תמר מסבירה לבן-זוגה את קשייה. היא מסבירה לו שקשה לה עם התנהגותו הפוגעת והשתלטנית. קשה לה עם התקפי הזעם שלו. היא מסבירה לו שוב ושוב והוא אטום ומזלזל בה ובדבריה. הוא יודע אך לא מבין. זה מכאיב לה.
לרון יש רעיונות חדשניים. הוא מנסה להסביר אותם במקום עבודתו. נדמה שמנהליו לא מסוגלים להבין את רעיונותיו ואת היתרונות שלהם. הם כלל לא יורדים לסוף דעתו.
אנשים משתי קצוות הקשת הפוליטית כלל לא מסוגלים להבין זה את זה ולנהל דו-שיח פורה. הם לא מסוגלים להבין טיעונים שזרים לאידיאולוגיה הפוליטית שמוטמעת בהם. הם לא יכולים לייחס חשיבות לעובדות שסותרות את אמונתם הפוליטית. הם מפרשים שוב ושוב את האירועים באותה דרך, כמעט בלי קשר לעובדות.
מה אנחנו יודעים אך לא מייחסים לו בטעות חשיבות? אילו טעויות יכולנו למנוע בחיינו אם היינו מקשיבים לאחרים או שמים לב לעובדות שהתעלמנו מהן או שלא ייחסנו להן משמעות? אילו הזדמנויות קיימות בחיינו אך אנו מפספסים אותן כי אנו לא רואים אותן?
תהליך התפיסה מתייחס לדרך בה אנו קולטים את המידע מסביבתנו ומפרשים אותו. הנושא הזה מרתק ומדהים במיוחד. יש לנו שני סוגי תפיסות.
התפיסה המודעת היא התפיסה של המידע שאנו מודעים לו. זו תפיסה מאוד איטית ולא יעילה. אנו קולטים שברי נתונים מסביבתנו ומצרפים אותם לכדי מושג בעל משמעות. למשל קולטים צלילים ומצרפים אותם למילה. האם נוכל באירוע חברתי לשים לב לכל צליל שנאמר, לסנן רעשי רקע, לנסות לפרש את הדברים באמצעות תפיסה וחשיבה מודעת? כמובן שלא.
התפיסה הרגשית שלנו היא התפיסה העיקרית. המערכת הרגשית פועלת על סמך הזיכרון הלא מודע רב העוצמה. הזיכרון הלא מודע שלנו מוטמע באבי טיפוס רבים המותאמים לאירועים שחווינו בחיינו. אנו מזהים דמיון בין אירועים לפי גירויים שנצרבו כקשורים אליהם. כאשר אנו מפרשים אירוע עכשווי כדומה לאירוע קודם, יש לנו תמונת מצב כוללת על המצב העכשווי בהתאם לניסיון העבר שלנו. במקביל, מתעוררת התגובה הרגשית שמשתלטת על התנהגותנו. לצידה אנו מטמיעים עוד זיכרון רגשי ומעדכנים את הזיכרון הרגשי הרלוונטי לאירוע כך שבפעם הבאה התגובה תתבסס גם על ההטמעה הנוכחית.
המנגנון הזה יעיל מאוד. באופן מיידי אנו יכולים להשתמש בכל הידע שלנו על המצב העכשווי וליישם את כל מה שהטמענו כיעיל בעבר. לתפיסה הזאת שני חסרונות עיקריים:
חלקיות: נתפוס מידע רק בתחומים שבהם הטמענו זיכרון רגשי רלוונטי. לדוגמא: אדם חסר יכולת זוגית לא יוכל לגלות גישות לבת זוגה ולהבין אותה. (כמובן גם אישה חסרת יכולת זוגית תהיה אטומה לבן זוגה). אנשים יתקשו לקבל הערכה על רעיונות חדשניים בעבודתם ובכלל כי הם זרים לעולם הרגשי שמוטמע אצל מנהליהם. אנשים משתי קצוות הקשת הפוליטית כלל לא יראו ולא יבינו את מה שזר לאידיאולוגיה הפוליטית שלהם שמוטמעת בהם כזיכרון רגשי. הם לא יוכלו לייחס לכך משמעות או חשיבות. אנשים שקולטים ומבינים סיטואציות חברתיות לעומת אחרים שעיוורים אליהן ולא מבינים אותן.
סובייקטיביות: נראה את העולם רק לפי ניסיון חיינו. למשל: אנשים אופטימיים שתופסים כך את חייהם לעומת אנשים פסימיים שרואים כך את המציאות. אנשים משתי קצוות הקשת הפוליטיים ששוב ושוב מפרשים את המצב באותה צורה, כמעט ללא קשר לעובדות ולשינויים שחלים.
עמוס מרגיש תמיד שכולם נגדו. הוא הטמיע את הרגשות הקשים מהוריו. כלל לא משנה כיצד אנשים סביבו נוהגים הוא שוב ושוב מפרש כך את מעשיהם. מיכל חשה שחייה הם מסכת כואבת ומתסכלת. היא מרגישה שכל שאר האנשים במסיבה אינסופית ועליה נגזר לסבול
ולהיתקל בקשיים שוב ושוב. היא רואה כך את חייה, מנתבת אותם בהתאם ושוב ושוב מקבלת חיזוק לרגשותיה הקשים. ההזדמנויות שאנו רואים ואילו שנסתרות מעיננו תלויות בעולמינו הרגשי. למשל:
אנשי עסקים שתופסים הזדמנויות עסקיות לעומת אחרים שעיוורים אליהן. אנשים שמתאהבים בבני-זוג חיוביים, בונים וטובים לעומת אחרים שמתאהבים בבני-זוג שמכאיבים להם ומקשים עליהם. אנשים שחשים ומתקרבים לאנשים שטובים אליהם לעומת אחרים שנקשרים לאנשים הלא נכונים שמכאיבים להם.
עולמנו הרגשי הלא מודע שולט בנו ובחיינו. הוא קובע איך אנו תופסים ומבינים את חיינו, אילו הזדמנויות נראה ואילו נפספס, כיצד ננתב את חיינו ואילו יכולות תפקודיות יהיו לנו ובאילו תחומים נתקשה.
שינוי העולם הרגשי הלא מודע שלנו ישנה הכל. ככל שנטמיע זיכרון רגשי חיובי ואופטימי, ננתב אחרת את חיינו, נתפוס אחרת את המציאות, נראה ונממש הזדמנויות ויחול שינוי אמיתי בחיינו.