ויהי בימי נתניהו, הוא ביבי הראשון, המולך מהודו של נַרֶנְדְרַה דַמוֹדַרדַס מוֹדי, ועד כוש: אוגנדה, קניה, רואנדה, אתיופיה, מאלי, ליבריה, טוגו, קייפ וֶרדה, חוף השנהב וגיניאה, שבהן ביקר באחרונה, ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו; וחביב ומקובל גם על נשיאי הבית הלבן והקרמלין, שבע ועשרים ומאה מדינה – חָבְרה קואליציית השמאל להגלותו לספסל הנאשמים, באמצעות אכיפה בררנית, שלא הופעלה כלפי מאותרגי עבר, שחמדנותם אומנותם: פרס, שרון,
אהוד ברק, פואד בן-אליעזר,
רות דוד ומקורבים רבים אחרים.
בימים ההם חברו יודעי דת ודין, פרתמים ופרשנים, שופטים ושוטרים, יודעי העיתים ושעזגזים עגולי משקפיים, ושאר שונאי עמם ועצמם, תוצרי דתותיהם השונות של הקומוניזם, הסוציאליזם והאנארכיזם - ויבקשו לשלוח יד במלך ולהפילו לקרשים.
ויתלהמו הסריסים שומרי הסף: אוי לנו, שמאז הומלך ב-1996, לפני 22 שנה, נישא כיסא מלכותו (עם הפסקות זמניות) מעל כל השרים והפחות והאחשדרפנים בסביבה. ואבוי לנו, שמאז התנחל מחדש לפני 9 שנים על כיסא מלכותו אשר בירושלים הבירה, מתרבים תומכיו כחול אשר על שפת הים, ואין הצר שווה בנזק הממלכה.
ויתחלחלו נוכח פתגם המלך, דברי תוקפו וגבורתו: אני הוא היחיד, שמסוגל בכל רגע נתון לטלפן לטראמפ ו/או לפוטין ולהפוך ליבם לטובה על הממלכה, ואני שהפכתי אותה למעצמה כלכלית וטכנולוגית עולמית, גן עדן עלי אדמות, מושא לקנאת שאר ממלכות תבל: להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו, וחייו יקר תפארת וגדולה: רכבים חדשים, כבישים המהירים, טיולים סביב הגלובוס, שקל חזק, תעסוקה מלאה, אבטלה זעומה, טכנולוגיה עילית מתקדמת הייטק עולמי היושב-ראשונה בחזית ההייטק בתבל, יישובים פורחים (פרט למחוזות ההקפאה הארורה בשירות השמאל), ייצוא מתגבר כמעיין, לרבות גז טבעי מן הים שמזרים מיליארדים לקופה הציבורית, וגם הביטחון מניח את הדעת, ואפילו מסתמנת תחילת עידן הרחקת המסתננים פורעי החוק משכונות הדרום. דברי שלום ואמת.
ויקצפו יריביו מאוד וחמתם בערה בהם: הן העם שבשדות נבער מדעת, צ'חצ'חים שמסתנוורים מחיי משתה ושמחה ויום טוב. הבה נטמטם מוחו ונשבור רוחו - בבכי ובמיספד, ושק ואפר יוצע לרבים.
אך תקוותם לא צלחה ותוחלתם נכזבה: הסקרים חשפו את צפונות לב העם, שנחוש יותר מתמיד לתמוך בשלטונו עד בוא משיח צידקנו, או עד מלאות למלך מאה ועשרים, מה שיבוא קודם; ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע, שמחה וששון ליהודים, משתה ויום טוב, ורבים מעמי הארץ מתייהדים, כי נפל פחד היהודים עליהם – ואנו, הבגתן והתֶרֶש, הווייזתות והזֶרֶש, היניב'ים והנפתלי'ים, אנה נוליך חרפתנו?
אחר הדברים האלה גדל תיסכולם של האחשדרפנים ויוסיפו ברברת איש עם אחיו: אם החרש נחריש בעת הזאת, לא יעמדו לנו רווח והצלה מן הקרן החדשה, וממקלדותיהם של כתלבי החצר האחורית, וממערכות המשטרה ותעשיית המשפט. הבה נתחכמה.
