אפקט המראה

קַבלו שלושה סיפורים.

סיפור א - הכפרי ואיש המראה

מעשה בכפרי אחד שלא הכיר את נפלְאות העיר הגדולה. פעם אחת הזדמן לעיר, והתארח בבית מלון. נכנס האיש ללובי, והנה הוא נתקל בראי גדול שהיה זר לו ולא מוּכר. אך מיד למרבה הפלא הבחין באיש שמעֵבר למראה המזעיף אליו פנים. כעוס ונזעם רץ האיש למנהל והטיח לעברו: האם זוהי קבלת הפנים שלכם לאורחים? המנהל הבין מיד במה מדובר, והציע לו בנימוס ובאדיבות לחייך אל האיש שמעֵבר למראה. ואכן, עם חיוכו זכה הכפרי לחיוך חוזר מ'איש המראה'. נשמע מצחיק, אולי בדיחה? ועכשיו ברצינות. הכפרי התמים זה אנחנו. הַכירו את אפקט המראָה: חַייכו אל העולם, והעולם יחייך אליכם בחזרה. פטנט בדוּק וּמנוסֶה. בדיוק על כך אמר הֶחכם מכל אדם את הפסוק המופלא במשלי: "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". השתקפות הראי: כשתחייך אל הזולת, הוא ישיב לך חיוך, ואם תזעיף לו פנים, הוא יחזיר לך פנים זעופות. יחס חברך אליך מהווה משוב ליחסך אליו. מה שתקרין לו, יקרין אליך בחזרה כמו האור.

היונה והמים

פרשתנו משדרגת את אפקט המראָה. הפרשה מספרת שבני ישראל לא יכלו לשתות מהמים המרים במדבר. "כי מרים הם, על כן קרא שמה מרה" (שמות טז 23). לפי הפשט המקום נקרא בשם זה בגלל המים המרים. אולם לפי פירוש חסידי כשלאדם מר, הוא לא רק מקרין זאת על העולם, אלא מאשים את העולם במצבו. ויתרה מכך, הוא משליך את הרגשתו או את חטאו על הזולת, כדי לנקות את מצפונו. וּמכאן דברי חז"ל, על-פי השתקפות המראה: "הפוסל, במומו פוסל". או כדברי בעל שם טוב הצדיק, כי כל הנגעים שאדם רואה בחוץ, נובעים מנגעי עצמו וּמשַקפים אותם. הם אינדיקציה ברורה למגרעותיו הוא. הבעיה היא שהתפיסה המעוּותת גוררת אחריה מעשה. הטלת האשמה על הזולת או על העולם, מנסה להביא לתיקון הזולת והעולם, במקום לתקן את המעשה בעצמו של האדם. משל למה הדבר דומה? המדרש מספר על היונה שבנתה את קינה על שפת הים. משהוצף הקן במים, מה עשתה היונה? לקחה כף והחלה לגרוף את המים מהים. ראתה אותה חברתה החכמה. אמרה לה: במקום לנסות לגרוף את המים מהים, פעולה בלתי ריאלית שלא תיגמר לעולם, להבא אל תבני את הקן על שפת המים. נשמע הזוי? מעשה חלם? אולם האם אין אנו דומים לאותה יונה? וּבמקום לתקן פגם בעצמנו ולפעול בתבונה, אנו כועסים וּמאשימים את החבר, את בן הזוג, את הטבע, העצים, האבנים, וּמה לא. והכעס מטבעו גורר תגובות בלתי הלימות, בלתי הגיוניות וּבלתי יעילות. בדיוק כך גם נהגו המצרים במכת הצפרדע. איך פתאום מצפרדע אחת נולדו צפרדעים רבות? מספר המדרש שבמקום להכות על חטאם וּלתקנו, וּלהפגין נגד פרעה שמכביד את ליבו לישראל, ומביא להם את המכות. מה עשו המצרים? היכו את הצפרדע, ואז היא נחלקה לצפרדעים רבות, ובכך באורח פרדוקסלי רק החמירו את מצבם. האם אין אנו דומים למצרים ופועלים באופן דומה בשעת כעס?

