכו במקסיקו בקיץ הבא יחזק את שיתוף הפעולה בין המדינות. רוסיה מכרה לניקרגואה ציוד רב, כולל ספינות קרב, טנקים וכלי רכב משוריינים. על בסיס הקשר החזק עם מנהיג ניקרגואה, דניאל אורטגה, הקימה רוסיה במדינה מרכז למלחמה בסמים, שם תוכשר המשטרה המקומית, וצפויים לעבור בו הכשרה גם אנשי אכיפה מרחבי היבשת. מעבר לכך, רוסיה הקימה מתקן תקשורת לוויני ליד שגרירות ארה"ב במדינה, דבר המעלה חשש שהציוד משמש לריגול אחר הנעשה בשגרירות. לבסוף, המדינות חתמו על הסכם עקרוני שיאפשר לכלי שיט רוסיים לעגון במדינה. נשיא אל-סלוודור, סלוודור סאנצ'ס סרן, שעבד בצמוד לרוסיה בתקופתו כמנהיג גרילה במלחמת האזרחים במדינה, יכול להרחיב את שיתוף הפעולה עימה אם ארה"ב לא תממן במלואה את תוכנית הסיוע למדינה. בקובה הורחב שיתוף הפעולה בין המדינות. ברפובליקה הדומיניקנית חלה עלייה במספר התיירים הרוסים. גם סורינאם נמצאת בעסק, כאשר היא קרובה לחתום על הסכם שיתוף פעולה צבאי עם רוסיה. לרוסיה וסין יש אינטרסים משלימים באמריקה הלטינית. ההלוואות וההשקעות של סין מקיימות משטרים אנטי-אמריקנים, דבר המאפשר להן לקיים פעילות פרובוקטיבית יותר עם רוסיה. חיזוק שיתוף הפעולה בין רוסיה וסין, משמעו הרחבת האיום על האינטרסים האמריקנים. ארה"ב צריכה להמשיך ולעקוב אחר הפעילות הרוסית, לצד שמירה על קשרים טובים עם בעלות בריתה ביבשת. בשל היחסים הטובים שכבר קיימים והקרבה הגאוגרפית שלה למדינות השונות, ארה"ב יכולה להגביל את הפעילות הרוסית והיא צריכה לעשות זאת בהקדם.

האירועים שהתרחשו במזרח התיכון בשלושת החודשים האחרונים יוצרים דפוס שממחיש את היקף המשברים האזוריים. מי שנהנית מהמצב היא אירן, שהשתמשה באירועים לעיצובו וביסוסו של כוחה במרחב. בעוד שאיום הטרור הסוני הובס נכון לעכשיו, אירן ממשיכה להתחזק תוך קבלת סיוע מרוסיה. אירן עומדת כיום בראש סדר העדיפויות של ארה"ב, דבר שגם בא לידי ביטוי בנאום בו הציג הנשיא דונלד טראמפ את אסטרטגיית הביטחון הלאומי של ממשלו. מנגד, לאירן יש תוכניות רבות לאזור והיא אכן מיישמת אותן. החשש הוא שבסוף אחד מאותם אירועים יהפוך לסכסוך אזורי כולל. ארה"ב צריכה להתחיל מהבסיס, שהוא חשיבות המזרח התיכון לביטחונן ורווחתן של אירופה ואסיה. המזרח התיכון הוא מרכיב מרכזי באסטרטגיית הביטחון של ארה"ב. העדר אי-פתרון של הקונפליקטים באזור, משפיע על היציבות הביטחונית של העולם כולו, כפי שניתן לראות ממשבר הפליטים בסוריה וסכנות הנשק הגרעיני של אירן. כל פעילות אמריקנית באזור, צריכה להתחיל בניתוח האסטרטגיה של אירן. אסטרטגיה זו מנצלת את חולשת המדינות וחוסר יציבותן, תוך התמקדות בתמיכה בכוחות מקומיים שיהיו נאמנים יותר לאירן. לכן ארה"ב צריכה להגיב במהירות במדינות כושלות, כדי למנוע פעילות טרוריסטית וכניסת ההשפעה האירנית.

לאחר נסיגת ארגון דאעש מהעיר מוסול שבעירק, אנליסטים רבים אמרו שאין מדובר בתבוסה מוחלטת של הארגון, אלא בחזרה לרמה אחרת של התקוממות ולחימה. טענה זו רומזת על האפשרות שדאעש ינצל ריק שייווצר בעירק ובסוריה, כפי שעשה בעבר. במצבו הנוכחי דאעש ממשיך לנצל את מורת הרוח של הסונים בעירק ואת מלחמת האזרחים בסוריה. למרות זאת, גורמים אחרים עשויים להשפיע על עתידו של הארגון ולהקשות על סיכויי ההתאוששות שלו. ראשית, טורקיה הגבירה את פעילותה למניעת כניסת לוחמים זרים לסוריה. אם דאעש ירצה אי-פעם להשתקם, הוא ייאלץ לעשות זאת עם הרבה פחות כוח אדם. שנית, המיליציות בעירק לא יסבלו את מאמצי דאעש להשתקם. מאז שחרור מוסול הן פועלות במרץ נגד תאי הארגון וגם נגד קבוצות סוניות שלא היו קשורות אליו. למרות שנדמה שזה יהיה הבסיס לדאעש בעתיד, פעילות המיליציות היא כה חזקה ומשמעותית, עד שהיא תגדע באיבו כל ניסיון שיקום. בנוסף, המצב בשטח אינו תואם לזה שאפשר את הקמת דאעש. משטר אסד ממשיך לכבוש שטחים בסוריה ובעירק הלחימה כמעט נגמרה. זה כבר לא המצב ששתי המדינות היו בכאוס טוטאלי שנתן דרור לפעילות הארגון. ארה"ב ובעלות בריתה צריכות להבין את השינויים בשטח ולפעול בהתאם. צריך לחזק את כוחות הביטחון העירקיים, בין היתר כדי להגביל את כוחן של המיליציות האירניות. דבר זה יקטין את הנטל על הכוחות האמריקנים ויאפשר להם להתמקד בבחינת השפעתם בסוריה. נדרש גם שיתוף פעולה בין ארה"ב לבעלות בריתה באזור, כדי לפתור את הבעיות שדאעש וארגונים אחרים ניצלו.