ויאמרו איש אל רעהו: הן נכזבה תוחלתנו מיום ליום ומחודש לחודש, לחולל הפיכה דמוקרטית דרך הקלפי. הבה נתחכמה בכלים אחרים. ויצווּ להביא את ספרי הזיכרונות, דברי הימים אשר לגוגול, ויגוגלו גגול ושוב, וימצאו כתובות כל הפרשיות שעימן ביקשו לשלוח יד במלך, אך לא הבשילו לכתב אישום: בראון-חברון, אבנר עמדי וההובלות, כרטיסי ביבי טורס, והעסקתם של מרי נפש למיניהם: טניה שאו,
ליליאן פרץ,
מני נפתלי, ש.ר. החרדית ואחרים, וגם את הבקבוקים והגלידות והפיסטוקים והחמגשיות העלו באוב, אבל אף אחת ממעשיות אלה לא בשלה לידי חיסול ממוקד. ויימלא ליבם חימה, והמה אבלים וחפויי ראש.
עודם מתוסכלים בשערי הפתשגנים המודפסים והמשודרים, ויתנדב לחבור אליהם ראש הרמכים, מתנחל-לשעבר, שהפך עורו והיה מאוהב לאויב, כדי לזכות בליטופי התקשורת. וישאל את אחשדרפני השמאל, מה שאלתכם ותינתן לכם, ומה בקשתכם על חצי המלכות ותעש. ויענו ויאמרו, שאלתנו ובקשתנו, לחתור תחת כס המלך, לזעזעו ולהפילו ארצה, כי נפל פחד המלך עליהם.
וייטב הדבר בעיניו, ויבא עימו למערכה את כל אוהביו ואת מיטב הפחות ועושי המלאכה אשר לשמאל: הלפיד צר ואויב המלך וידידו הטוב של איש העסקים חרבונא, ועימו הדוברת אשת לפידות ולפיד, שמומחיותה בכתיבת פוסטים חתרניים, ולצידה חוקרת עלומת שם שהסיתה באייפון המשטרתי: "חברים, בואו בהמוניכם להפגנת הענק בגלל השחיתות הנוראית", ומפקדה של המסיתה, מטרידן סידרתי, שאשתו, קצינה ביחידה לשעבר, ניהלה קמפיין פרטי משלה נגד המלך: "מעולם לא היה מי ששיסע ופורר כך את הציבור", ועוד אחשתרנים ובני הרמכים רוכבי הסוסים. וכדי ביזיון וקצף.
עד שנתגלה הסוס המנצח: תיקי אלף, ואלפיים, ו-3,000. וכשהבחינו שמרדכי היהודי לא יכרע ולא ישתחווה, וגם לא יתרגש מהמימצאים הבלתי אפויים ושאינם מחזיקים מים, המציאו גם את תיק 4,000, שאולי הוא יושיעם מעץ התליה הציבורי וממדבר האופוזיציה שמשתרע לנגד עיניהם עד קצה האופק. ואם ירצה השם, יימצאו גם תיקי 5,000 ו-6,000, גלויים לכל העמים להיות עתידים.
ובתוך מירוצם לא שתו ליבם להתנהלותם הבררנית: את המלך החשידו בעסקה אפלה בעניין פתשגני התקשורת, אך נמנעו מלחקור את יוזמי ותומכי החוק לסתימת פיות התקשורת, שדווקא זכו לתמורה בדמות ליטופים חמים, מחמאות וצילומים, בגין תרומתם לסתימת הפיות. את המלך החשידו ברקימת עסקה אפלה עם חרבונא, שהכסף נתון לו, אבל התעלמו מהעובדה שהעד המרכזי שקוששו, בכלל התפרנס מידיו של חרבונא. והעיר שושן נבוכה.
ותהי חגיגה תקשורתית גדולה. בית המלוכה, אחת דתו: אין כלום כי לא היה כלום; ויריביו לוטשי עיניהם אל שרביט הזהב ואל החצר הפנימית, אחת דתם: שוד ושבר. וליהודים תהיה אורה ושמחה וששון ויקר.