חשוב טוב

אפקט המַרְאָה בא לידי ביטוי לא רק בחיוך. זה מתחיל כבר בשלב המחשבות. מחשבה חיובית מקרינה על הזולת ומשפיעה עליו לחשוב ולעשות טוב. לא תאמינו כמה מחשבה טובה על הזולת עשוייה לחולל בו נפלאות ולגרום לתפנית אפילו במוחו הקרימינלי של פושע. דוגמה קיצונית לכך נמצא בסיפור הבא. מעשה במלשין סדרתי לשלטונות נגד אחיו היהודים בקהילה. האיש, שהטיל חיתתו על הקהילה, עלה לתורה בשבת תמיד. עד שיום אחד התמנה רב חדש לקהילה, והלה החליט להפסיק את המנהג הנואל והלא ראוי הזה. בבושת פנים גירש את המלשין מבית הכנסת. יום אחד, בעת שטייל הרב עם חסידיו, פגש, איך לא, את המלשין הסורר. פניו זעופות וּסמוקות מכעס כמבקשות נקמה. אולם הרב לא נבהל ושמר על קור רוחו. מה עשה? בבת אחת עשה פניית פרסה והחליף את הדיסק במוחו. את המחשבות השליליות המתבקשות על המלשין החליף במחשבות חיוביות, מתוך מבט של חמלה ולימוד זכות. אולי האיש בא מרקע משפחתי קשה ואולי הוא זקוק לתשומת לב? חשב הרב. וּבמקום בזעם, קידם את פניו בחיוך רחב. וּרְאה זה פלא. השֶדר החיובי חולל את השינוי המיוחל בתפיסת המלשין. במקום לתקוף את הרב, ולהראות לו את נחת זרועו הארוכה, כפי שזמם, התנצל עמוקות על מעלליו נגד הקהילה היהודית והבטיח לחדול מכך ולחזור בתשובה.

בשלט רחוק

ואם חשבתם שאפקט החשיבה החיובית פועל רק מקרוב, בפגישה פנים אל פנים, קַבלו את הפסוק המפתיע הבא במקרא בדיאלוג הדרמטי בין רבקה אמנו לבנה יעקב, לאחר שעשיו ביקש להורגו, ורבקה מציעה לו להימלט מפניו אל לבן אחיה בחרן. וכך היא אומרת לו: "וישבת עימו ימים ...עד אשר תשוב חמת אחיך?" (בראשית כז, 44). מתי זה יקרה, שעשיו יתעשת ויחזור בו ממזימת הרצח? וכאן מגיעה הפואנטה - "עד שוּב אף אחיך ממך" (שם, 45). כשאתה תחדל לכעוס על עשיו, הוא יחדל לכעוס עליך. שַׁעֲרוּ לעצמכם עד היכן מגיע כוח המחשבה החיובית, החוצה עמים וארצות וּפועלת אף בשלט רחוק! רבקה אמנו מצביעה על דרך הפוכה ממנגנון ההשלכה. במקום להתנער מאחריות אישית, וּלגלגל אשמה על האחֵר, היא מלמדת על מידת האחריות העצומה שבידי האדם, שדרך מחשבה חיובית (וּבהחלט תוך התנערוּת גם מהאשמה עצמית), החוצה אפילו קילומטראז' ארוך, מסוגל להפוך אויב, אם לא לאוהב (כמו בסיפור הקודם) לפחות להביא להרגעת רוחו, וּלנטרל את הפצצה המתקתקת בחוּבּוֹ.

