מות הליריות
שלמה ארצי מְבַכֶּה בטורו העיתונאי את מות הליריוּת של שנת 2017. וּמה הפלא? העידן הדיגיטלי הופך אותנו ליותר ויותר טכנוקרטים, וּפחות אנושיים. הרשתות החברתיות, המתאפיינות בקצרנוּת וּברדידוּת, וּבאימוז'ים למיניהם, הפכו לבמה הגדולה ביותר למימוש קשרים בינאישיים, והחליפו את המגע האנושי הטבעי, החם והטוב.
והסְפרוֹת 4, 2, שהחליפו מילים (FOR,TO בהתאמה), במִסרונים וּבכלל, כמשלYOU" .4 זֵר YOU" '"2" מכירים? כמה סמלית כותרת הכלאיים של הטור "אלפיים חי" (במקום "אלפיים שמונֶה עשרה". מזכיר לכם כ"ט בנובמבר?), המבטאת את הכמיהה של ארצי לשוּבה של הליריוּת, החִיוּת והחיים האנושיים התוססים בכלל. אמן כן יהי רצון.
תמונה מעוּותת
צודקת הטענה, הנשמעת לא אחת מפי השמאל, שהעיסוק בסכסוך הישראלי-ערבי, על אדמה ועל זכויות היסטוריות, גדול מדי על נערים חיילים. ועם זאת, אי-אפשר להתעלם ממספר עוּבדוֹת.
בראש וּבראשונה אחרי עשרות שנים הגיעה השעה להסיר את המונח 'כיבוש' מן הלקסיקון. מדובר בעיוות היסטורי. מי שיָצא למלחמת כיבוש הוא העם הפלשתיני. היהודים בסך-הכל נאלצו להתגונן במלחמת אין ברירה.
יתר על כן, למרבה הצער החינוך והתקשורת הפלשתינים הפכו למסע הסתה ושיטנה מתמשך בלתי נסבל נגד מדינת ישראל, שתמימי ועמיתיה הצעירים הפלשתינים וּמכונת הטרור המשומנת והאכזרית הם חלק בלתי נפרד ממנו. ובעוד הפלשתינים לא מפסיקים לתקוף, היהודים הם בעמדת הגנה נצחית. ולכן היחס ביניהם אינו שוויוני ואינו סימטרי כלל, כפי שמצטייר ממחנה השמאל, כשהחייל והפלשתינית העויינת, אעהד תמימי, משניֵ עֶבְרֵי המִתרס, כמשל.
ואחרון אחרון, ברצוני להזכיר לתומכי האויב את מאמר חז"ל הנודע "כל המרחם על אכזרים, סופו להתאכזר לרחמנים". והמשוואה ברורה.
מודל עירוני
וּמי זוכה זה ח"י שנים ברציפות בכוכבי יופי לאיכות הסביבה, מובילה את המהפכה הירוקה ואת מהפכת המיחזוּר, וּמסיימת את השנה, כמו בשנים קודמות, בתקציב מאוּזן, למרות 80 אחוזי הנחה בארנונה לתושבים (לתשומת לב ברקת)? עוד לא ניחשתם? מדובר, לא פחות, בעיר החרדית ביתר, שלא הייתה מביישת שום עיר מפותחת אחרת. היא בהחלט יכולה לשמש מודל לטיפוח וּלתקצוב עירוני לערים אחרות.
אז תשכחו מכל הסטיגמות המיוּשנוֹת על החרדים, תכניסו טוב טוב לראש את השינוי, ותפנימו זאת. הדבר יתרום ללא ספק לקירוּב לבבות ולהסרת מחיצות בין המִגזרים השונים בעם לציבור החרדי.
זוג יונים
דומה שעבוּר הקוראים את טורו של
חנוך דאום, במוסף של המדינה, השם אפרת אינו זר, וּמדובר בדמות מוּכרת היטב. אין זו הפעם הראשונה שדאום בטורו מעלה על נס את דמותה האהובה של אשתו, אפרת, האישה האולטימטיבית, הגדולה מהחיים, התומכת, מנווטת, מאזנת, שניחנה בחוכמה, תבונה וּרגישוּת, וּבזכות תכונות ייחודיות אלה מתַחזקת ביד רמה את הזוּגיוּת ואת הבית בכלל.
אין ספק שהזוג דאום משמש מודל לאהבה וּמושא לקנאה לזוגות רבים. מי יתן שתמשיכו לאהוב, לגדול ולפרוח ביחד עוד שנים רבות. כה לחי!
פסוקו
המהנדסת לעתיד: יובל לא מבולבל (ת)
משפחה מלכותית שכזאת: הקלטת הלוהטת, גירסת היורש
- יאיר וה'סכין' היפנית
יעקב פרי - ההדלפה והשקר: שַבַּ"כּ שלום?
