הנה הסיפור שהיה צריך להטריד את
אליעד שרגא - אבל הוא בחר, במקום זאת, להסתופף בצילו של נוכל פוליטי בהפגנה שריח של ביבים נודף ממנה: המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) המליצה, בזמנו, להעמיד לדין פלילי את מפקד להב 433, בין השאר, בגין מעשה מגונה בכוח בקצינת משטרה. אבל היועץ המשפטי באותה העת דחה, משום מה, את ההמלצה. אולם בכך לא תמה הפרשה. משהתברר שאי-אפשר להעמיד לדין משמעתי את ניצב
רוני ריטמן, בגלל התיישנות, נדרש המפכ"ל הנכחי לדון בהמשך שירותו. הראיות החד-משמעיות - על-פי פסיקה מפורשת של בית המשפט העליון - חייבו את התייחסותו של
רוני אלשיך, אבל זה לא קרה. מי שכבר התגלה כבעל סולם ערכים מעוותת, והתנהגות קלוקלת, שמצאה את ביטוייה בכמה אספקטים שלא כאן המקום להעלותם, מחמת קוצר היריעה, סבר שלא נפל כל פגם בהתנהגותו של ריטמן ושאין מקום לסלק אותו מתפקידו.
השופט
עוזי פוגלמן, בהסכמת שני חבריו לכס המשפט, חשב אחרת ולכן הוא ביטל את ההחלטה של אלשיך - והורה לו לחזור ולבחון את המשך דרכו של ריטמן במשטרה, אבל אלשיך, בהדרכת היועץ האסטרטגי שלו, כך אני מעריך, לא ממהר לפעול. הוא חושש, ללא ספק, שסילוקו של ריטמן מתפקידו בלהב 433 עלול לפגוע באמינות "ההמלצות" בעניינו של ראש הממשלה. ואת זה לא רוצה
ליאור חורב לראות קורה. שיוכו הפוליטי - והוא הרי מפליטי פורום החווה של
אריאל שרון - מדריך אותו לשמור גם על קצין שסרח-לכאורה.
ריטמן שזוכה לגיבויו של מפקדו נפנה, אפוא, להעלות שתי טענות שתכליתן היא אחת: לנסות ולחלצו מן המצוקה המשפטית שתוביל אותו, ללא ספק, לקץ דרכו במשטרה. האחת, נוגעת לקצינה-המתלוננת, שאותה מרבה ריטמן להשמיץ, בדרכים שונות, תוך שהוא גורר את שמה - ובעיקר, את כבודה - לתהומות של רפש והכפשות חסרות כל בסיס. עיקר טענתו כלפיה היא, שמישהו ניצל אותה כדי לנסות ולהפיל אותו. לטענה זאת אין, כמובן, כל בסיס, שכן בית המשפט העליון פירט, אחת לאחת, את הראיות המנהליות הקיימות; מה שהוביל אותו למסקנה שיש לבטל את החלטת המפכ"ל - ולהחזיר אליו את תיקו של ריטמן כדי שיחזור וישקול את הצריך שקילה.
אבל, לשיא השפלות הגיע ריטמן, שעה שהוא טען, בפועל, שמי שעומד מאחורי הניסיון להפלילו הוא ראש הממשלה. זאת טענה חמורה במיוחד - והיא מציבה, למעשה, את ריטמן בעמדה של מי שפועל, לכאורה, תוך
ניגוד עניינים; שהרי אם זה נכון, אסור לריטמן לעמוד בראש יחידה שעלולה לחרוץ את גורלו של מי שנבחר כדין בקלפי. ניגוד העניינים שיש בעצם הסיטואציה הוא ברור לחלוטין. ואם זה לא נכון, ושום חקירה של ממש לא נערכה בעניין זה, אז יש מקום לסלקו לאלתר מן התפקיד שבו הוא מחזיק כעת. אין מקום לסמוך על קצין שטוען טענות כאלה כנגד מי שנחקר על ידו.
כך או כך, ריטמן לא יכול להמשיך בחקירה הכה רגישה. וחשוב לומר בעניין זה, שוב ושוב, שבית המשפט העליון לא התרשם שקצינת המשטרה הפכה לכלי שרת בידי מי שביקש "לתפור" תיק פלילי לריטמן; אחרת, הוא לא היה מחזיר, כאמור, למפכ"ל את הטיפול בריטמן . הראיות המנהליות נגדו הן ברורות - והן צריכות להוביל להדחתו כבר עתה מן המשטרה. אבל המפכ"ל הטרוד, ככל הנראה, בפגישות עם עיתונאים פוליטיים, או עם גורמים אחרים שיש להם עניין בתוצאות החקירה, לא ממהר לקיים את מצוות בית המשפט העליון - וכבר חלפו לא מעט שבועות מאז שזו ניתנה.
וכאן אני חוזר לתחילת הדברים: בעבר, ניתן היה לצפות שהתנועה לאיכות השלטון תידרש לפרשה חמורה זאת, אלא שכיום עסוק אליעד שרגא, מי שעומד בראשה, בתמיכה בהפגנות שהצחנה העולה מהן מרקיעה לשחקים ובהעלאת גירה. כינויי גנאי והאשמות-שווא שהוא הקריא מן הכתב בשבוע האחרון מעידים, לטעמי, על רפיון ועל התרופפות חלקים מרכזיים באישיותו.
וחבל - שכך.
