מי שומר על השוער

צעד תמוה ביצע בשבוע שעבר היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט, כשהגיש לבית המשפט בקשה דחופה לעיכוב הליכים בדיון, בתביעת לשון הרע שהגיש מני נפתלי, נגד אישים בסביבת נתניהו. תביעת הדיבה חסרת השחר של נפתלי, הוגשה מפני שאמרו עליו את האמת, והיא הקפיצה את היועמ"ש ואת פרקליט המדינה שי ניצן, וכל כך למה? לטענתם, בתיק הדיבה נחשפים מסמכים שונים והדבר עלול לפגוע בחקירה המתנהלת נגד שרה נתניהו ונגד סיידוף... על פניו נראה שהמהלך נועד לשבש את תביעת הסנגורים (הוגש נגדם כתב תביעה אזרחי) ומאחר שיום קודם לכן התרסקה תביעה של נפתלי שנאלץ להודות שהוא זה שהזמין חמגשיות ללא ידיעתה של אשת ראש הממשלה, וכדי למנוע את המשך קריסת התיק, מבקשים השניים, להפריע במהלך התיק הפלילי נגד שרה נתניהו. מנדלבליט נזכר כעת להגיש את בקשת העיכוב הבהולה, שלוש שנים לאחר הסדר החסינות שהעניקה הפרקליטות לנפתלי, כי שבוע קשה עבר על נפתלי. הוא הודה בעדותו שזייף חשבוניות במעון ראש הממשלה, ועדות זו סותרת לכאורה חומרים שנמצאים בידי המשטרה שלפיהם הוחלט על הגשת כתב אישום נגד שרה נתניהו. הסכם החסינות נחתם עם מני נפתלי בפברואר 2015. מאז הוא מתראיין ללא הפסקה בתקשורת באותן הסוגיות עליהן העיד במשטרה. כל אותה תקופה לא נגעה התקשורת באמינותו של העד, אך כעת כשאמינותו נסדקת ברבים, גם מצבה של הפרקליטות בתיק החקירה ילך ויתדרדר, מה עוד שעדותו כעד מדינה אמורה להיות מגובה בהוכחות מוצקות אשר אומתו במאה אחוז. וכעת כנראה הולך ומתברר שהפרקליטות העניקה חסינות לאיש שאמינותו מוטלת בספק, ואם כך, הרי, שכל החקירות, כולל אלה של ראש הממשלה, נגועות מתחילה ועד סוף. ואת זה מנסה לכאורה מנדלבליט למנוע באמצעות עיכוב תביעת הדיבה של מני נפתלי, כדי שלא תיפתח כל תיבת הפנדורה שלו, שלא ייחשפו כל קשריו, וימוטטו את התיקים של משפחת נתניהו. ניכר לכאורה כי שיקולים פוליטיים הם המניע למהלכים הללו. קודם נתן שי ניצן לנפתלי חסינות שלא לפי הנהלים, להופיע בתקשורת, לעמוד מאחורי הפגנות מתוקשרות, כל מה שעשוי לפגוע בנתניהו, פתאום שרה נתניהו וסיידוף צריכים להעיד קודם לכן, כדי שלא תהא "פגיעה בטוהר ההליך הפלילי"... זה נראה רע מאוד. האם אלה העוסקים בבקרה על אחרים אינם עומדים בעצמם באמות המידה שהם מציבים לזולת? האם פעולותיהם של הפוליטיקאים חשופות לתקשורת וכפופות לעיניים ציבוריות הרבה יותר מאלה של הפקידות הבכירה? בהחלט כן. הפוליטיקאים עומדים לבחירות וחייבים להתמודד על קולו של האזרח. התוצאה היא, שהעברת הכוח וסמכות המינויים לפקידות הבכירה ולמערכת המשפטית לא העלתה את רמת השירות הציבורי, נהפוך הוא. הממשלה איבדה את יכולת המשילות כתוצאה מסיסמאות נבובות כמו "מאבק בשחיתות" וקלישאות "הגנה על הדמוקרטיה".

שיקול דעת

אחת ההתפתחויות השערורייתיות במשפט הציבורי בישראל נוגעת למעמד היועץ המשפטי לממשלה. בית המשפט העליון קבע כי חוות דעתו של היועץ מחייבת את הממשלה. בשמו הוא "יועץ" בלבד. אבל בית המשפט העליון הכתיר אותו למעשה כמפקדה של הממשלה. לכוח האדיר של היועץ הצטרפו כוחות נוספים: היועץ עומד בראש התביעה ויכול להורות על הגשת כתב אישום נגד כל אדם, לרבות חברי כנסת, שרים ואף ראש הממשלה. פוטנציאל החקירות גדל להיקף מדהים, ויחד עימו צמח גם שיקול הדעת של היועץ. הוא יכול, למשל, לפתוח בחקירה ואף להעמיד לדין פלילי שר פלוני בשל מינויים פוליטיים, ולהחליט שלא לפתוח בחקירה בשל מינויים כאלה נגד שר אחר. חיים ומוות (פוליטיים) ביד היועץ. הממסד המשפטי בישראל מתעקש על יועץ משפטי שמכהן גם כראש התביעה הכללית, בניגוד למקובל כמעט בכל העולם. וראינו למשל את היועץ לשעבר מיכאל בן יאיר שהשתמש בכוח לרעה, העיף ממשרתו את יעקב נאמן תוך שהוא תופר לו תיק באשמה מופרכת. האין כאן כוח להשחית? כוח מוגזם ביד של אדם אחד? התעמולה שהטיפה להגברת כוחו של בית המשפט על חשבון הממשלה והכנסת נעשתה תוך הדגשה שהדבר הכרחי כדי להבטיח את הדמוקרטיה ואת זכויות האדם. מהטיעון הזה, שהצטרף לטענות בדבר שחיתות שלטונית, משתמע שאין לסמוך בנושאים אלה על הממשלה והכנסת, שהם נבחרי העם, ובכך גזלו מהציבור את הזכות להחליט על גורלו באמצעות נבחריו, ורק בית המשפט יכול בגלל יושרו, חוכמתו, אמינותו, להיות עליון עליהם. אבל האם את השומרים האלה צריך לגבות באופן אוטומטי? האין הם עושים גם עוולות? למן המשטרה, הפרקליטות, מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה, שופטי בית המשפט העליון? הם מסתתרים תחת פסיקותיהם, אבל מי יתקע לידינו שאלה אכן פסיקות נכונות, ושלא משתרבבים לתוכם שיקולים זרים? האם למשל הסכם החסינות שניתן למני נפתלי איננו נגוע בשיקול פוליטי? האם חשדות אחרים בעניינו לא זוהמו לכאורה על-ידי גורמים שונים ברשויות החוק? האם מנדלבליט לא מונע לכאורה משיקולים שלא לעניין בהגישו בקשה לעיכוב הליכים בתביעת נפתלי ללשון הרע, מה עניינו בתביעת דיבה זו? האם כל שומרי הסף הם נקיי כפיים בעצמם? הם משגיחים על כולנו, בעיקר על מי שאיננו נושא חן בעיניהם, אבל מי באמת שומר עליהם?