א.פיתוח החקלאות בכפרים הערביים
ההיסטוריונית שילה הטיס-רולף הגיעה למסקנה במחקרה שהחקלאות הערבית הייתה התחום העיקרי בו התערבה ממשלת המנדט. הנציב סמואל ראה בחקלאות ענף חשוב אבל עיקר דאגתו הייתה לסקטור הערבי שהיה פרימיטיבי ועני. לגישתו היה גם מניע פוליטי. הוא סבר שהעזרה לפלאחים תביא לשינוי היחס למנדט הבריטי ולבית הלאומי היהודי. הטיס-רולף קבעה שבתוכנית הכלכלית של הנציב העליון הראשון הרברט סמואל הושם דגש על פיתוח החקלאות בעיקר לסקטור הערבי. הוא סמך על ההסתדרות הציונית שתדאג לחקלאות היהודית.
הפיגור של החקלאות הערבית נבע ממספר גורמים:
- המשטר הקרקעי שנקבע בתקופה העות'מאנית - כל האדמות הכפריות היו להלכה רכוש המדינה ועל מעבד האדמה הוטלו הגבלות מסוימות. שיטת המשאע קבעה בעלות משותפת של הכפר על קרקעות הכפר ועל-פי שיטה זו חולקו החלקות מחדש אחת לשנתיים. החיסרון של השיטה היה שלפלאח לא השתלם להשקיע בשיפור, פיתוח והשבחה.
- השתלטות האפנדים על קרקעות הכפריים - בשלהי התקופה העות'מאנית הוחלט על רישום בעלות על הקרקעות. אבל הפלאחים היססו לעשות זאת בשל החשש שהרישום יאלצם לשלם מיסים ולהתגייס לצבא. האפנדים (נכבדים בעלי אמצעים) ניצלו חשש זה ורשמו את הקרקעות על שמם וכך הפכו את הפלאחים לאריסים. גם הבדווים שעברו להתיישבות קבע העדיפו בעלות האפנדים. חסר מידע מדויק על כמות הקרקעות שהיו בידי האפנדים. יעקב שמעוני הגיע למסקנה שרבע עד שליש מהאדמות של הערבים היו בידי כ-13 בעלי אחוזות. רוב האחוזות עובדו על-ידי אריסים ומיעוטם על-ידי פועלים שכירים. הפלאחים המנושלים הפכו לחסרי קרקע.
- לווקף הייתה בעלות על קרקעות ואף הוא לא גילה עניין בשיפורים. יעקב שמעוני העריך שבידי ההקדש המוסלמי היו בין 750,000 ל-1,000,000 דונם.
- תלות הפלאחים במלווים בריבית - המלווים גבו ריבית גבוהה מפלאחים שנזקקו להלוואה.
- השמרנות של הפלאחים - הם המשיכו לעבד את אדמתם בשיטות מסורתיות.
- לפלאחים לא היה ההון הדרוש לפיתוח ומודרניזציה ולאפנדים לא היה אינטרס להשקיע.
בין 1919 ל-1922 הושקעו למעלה מ-100,000 לי"ש שהם כ-3% מהתקציב הכללי בעידוד החקלאות הערבית. כל הפעילות בתחום החקלאות נועדה לפתח את החקלאות של הפלאח הערבי מתוך גישה שיש לקדם אוכלוסיות חלשות. הטיס-רולף קבעה שבתוכנית הכלכלית של הנציב העליון הראשון הרברט סמואל הושם דגש על פיתוח החקלאות בעיקר לסקטור הערבי. הוא סמך על ההסתדרות הציונית שתדאג לחקלאות היהודית.
ממשלת המנדט הקימה מחלקה לחקלאות שהציבה לעצמה 2 מטרות:
- שיפור ופיתוח החקלאות של הפלאח הערבי.
- עידוד וקידום ענף ההדרים שהיה ענף היצוא העיקרי בו רוב העוסקים בו היו יהודים ומיעוטם ערבית.
לשם השגת המטרה ראשונה נקטה המחלקה בפעולות הבאות:
1. פעולות לפיתוח החקלאות
- עידוד ופיתוח החינוך החקלאי
- הכנסת גידולים וזנים חדשים כמו גידול טבק
2. בנק למשכנתאות או לחקלאות:
אחת הבעיות של הפלאחים הערבים הייתה השיעבוד למלווים בריבית קצוצה והעדר הלוואות בתנאים נוחים לשיקום משקיהם לאחר המלחמה ולשם פיתוחם. הממשל הצבאי הבריטי הגיע להסכם בקיץ 1919 עם הבנק האנגלי- מצרי שהיה לו סניף בארץ כדי שישקיע 500,000 ליש"ט במתן הלוואות לפלאחים. אבל רק חלק קטן מהפלאחים קיבלו הלוואות. המחלקה לחקלאות פעלה לשחרור הפלאחים מחובותיהם ומשעבודם למלווים בריבית קצוצה. בזכות העזרה שהגישה המחלקה לפלאחים השתחררו רובם מעול חובותיהם. סידור זה התקיים עד 1924 כשמשרד המושבות הבריטי ביטל את ההסכם.
