מוות למחבלים - מה השאלה

הוויכוח המתנהל בעניין נראה על פניו מוזר, כך גם הטיעונים הנשמעים. ייתכן שיש מקום לדיון ערכי ומוסרי אבל מרבית הטיעונים המושמעים בשיח המתקיים הם בעיני תירוצים של מי שמסרב לראות את המציאות ולהכיר בה, בהיות מוחו שטוף ב"נאורות", ב"הומניות" וב"ליברליזם" כל אלה במירכאות על שום היות כולן בגדר זיוף וצביעות. לבל נטעה ארצה ראשית כל להבהיר ולהזכיר מיהם הרוצחים הערבים בהם עסקינן - הם ומעשי הזוועה המתועבים שביצעו. רוצחים ערבים הם אלה שפרצו לבית משפחת פוגל באיתמר וטבחו בסכינים את רוב בני המשפחה. כזה הוא גם הרוצח הערבי שחדר לבית משפחת אריאל בקריית ארבע, שם רצח בדקירות סכין את הלל בתו של חברי וחברתה לכתה של בתי. הרוצח הבדווי שתקף מאחור את החייל רון קוקיא ודקר אותו למוות גם הוא בכלל אלה. הרוצחים הערבים פרצו אל מתחם שרונה בתל אביב במסע מתוכנן של רצח. כאלה הם הערבים שפוצצו כאן עשרות אוטובוסים מלאים בילדינו, הורינו סבותינו וחיילינו. הרוצח הערבי הוא זה שכיוון היטב וירה כדור אל בין עיניה של התינוקת שלהבת פס בחברון. אחיו הגרועים כמוהו הם אלה שפוצצו ליל סדר במלון פארק בנתניה ורצחו יהודים רבים בשבתם לחוג את חגם. הרוצחים הערבים רצחו באכזריות איומה את שכניהם בחברון במאורעות תרפ"ט, כך גם את משפחת מקלף במוצא. הם אלה שרצחו את משפחת גדיש בביתה ואת בני משפחת סולומון בערב שבת. הרוצחים הערבים רצחו את נציגינו לתחרויות באולימפיאדת מינכן, ערבים כמותם ביצעו את הטבח במעלות שם רצחו בדם קר ילדים יהודים. עשרות משפחות על ילדיהן נרצחו בכבישי ארצנו ביניהם משפחות ליטמן, הנקין ועוד צדיקים יהודים. הרוצחים הערבים רצחו את הנער מלאכי רוזנפלד עת שב מאימון כדורסל, את עידו זולדן עת שב מלימוד גמרא ואת שלושת הנערים שנחטפו באלון שבות. הרוצח הערבי הוא זה שרצח את הנערים במרכז הרב עת שקדו על לימוד תורה בבית המדרש. כמעט שאין משפחה בישראל שאין לה קשר כלשהו עם אלפי הנרצחים ועשרות אלפי הפצועים - כולם קורבנות הרוצחים הערבים - הניאו נאצים של העת החדשה. השם יקום דם כל הקדושים. ועל הרוצחים המתועבים האלה שהוציאו עצמם ממשפחת העמים והשילו מעל עצמם את התואר "בני אדם" בהיותם גרועים מחיות יש מי שחס. לא יאומן אבל זו המציאות - רחמנים אמתיים, רחמנים מדומים, "אוהבי אדם" סלקטיביים ושאר יפי נפש אד הוק - אלה חוברים יחדיו על-מנת למנוע את ה"פורענות הגדולה" - הטלת עונש מוות על המחבלים הערבים הארורים, מהרוצחים האכזריים שידעה האנושות בעת המודרנית, כאלה שאבדו צלם אנוש והוציאו עצמם מהגדרת "בן אדם" (מבחינות רבות אין הרוצחים הערבים יימח שמם שונים מהרוצחים הנאצים יימח שמם, כמדומני שלגבי האחרונים איש אינו מתנגד להוצאתם להורג) כאמור, יש הטוענים כי לא לנו בני תמותה ליטול חיים של בן תמותה אחר. עם אלה הדבקים באופן אמתי בהשקפה הזו ניתן לנהל שיח במישור המוסרי והאתי. באופן אישי, ועוד בטרם ניכנס לנימוקים מעשיים, אני רואה הצדקה מלאה בהוצאה להורג של רוצח ערבי מהסוג השפל והמתועב כאלה שתוארו לעיל. רוצח כזה שהנו שטוף שנאה, תאב לדם יהודים, אכזר מאין כמותו וחסר כל מעצור עכבה או רגש אנושיים - לא יזכה לרחמים או התחשבות. גם עיון במקורותינו מלמד על ההצדקה להרוג את הרוצחים הערבים. הפרת הציווי לא תרצח תוך כוונה להרוג יהודי בשל היותו יהודי היא ללא ספק פשע עליו מוציאים להורג. הרוצחים הערבים פועלים במזיד, תוך כוונת שמד ליהודים ובמטרה לשפוך דמנו ולגרשנו מארצנו. בקרב הפוסקים אין מי שיחלוק על כך שרוצחים אלה הם בני מוות. במגרש הפוליטי מתנהלים כל האינטרסנטים הריקים, כמה מהאופורטוניסטים ורבים שהנם חסרי דעת. אם נוסיף על כך התנגחות לשמה, מאבקי כוח ופזילה לקהל הבוחרים הרי שברי שלא מה"אייקונים" המוסריים הללו ניוושע, והרי אלה הם הצריכים לחוקק את החוק ואחר כך להקפיד שיבוצע. גם המלצות גורמי הביטחון לסוגיהם אינה צריכה להותיר כל רושם בוויכוח הזה שהנו בעיקר מוסרי וערכי. אלה, גורמי הביטחון, הוכיחו זה מכבר שאינם ראויים לאמוננו ולא עליהם נסתמך. (הם אלה הגורסים ש"איפוק זה כוח", ששכחו ניצחון מהו, שתובעים "להכיל" את הטרור ו"לנהל את הסכסוך" וכיוצא באלה דברי הבל). נותרנו איפה עם רוצחים שעלינו למגר מן העולם, "תרבות" שנאה והסתה אותה יש לדכא, פושעים מתועבים הנוטלים באכזריות חיי אדם ומיד ממשיכים בשגרת חייהם בלי להניד עפעף (רוצחי החייל רון קוקיא פנו לאחר הרצח לאכול מגש פיצה, כך התברר בחקירה). הרוצחים הערבים הם בבחינת מזיקים, מהגרועים, מהשפלים ומהארורים שיש בעולמנו. כמובן שעדיף היה להשכים ולהרגם, אבל כאשר למרבה הצער ולגודל האסון אנו מצליחים ללכוד אותם רק לאחר ביצוע הפשע - אחד דינם למות!