מחיר שנת לימוד אקדמאית בישראל באוניברסיטות המשתייכות למל"ג עומד על כ-10,000 שקל. שכר זה לא מביא בחשבון הוצאות בגין נסיעות, מחיה, מגורים והוצאות לימודיות אחרות. כאשר תואר ממוצע בישראל נמשך 3 שנים. כדי להתקבל לאוניברסיטה שכזו יצטרך הסטודנט לעתיד לגשת לבחינה הפסיכומטרית שמחירה עומד על כ-600 שקל, עוד לפני הקורסים שמסתכמים בכמה אלפי שקלים ומשפרים משמעותית את הציון. האלטרנטיבה בהעדר ציון פסיכומטרי תהיה לרוב מכללה שמחירה פי 3 משנת לימודים אוניברסיטאית. על-פי חישוב זה דלתות ההשכלה הגבוהה, האמורות לפתוח פתח לחיים טובים יותר מבחינה כלכלית, נותרות נעולות עבור אלו הזקוקים לכך יותר מכל.
כיום קמות יוזמות השמות לעצמן מטרה להנגיש את האקדמיה לעם וישנן חברות המציעות קורסי פסיכומטרי במחירים זולים משמעותית. יוזמות אלו ברוכות ואכן מסייעות למצב. כמו-כן ישנן מלגות סיוע המעונקות לסטודנטים בעלי מצב סוציו אקונומי נמוך. אין ספק שאלו שזוכים להן נהנים מרווחה יחסית, אך כמות המשאבים מוגבלת ולפיכך גם כמות הסטודנטים הנהנים מהם. סטודנט שלא זוכה לתמיכה כלכלית מהוריו ולא שפר גורלו לקבל מלגה ייאלץ למצוא עבודה שמן הסתם תבוא על חשבון ההשקעה וההצלחה בלימודיו.
לדעתי השינוי צריך לקרות במספר מישורים. ראשית, כבר בבתי ספר העל יסודיים אפשר להציע קורס פסיכומטרי בתום כיתה י"ב מטעם ביה"ס בעלות מסובסדת. שינוי נוסף יכול להגיע מהאוניברסיטאות עצמן: מגורים חינם במעונות, בתמורה להשתתפות בעבודות שונות באוניברסיטה, בשעות הנוחות לסטודנט. דבר שיאפשר לסטודנט לשלב לימודים ועבודה ולא תחת תנאיו של מעסיק חיצוני.
אין ספק שאנו מתחילים לראות ניצנים של הנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיות מוחלשות. אך לדידי דרושה הפנמה שכל עוד דלתות האקדמיה לא פתוחות עבור כל אזרחי המדינה מטעמים כלכלים, לא נצליח להביא לשילוב מלא וצמצום הפער בחברה. פער שיוכל להצטמצם רק כשדלתות האקדמיה אכן יהיו פתוחות בפועל ולא רק כסיסמא.
