יממה בלבד עברה מאז חתמה דלק קידוחים על הסכם ייצוא הגז למצרים, עסקה השווה מיליארדים רבים. בכירי המשק כולל ראש הממשלה כבר בירכו על ההסכם. הלוואי, וההסכם אמיתי ואכן ייצא אל הפועל. למרות שהערכתי בעבר שסיכויי הייצוא למצרים נמוכים מאוד, והעניין בעיניי עדיין בספק רב, אשמח מאוד לגלות שטעיתי. זאת בניגוד אגב להערכתי שלא יהיה ייצוא לטורקיה, שם אשמח לגלות שלא טעיתי ושממשלת ישראל לא תתן לאויב
ארדואן את השליטה על השיבר של לוויתן, כפי שנתניהו ושטייניץ התכוונו לעשות, בלהיטותם לספק את תאוות חברות הגז על חשבון המדינה ואזרחיה.
המסמך שפורסם אתמול מחורר כמו גבינה שוויצרית והשאלות רבות: האם דולפינס היא חברה אמיתית או חברת קש? מי בעל השליטה המסתורי בה ומה מטרתו? מדוע הסכמים בינלאומיים כל כך משמעותיים נעשים ללא 'קונה ידוע'? מה המחיר האמיתי של יחידת חום ומי מרוויח באמת וכמה? האם יש בכלל התחייבות מצרית? ומה סיכויי העסקה להתקיים?
הודעת שר האנרגיה
יובל שטייניץ שהחוזה הוא הוכחה שמתווה הגז עובד, די פתאטית. אין קשר בין החוזה שנחתם אתמול לבין מתווה הגז. הודעת ראש הממשלה נתניהו שההסכם יכניס מיליארדים לטובת חינוך, בריאות ורווחה, מהווה חזרה לא מוצלחת על שקרי העבר.
השאלות והתמיהות העולות מהדיווח של חברות הגז הן רבות, לצורת העניין אמנה כאן כמה מהן, מאגרי תמר ולוויתן מחויבים לספק, כל אחד, כמות של 3.5 BCM בשנה, אבל לא כתוב כמה דולפינס שהינה החברה המצרית מתחייבת לרכוש מתמר ולוויתן. יכול להיות שזה לא מפורט כי ההתחייבות של דולפינס אפסית? ואם כן, מה משמעות ההסכם?
דולפינס היא לא הלקוח הסופי, אלא מן תחנת ביניים, חברה שמצהירה שהיא סוחרת בגז ורשומה אולי באיי הבתולה או מקום דומה. למי היא שייכת? למה הפרט הזה מוסתר? מי בעל השליטה המסתורי?
תארו לכם שהבעלים של דולפינס הוא
יצחק תשובה, שמשתמש בחברה ליצירת מצג שווא של עסקות שלא יהיו או לחלופין, כדי לחלק את הרווח בין דלק לדולפינס ולהתחמק ממיסוי ששינסקי. כאמור סתם רעיון פרוע. ברור שתשובה לא יעשה דבר שכזה.
על-פי הערכת התקבולים של חברות הגז, מדובר בעסקה עם מחיר ממוצע של כ-6.5 דולר ליחידת חום. תוסיפו לזה עלויות הולכה ואנחנו מדברים על מחיר ממוצע של כ-7 דולר ליחידת חום לפחות.
עכשיו יש שתי אפשרויות:
- אם אכן מדובר במחיר של כ-7 דולרים, מדוע שהמצרים ירכשו גז ישראלי יקר כשהם יכולים לרכוש גז זול הרבה יותר ממאגר זור המצרי?
- אם המחיר שנקבע בעסקה זול מהמחיר שהמצרים מקבלים ממאגר זור, כדי לשכנע אותם להעדיף את הגז הישראלי, והערכת התקבולים מתבססת על צפי של עליה עתידית במחירים, הרי שהמצרים מקבלים מתמר ולויתן גז במחיר זול משמעותית מהמחיר שניתן לנו.
הולכת הגז למצרים תהיה דרך ירדן, דרך התשתית של EMG או תשתית חדשה? כמה ירדן תדרוש תמורת ההולכה בשטחה וכמה זה ייקר את הגז למצרים או יפחית את רווחי תמר ולוויתן? האם התשתית העוברת בסיני תגרום לחידוש פעולות הטרור נגד הצינור והמסחר עם מצרים?
קיום ההסכם תלוי במספר תנאים. בואו נדבר על השניים המשמעותיים הידועים:
- קבלת אישורים רגולטורים בישראל ובמצרים. נניח שהאישורים הסופיים יתקבלו. המצרים הרי אישרו לגורמים פרטיים לייבא גז, אבל המצרים גם הטילו וטו על עסקות גז מול גורמים ישראלים עד שהחוב המצרי בסך 1.8 מיליארד דולר לישראל לא יוסדר. האם שוב מדינת ישראל תוותר על הון, הפעם 1.8 מיליארד דולר שנפסקו לה בבי"ד בינלאומי, לטובת רווחי העתק של חברות הגז?
- קבלת ערבויות מדולפינס להבטחת התשלומים, כמקובל בעסקות כאלו. זה יקרה רק אם וכאשר דולפינס תסגור עסקות מול חברות מצריות אמיתיות. האם זה קרה? התחיל? מתי נדע?
אחרי שאמרנו את כל זה, ושוב כמובן שאשמח מאוד אם העסקה היא אמיתית ואכן תצא מתישהו אל הפועל (כנראה שנדע בעוד 20 חודשים לפחות), בואו לא נשכח את העיקר: עשרות מפעלים חוברו לגז טבעי בישראל במקום אלפיים ויותר, עקב היעדר תשתיות כי חשבו רק על ייצוא, ובגלל המחיר הגבוה.
תחבורה ציבורית וכבדה בישראל נוסעת עדיין על דלקים מזהמים. 2,300 עד 2,500 איש מתים בישראל מדי שנה טרם זמנם מזיהום אוויר (על-פי נתוני משרד הבריאות הישראלי וארגון הבריאות העולמי).
כל מדינה נורמלית שמוצאת גז והופכת לעצמאית אנרגטית, דואגת קודם למשק המקומי, לניקוי האוויר ממרכיבים מזהמים, להקטנת התחלואה והתמותה ממחלות סופניות, והיתרה לייצוא, אבל אצלנו חברות הגז הן הדומיננטיות בקביעת המדיניות. שטייניץ ונתניהו במקרה העצוב הזה הם רק נושאי הכלים.
קפיטליזם ציוני זה גם קפיטליזם, אבל כזה שלא דופק את המדינה. העסקה עם מצרים לא קשורה למתווה הגז והייתה יכולה להיעשות גם בלעדיו. כך או אחרת, שלא תטעו חבריי - מתווה הגז הוא לא קפיטליסטי, לא שוק חופשי, לא ימני ולא ימין כלכלי, ובוודאי לא ציוני.
