עדי מדינה – המיץ של הזבל

שופט שמציעים לו שוחד ומדווח הוא מלך, אם לא מדווח אז הוא לא, ממש לא מלך. מנכ"ל משרד ממשלתי אשר מורים לו לפעול שלא על-פי הספר, ומדווח הוא נסיך, ואם לא מדווח אז הוא לא, ממש לא נסיך. כל אדם אשר מדווח אמת על עבריינים ועבריינות הוא אזרח נאמן, ומי של מדווח הוא לא, לא אזרח נאמן. אבל אדם, כל אדם, אשר לא מדווח חודשים ושנים, ורק תמורת מתת מדווח – הוא המיץ של הזבל. מה שהופך אותו למיץ של הזבל זה לא הדיווח, ולא אי-הדיווח, מה שהופך אותו למיץ של הזבל, למוקצה מחמת מיאוס זה הזמרה בתמורה למתת. וכמה שיותר מיצים של זבל יש בתיק אחד, כך ניתן להסיק עד כמה התיק חלש. כמה שיותר מוקצים מחמת מיאוס מתרכזים בתיק אחד, ניתן להסיק עד כמה נואשת המשטרה. בייחוד ניתן להסיק זאת אם העונשים תמורת הפירורים שאותם עדי מדינה, אותם מיצים של הזבל, מוכנים למסור שווים אפס בריבוע. אסור להתבלבל בין ביקורת קשה שיש למתוח על ראש הממשלה ודפוסי התנהגותו האישיים ובין ההנחה שאם המשטרה הצליחה להבהיל כמה שטינקרים חלשי נפש, אז יש אש מאחורי העשן המסריח שהם מפזרים. אסור להתבלבל בין החובה של המשטרה לבדוק לעומק חששות לפלילים אצל כל אדם בכלל, ואצל ראש הממשל בפרט, ובין מסע הצייד המרושע שמנוהל נגד ראש הממשלה, מסע צייד בו כמעט כל האמצעים כשרים.