זה מעצבן להיות שוטר. כולם מסתכלים עליך כעל מטרד, כעל אדם רע שמפריע לחיות, כעל יצור בלתי רצוי שיש להיזהר ממנו, שמטיל קנסות ועונשים.
בוודאי ששוטר מפריע וחוסם את מאווי הנפש הברברית מלהתפשט ללא מעצור. בוודאי שהוא מפריע לך לגנוב ולרמות. אך אל תשכח שהוא גם מציל אותך מאלה שרוצים לגנוב ולרמות אותך. הוא מציל את ילדיך חסרי המגן, הוא גם מציל את אשתך מהמכות שלך - גם אם אין זה מוצא חן בעיניך.
הלוואי שבחברה כולם היו עדיני נפש, טהורים ואצילים, והיו חכמי התורה אומרים להם בקול נמוך: אסור, והיה די בכך. אבל לא כן המציאות. כבר אמרו חז"ל על הפסוק: "שופטים ושוטרים תתן לך", שאם אין שוטרים - אין שופטים. אם אין לשופטים שיניים, רק מעטים צדיקים יתחשבו בהם. רק בזכות לובש המדים הכחולים, המלאך הכחול, אתה חי במנוחה.
לכן, עד אשר תימלא הארץ דעת את ד', בינתיים יש צורך בשומרי הסדר, בשומרי החוק, ובשומרי ביטחון הציבור. בוודאי העולם טוב ויפה, האנשים טובים, אנו נותנים בהם אמון, אבל צריך לשמור. גם בכל מקום בו מתקהלים אנשים, עצרות והפגנות. וגם מפני עברייני תנועה. וגם מפני פושעים מכל המינים, פשע מאורגן או לא מאורגן.
כן, השוטר צריך להתהלך תדיר עם עין פקוחה ותשומת לב לכל דבר. עליו להיות פנוי וזמין בכל מצב ובכל מזג אוויר ולאהוב לעבוד בחוץ. הוא צריך בריאות פיזית ולב חזק. נכון, לפעמים יש לעצור אזרחים, בין מימין בין משמאל, בין חרדים בין ציונים, בין יהודים בין ערבים וזה מאוד לא נעים. אבל אין ברירה. חייבים לשמור על סדר וביטחון. אם לא, אחרים ייפגעו. כן, השוטר אינו עובד למען עצמו, אלא לטובת אחרים, לטובת הכלל. שאם לא כן, איש את רעהו חיים בלעו. ממש לא נעים להשתמש בכח, אבל אין ברירה.
הוא סופג עלבונות, זריקת חפצים, ביצים ואבנים. זו כואב לו, אבל הוא מתאפק, אסור לו להגיב. ולפעמים הוא כן מגיב, הוא מגיב כי מותר לו להגיב, ולעיתים אף על-פי שאסור לו להגיב. אך מה נעשה, גם לו יש חולשות, הוא לא מלאך.
אבל קודם אמרת בעצמך מלאך כחול... אכן, כמעט תמיד מלאך. ולעיתים רחוקות לא מלאך. כשהוא נכשל, הוא משלם ביוקר. חקירת שוטרים זה מצב קשה. כמובן, יש גם חקיקה המגנה עליהם במקרה של עימות עם אזרחים. ובכל זאת זה מאוד לא נעים.
ובכלל, הוא עמוס מאוד, שעות על גבי שעות. אין די שוטרים בארץ. רק 25,000. זו חצי הכמות הנצרכת. ב"ה יש גם 75,000 מתנדבים ובכל זאת אין זה מספיק. הראש מתפוצץ לו, הגוף גם כן, גם הלב - מפני שמשדרים לו עוינות.
אבל סך הכל הוא שמח בעבודתו. הוא שמח שמספר ההרוגים בתאונות דרכים ירד מ-600 ל-300. גם אם אין לו כיפה על הראש הוא שמח לקיים את הפסוק: "שופטים ושוטרים תתן לך... ושפטו את העם משפט צדק" (דברים טז יח). זה כבוד בשבילו להיות "שליח בית דין" המבצע את פסק הדין של השופטים (רש"י שם, תנחומא שופטים שם). כמה מאירים לפניו דברי הרמב"ם: "מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך... השוטרים אלו בעלי מקל ורצועה, והם העומדים לפני הדיינין, המסבבין בשווקים ועל החנויות לתקן השערים והמידות, ולהכות כל מעוות, וכל מעשיהם על-פי הדיינים, וכל שיראו בו עוות דבר מביאין אותו לבית דין, ודנין אותו כפי רשעו" (ספר שופטים, הלכות סנהדרין א א).
אותו מלאך בכחול מסייר ברשות
הרבים ודואג שהכל יהיה תקין. הוא משגיח, מציל, עוזר ומגן. הוא מקשיב לאזרחים שמתלוננים. הוא מטה אוזן בסבלנות לפניות הקהל. הוא מונע פשעים, תופס עבריינים, משרה שקט וביטחון. הוא לוחם נגד טרור, נאבק נגד הגירה בלתי חוקית, הוא מאתר נעדרים, מונע פגיעה בסביבה, חוסם מתפרעים. אבל הוא משתמש בכח! אלא מה חשבת? אומנם הוא גם עוסק בחינוך והסברה.
אוי, כמה הוא סופג כפיות טובה מהציבור אע"פ שהוא מקדיש את כל חייו לשרת אותו. אך כאשר הוא משקיף על פני הסדר הציבורי התקין, זו נחמתו, זו משכורתו, זו גאוותו. בשביל זה הוא מוכן לעבוד שעות על גבי שעות, כאשר פתאום מקפיצים אותו בלילה, פתאום מקפיצים אותו בשבת. גם אשתו משלמת, גם ילדיו משלמים.
כן, תתפלאו לשמע, גם השוטר הוא בן אדם כמוך, ואפילו בן אדם הגון, אפילו בן אדם חביב, בדומה לתואר החיבה של השוטר הבריטי: בובי (bobby). והוא חי בתנאי לחץ, וניצב בפני לא מעט דילמות מוסריות. הוא חי בסיכונים, וכל הזמן מקבל פקודות להן הוא חייב לציית.
תאר לעצמך עולם בלי שוטרים כמו שהיה בעבר - איזו הפקרות, איזו אנדרלמוסיה, איזה שלטון הרשע. לכן, כאשר אתה פוגש את כחול המדים, הבט עליו בהערכה, באהבה, בחיבה. הוא מגן על חלשים, על ילדים, על נשים. כל הכבוד - למלאך הכחול. לשוטר הנאמן, וכמובן גם לשוטרת.
