חסימת חנייה פרטית על-ידי רכב זר היא אחת הרעות החולות הפושות אצלנו לאורך הזמן, ועד כה לא נמצא לה פתרון בתוקף החוק. כל שנותר לבעל החנייה לעשות הוא לחרוק את שיניו ולצפור ברכבו, בתקווה שהחוסם האלמוני יפציע סוף-סוף ויגאל אותו ממריטת-עצביו. אלא שלא אחת אללי, מסתבר, שהסיכוי להופעת הנהג החוסם איננו אלא קלוש ביותר, אם לא אפילו אפסי.
בדומה לרבים אחרים במדינה,, נגזר גם על כותב שורות אלה ליפול, חדשים לבקרים, כקורבן לחסימת חנייתו הפרטית בביתו. כמותם גם אני נאלץ, לעיתים, לחפש חנייה חלופית לרכבי ברחוב, ולבזבז תוך כדי כך לא מעט זמן.
ואם אין די בצרה שכזו, הרי שיש גם מי שדואג, משום מה, לחסום את רכבי, לאחר שאני מחנה אותו לשעה קלה ליד בית-עסק כלשהו לצורך קניות, או סידורים. גם אז אני נתון, מן הסתם, לחסדיו של הנהג החוסם, שימהר בטובו להזיז את רכבו, שאם לא כן עלי להמתין לו עד בוש.
קרן-אור
אלא שעכשיו, לאחר המתנה של שנים ארוכות, מסתמנת סוף-סוף קרן-אור באפלה, המבשרת שינוי של ממש. הדברים אמורים בוועדת הכנסת, שאישרה לפני ימים אחדים, בינתיים לקריאה ראשונה בלבד, הצעת-חוק, שתאפשר למשטרה, שידיה היו כבולות עד כה, לרשום דוחות לרכבים חוסמים, ותבחן בד-בבד גם הענקת סמכויות-אכיפה לפקחים העירוניים.
אלא שאין די גם בכך. ומאחר שהדברים אמורים בעבירה פלילית לכל דבר - הדעת נותנת שיש מקום להחמיר בענישתו של הנה ג החוסם, הנוהג באלימות גלויה כלפי הנחסם והגורם לו נזק, שאינו ניתן כמובן לשיעור. מן הראוי, לפיכך, שהמשטרה תגרור, מיידית, את הרכב החוסם ותחיב את בעליו בקנס גבוה, כדי ללמדו לקח וכדי שלפחות חלקו יהווה פיצוי לנחסם.