הנציב סמואל היה מעוניין בהקמת בנק למשכנתאות או לחקלאות כדי לאפשר הלוואות לפלאחים הערבים. בארץ היו מספר בנקים: הבנק האנגלי-מצרי, הבנק של רומא ובנק אפ"ק הציוני אבל הם לא עסקו במתן הלוואות. מאמציו של סמואל להקים בנק לחקלאות נתקלו בהתנגדות הממשלה הבריטית. סמואל ניסה לערב את ההסתדרות הציונית בהקמת בנק וזכה להיענות במגעיו עם ויצמן. אבל, השתתפות ההסתדרות הציונית הייתה מותנית בקבלת ערבויות מאת ממשלת בריטניה וזו סירבה לתת הלוואות. סמואל ניסה לשכנע את ההסתדרות הציונית להקים בנק למשכנתאות או חקלאות שישרת את כלל האוכלוסייה אבל ההסתדרות הציונית הקימה בסופו של דבר ב-1922 בנק למשכנתאות לשירותם של היהודים בלבד.
חוק "פקודת הבנקים לאשראי" הטיל על בנקים למשכנתאות הגבלות שלדעת גרוס היו חלק ממדיניות ההגנה על הפלאחים והאריסים.
המחלקה לחקלאות פעלה לשחרור הפלאחים מחובותיהם ומשעבודם למלווים בריבית קצוצה. בזכות העזרה שהגישה המחלקה לפלאחים השתחררו רובם מעול חובותיהם עד סיום המנדט.
3.חיסול שיטת המשאע:
סעיף 11 בכתב המנדט קבע שיש להנהיג משטר אגררי חדש. לשם כך צריך היה לבטל את "שיטת המושאע", כלומר את שיטת "החזקה הקולקטיבית" שהייתה נהוגה בתקופה העות'מאנית והייתה המכשול העיקרי להכנסת משטר אגררי חדש. בעיה זו הייתה קשורה גם בשמרנות של הפלאחים הערבים. ממשלת המנדט העדיפה שכנוע על חקיקה. על-פי מחקרו של יעקב שמעוני הייתה ירידה הדרגתית בתפוצת שיטת המשאע. מ-56% של אדמות כפרים שהיו מושאע הייתה ירידה ל-44% בשנות ה-30 ול-25% בשנות ה-40. עד סיום המנדט הושלם התהליך לגבי 60% מאדמות הכפרים. אבל, לדעתוגם באותם כפרים בהם השתכנעו הפלאחים לבטל את שיטת המושאע הם לא איחדו את רצועות הקרקע המפוזרות וכך אבד היתרון של ביטול השיטה הישנה.
4. תיקונים בשיטת המעשר:
המעשר כלל ¼ עד 1/3 מהיבול על-פי יעקב שמעוני או 12.5% מהיבול על-פי שילה הטיס-רולף. הממשלה פעלה לצמצומו והצליחה להורידו ל-10% ב-1925. ב-1935 שונתה שיטת המיסוי של החקלאות.
5. הגנה על התוצרת החקלאית על-ידי הגנת מכס קבועה או עונתית:
בשנות ה-20 הופחת המכס על יבוא בהמות, וניתן פטור ליבוא מכונות חקלאיות ודשנים כימיים. עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי ב-1929 נפגעה החקלאות הערבית בשל מפולת מחירים ומ-1930 ניתנה הגנת מכס קבועה או עונתית לחיטה,שיפון, שעורה, זיתים, זרעי שמן מסוימים, עגבניות ותפו"א. ב-1933 הונהג מכס משתנה לקמח חיטה ושיפון על-פי העונה והמחיר בשוק העולמי.
(מדיניות עידוד החקלאות הטיבה גם עם החקלאות היהודית כמו הפטור על יבוא מכונות חקלאיות וההגנה על מוצרים חקלאיים. ענף הפרדסנות זכה להפחתת המכס על יבוא חומרי אריזה לפרי הדר).
6. הפרדסנות הערבית:
ממשלת המנדט עודדה את ענף הפרדסנות שרובו היה בידי יהודים אבל גם ערבים נכנסו לענף.