כאב ואהבה שלובים בספרות המקראית והאחד אינו מרפה מהשני, כשלמרבה הצער, נראה שהכאב עוטף את האהבה ביסורים קשים, לעתים קשים מנשוא, ולנו הקוראים נותר רק לקבל אהבה כואבת ומתייסרת בספר התנ"ך, ספר שכה אהוב עלינו.
ההצהרה הראשונה של התנ"ך בנושא האהבה מופיעה בספר בראשית ב' 24, בו נדרש כל בן "לַעֲזוֹב אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ", וכל זאת כדי ש"יִהְיוּ לְבָשָׁר אֶחָד". להצהרה זו ממתינה הצהרה סותרת וכואבת בפרק הבא. ההצהרה הראשונה ניתנה טרם גילו בני הזוג את להט אהבתם. רק לאחר הגירוש מגן העדן ידע אדם את חווה והם חוו את חווית המגע בין המינים. ליתר דיוק נענשו, כי העזו לתת ביטוי לכמיהה טבעית וגם לחוות אהבה.
שיר השירים פורם את כל הכבלים שצוינו לעיל ומתאר את החדווה שבכמיהה ועל הכאב ועל ההתייסרות הטמונים בה - "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהַ..."(שיר השירים ח, 7).
למרבה הצער, כל סיפור מקראי הפורס בפני הקורא תמונה של אהבה, האהבה מתכסה בקדרות ובכאב. מיכל מתוך אהבה עזה לדוד יוצאת בגלוי נגד אביה, מסכנת את חייה ומצילה אותו. "הפיצוי" לו זכתה במרוצת השנים על אהבה חוצה גבולות לדוד מתבטא בהתאכזרותו כלפיה כולל רצח חמשת ילדיה, אומנם בידי הגבעונים, אבל ברשותו.
פרץ האהבה בין דוד לבת שבע, אשת אוריה החיתי, היה כרוך במחיר של כאב ורצח של מי שהיה אִישָׁהּ של בת שבע, מפקד בכיר בצבאו של דוד, בן למיעוט לאומי שכרת ברית דמים עם ממלכת דוד. רצח שרקם דוד באגרת ששלח לשר הצבא יואב בידיו של הנידון להירצח. אהבת דוד ובת שבע קיבלה ממדים כואבים, כאשר בת שבע נאלצה לשאת בדממה את כאבה ולהשלים עם קיומה של נערה צעירה ויפה ממנה בשם אבישג בביתה, שבאה לפתור את בעיות הצינה, שאחזו בדוד המזדקן. בכך הצעירה תופסת את מקומה של בת שבע המזדקנת.
כיעור ערך האהבה
במקום שנקבל תמונת חיים של זקנה יפה, זקנה אוהבת ומכבדת את הזולת והיא משמשת מופת לחיי משפחה בביתו של מלך בישראל, אנחנו מקבלים תמונה כואבת המשפילה את אבישג הצעירה, שצריכה להפקיר את עלומיה, ומנגד מנות גדושות של כאב, השפלה ונבגדות של בת שבע, אם שלמה.
אומנם הגמרא במסכת סנהדרין דף כ"ב ע"א "מרגיעה" אותנו, שהיו י"ג ביאות של דוד לבת שבע ואף לא ביאה אחת לנערה אבישג, שנועדה רק לתכלית אחת ויחידה לחמם את גופו. קשה ללכת שבי אחרי "סיפור מרגיע", סיפור אפולוגטי, שחש את הכיעור העולה מאורח חייו של דוד הכופה את זקנתו על עלומיה של אבישג, וכיצד הוא מכער את הערך היפה באהבה.
הכאב לובש גם מחיר דמים קשה מנשוא לאחר מותו של דוד, כאשר אדניה מבקש לשאת את אבישג. הדבר עולה לו בחייו. שלמה בן דוד בהשראת האם בת שבע נותן פקודה לרצוח את אדניה אחיו. מערבולת דמים בצל אהבת נשים. רוצחים את ערך קדושת החיים בביתו של המלך דוד.
אם נפנה מבט אל סיפורי האבות נספוג, למרבה הצער, גם שם אהבות דומעות ולא שמחות. יצחק מגלה אהבה רבה לרבקה, אך רבקה עומדת מאחורי המרמה שמסיתה את בנה לשקר לאבא עיוור. ואותו בן, יעקוב, ששיקר לאביו, יצחק, בערוב ימיו "זכה" לכך שבחייו בניו של יעקוב ישקרו לו יותר מדי פעמים וכל שקר טומן בחובו כאב רב ליעקב. במיוחד השקר של בניו על נסיבות היעלמותו של בנו אהובו, יוסף.
אם נתייחס לסיפור של שכם, נראה ששכם אוהב את דינה בת יעקוב. אבל אהבה זו הייתה מלווה בכאב וגרמה בסופו של דבר למותו. לכן היא גם הניעה את יעקוב לקלל את שני בניו, שמעון ולוי, שהיו מעורבים ברצח באומרו לכתובתם - "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי כְּלֵי חָמָס מְכוֹרוֹתֵיהֶם. בְּסוֹדָם אַל-תָּבוֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבוֹדִי, כִּי בְּאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ...".
מעמד כואב מזמן לנו שמשון, האוהב את דלילה, ועל אהבתו זו הפורצת גבולות הוא משלם בחייו. שמשון, שניתב את חייו בנתיב של אהבה כנה וחסרת מעצורים לאישה, בת פלשת, העלה את חייו על נתיב של כאב, השפלה ומוות.
בחלקו השני של המאמר נמשיך לשוטט על פני סיפורי האהבה, שלצערי היא תמיד דומעת וכואבת.