סיפור ב' - אפקט החלון

יהודי עני מרוד היה ידוע כבעל חסד, ומפיתו חלק גם לעניים אחרים. ויהי היום והרב ברכו בעושר. בטוח היה הרב שהאיש יפתח את ידו הרחבה לכל נזקק. אולם המציאוּת טפחה על תקוותיו. בגלל עושרו הרב האיש ניהל עסקים וחלש ביד רמה על משרדים רבים והעסיק צוות עובדים שלם - משומר ראש ועד יועצים, ראשי אגפים, עורכי דין, רואי חשבון ועוד, והגישה אליו הייתה אפוא משימה כמעט בלתי אפשרית. האיש החנון והרחום כעני, פשוט חדל לתת צדקה. השמועה העגומה הזאת הגיעה לאוזניו של הרבי. יום אחד ביקר אותו הרב. העשיר קיבל אותו כראוי בכבוד רב. ולאחר שהחליפו כמה מילות נימוסים וידידות, והרב שאל לשלומו, לפתע הצביע על החלון בסלון המפואר. אמר לו הרב: מה רואה אתה בחלון? אמר לו העשיר: רואה אני עוברים ושבים. את מי אתה רואה ? שאל הרב. רואה אני את יוסי העני ואת משה הנַפח ועוד. ואז הפנה אותו הרב אל המראה הראשית והדקורטיבית בכניסה ושוב שאל אותו: ועכשיו את מי אתה רואה? אמר לו את עצמי בלבד. אמר לו הרב: ומה ההבדל בין הראי לחלון? החלון העשוי מזכוכית הוא שקוף, ואילו הראי בגלל שהוא מצופה כסף -ונתן לו רמיזה עבה לעושרו - אתה רואה בו רק את עצמך. העשיר הפְנים היטב את המסר, ולקח את הדברים לתשומת ליבו. מאז שבר חתיכה מהראי, תלה אותו על קיר הסלון כתזכורת תמידית למתן צדקה, והפך לאיש צדקה, נדיב וּבעל חסד גדול.

סיפור ג - הראי העכור

לעומת זאת, המצרים, שטופֵי היצרים, האלילוּת, האגו והדם - וּבראשם הרודן פרעה כסמל - ניצבים מהעֵבר השני של המתרס. בצד הראי הֶעכור. מכת הדם במצריים. מה הפלא? פרעה ועמו לא רק היו אנוכיים, וראו את עצמם בלבד, כמו בראי. פרעה היה מלך אכזר, שביקש להשמיד את העם היהודי, וגזר להמיתם אם בלידה, ואם בהטבעה ביאור, ובשניהם כשל - ואז רצח תינוקות יהודים והשקיעם בתוך הלבֵנים. והגמול הטבעי לא אחר לבוא. במקום לראות את מי היאור הצלולים כמו מראה, המים הפכו לדם בהתאם למהותו הרצחנית ואופיו תְּאֵב הדם. ולסיכום, איך להפוך מים מרים למתוקים? איך לתקן מעשים? ראינו זאת לא על-ידי חיפוש אשמים - לא בדרך הטלת האשמה על הזולת, וגם לא בדרך האשמה עצמית. פרשתנו מציעה את הטיפ הנכון לכל דורש בדרך מטפורית: "ויורהו ה' עץ, וַיַּשְׁלֵךְ אל המים, וַימתקו המים" (שם 25). צמיחה היא שם המשחק. המר הוא לא בהכרח שלילי. בכוחו לחשל וּלהצמיח אותך, אם רק תהיה מודע לכך, ותיפתח לאפשרות מדהימה זו, תפעל בדרכים יצירתיות לשינוי המצב. תשליך 'עץ', כסמל לצמיחה אישית, ואז המר בעזרת ה' יהפוך למתוק. "ושם ניסהו" הניסיון מטרתו לרומם את האדם על נס, לפַתח את יכולת ההתמודדות שבו וּלהצמיח אותו. אל תרים ידיים. אל תשליך מרה בעצמך ועל זולתך. שיטת 'אזמרה' של רבי נחמן מברסלב מכירים? מְצָא את הנקודות הטובות בך וּבזולתך. דרך חוזקותיך תחזק גם את חולשותיך. תַּרבה אהבה, אור ושמחה. צְמַח וּשְמַח. וכך חייך יהפכו לניגון, לשירה עוצמתית אדירה - שירת החיים לאור התורה. אתה ואַת וה'אני' שבכם. פרשת שירה כבר אמרנו?