הניצחון על דאעש עדיין איננו שלם. דאעש יכול לבצע פיגועים במערב, והוא עדיין יכול להשתקם בעירק ובסוריה. הארגון כבר עשה זאת באחד מגלגוליו הקודמים, והדבר צריך לשמש כסימן אזהרה. לאורך השנים דאעש התרחב והתכווץ לפי הנסיבות, תמיד תוך חתירה להשגת יעדו: הקמת ח'ליפות איסלאמית. דאעש אולי איבד את הערים שבשליטתו, אך המטרות האסטרטגיות שלו לא השתנו. בהצהרות האחרונות של מנהיגי הארגון נערכה השוואה בין מצבו כיום לבין מצבו כפי שהיה לאחר התבוסה הגדולה של 2008. באותה תקופה, פעילי דאעש ששרדו מצאו מסתור במוסול, והשתמשו בעיר כבסיס לארגון, גיוס ומימון, ואף רצחו פוליטיקאים עירקים שאיימו על המשך פעילותם. הם גם קיימו שיתוף פעולה עם פוליטיקאים סונים אחרים, כשהם מבטיחים להפחית את האלימות בתמורה לתמיכה כספית. הכל נעשה אז למען מטרה אחת: להביא לערעור היחסים בין הסונים והשיעים בעירק, מתוך כוונה שהסונים יבינו שדאעש הם התקווה היחידה שלהם. פעילות דאעש אכן הביאה לתסיסה בקרב האוכלוסייה במדינה ולהתעוררות מחודשת של הסכסוך העדתי בעירק. דבר נוסף ששיחק לטובת דאעש, היה פרוץ האביב הערבי ומלחמת האזרחים בסוריה: אז נכנס הארגון לפעילות במדינה תוך כיבוש שטחים נרחבים. דאעש עומד כעת בפני אתגרים, שדומים מאוד לאלו שאיתם התמודד לפני עשור. למרות איבוד השטחים, ישנם רבים שעדיין תומכים בו והם ממשיכים את הפעילות. מאמציהם כבר נושאים פרי, תוך ביצוע התקפות מוצלחות באזורים בעירק שארה"ב הגדירה כמשוחררים. בסופו של דבר לוחמים ימשיכו להצטרף לדאעש. אם לא לפעילותו בעירק ובסוריה – אזי לשלוחות הארגון באפריקה ובאסיה או אפילו בפעילות חבלנית במערב. הכל מסתכם בסוף בשלושה דברים: מה תהיה איכות הממשל והשלטון הפוליטי באזורים הסונים בעירק; האם תימשך הפוליטיקה העדתית במדינה; וכיצד יצליחו לשקם את האזורים שהיו בשליטת הארגון. מה שהביא להקמת הארגון בעירק היה שילוב של שחיתות מקומית ואפליית האוכלוסייה הסונית. בסוריה הדבר תלוי בשאלה האם הריק הביטחוני יתחדש, דבר אפשרי ביותר במציאות של מלחמת אזרחים. בעיות שיקום בעירק ומציאות של ריק בסוריה, יביאו לתחייתו המחודשת של הארגון.

בשנת 2017 נהרגו אין ספור אנשים בפיגועים ברחבי העולם. מדובר היה בפיגועי התאבדות, ירי, דקירה ודריסה. פיגועי הדריסה, שבוצעו בכמה וכמה מדינות מערביות זכו להתייחסות רבה. פיגוע דריסה קל לביצוע וכבר בשנת 2010 קרא אל-קאעידה לתומכיו לבצע פיגוע כזה. בשנת 2014 היה זה דאעש שביצע קריאה דומה. בשנים 2013-1996 בוצעו עשרה פיגועי דריסה במדינות המערב. מאז 2014 בוצעו יותר מ-40 פיגועי דריסה, כאשר יותר מ-20 פיגועים בוצעו ב-2017 בלבד. פיגועי הדריסה הראשונים בוצעו בישראל לפני למעלה מ-20 שנה. אז המניע היה הסכסוך הישראלי-פלשתיני, וכעת מדובר באידיאולוגיה ג'יהאדיסטית שמניעה את המחבלים לבצע פיגועים שכאלו במערב. כדי למנוע פיגועי דריסה, הוצבו בערים מערביות מחסומי בטון. מחסומים אלו הם תזכורת מתמדת לטרור, ומספקים מעט הגנה כאשר מחבל פשוט ייסע למקום חסרי מחסומים אלו. עדיין מחפשים מענה לדבר, אם זה בבחינת חקיקה או מענה טכנולוגי, אך אם יימשכו פיגועי הדריסה – הנוף העירוני ישתנה ויתמלא מחסומים רבים שיקשו על ניהול אורח חיים נורמלי.