השנה היא 1968. התקופה היא ימי מלחמת ההתשה בעמק הירדן ובעמק בית שאן, חיילים ואזרחים לא מעטים נהרגים או נפצעים מהפגזות הירדנים לעבר יישובי עמק הירדן או מהטמנת מוקשים בשבילי עפר על-ידי מחבלים החודרים לשטח ישראל.
סיפור האסון
בבוקר יום חמישי 14 במרץ 1968, ערב חג פורים תשכ"ח, הגיע בשעות הבוקר, כדבר שבשגרה, צוות מקיבוץ אשדות יעקב איחוד לחוות דושן כדי לעבד את אדמות ושטחי החווה שהיו שייכים לקיבוץ. "חוות דושן", למי שאינו מכיר, ממוקמת לא הרחק ממושב בית יוסף, כמה מאות מטרים מנהר הירדן. אחד מאנשי הצוות היה ד"ר דוד פונדק אז נער בן 17 לערך, וכיום מרצה לפיזיקה באקדמיה. מספר פונדק "באותו יום, ערב חג פורים תשכ"ח, הגענו לחווה ולאחר סיום ארוחת הבוקר עסקנו בצביעת צינורות. הצוות כלל את מנהל החווה חגי ענבי, יאיר רימון אני ועוד.
בשעות הצהרים פנה אלי חגי ואמר כי יש להביא חלקי מחרשה שנשארה בשטח והייתה שאלה מי ינהג על הטרקטור חגי או אני, ואז חגי אומר לי אתה הוצאת רישיון לפני שבועיים אתה תנהג. חגי עלה והתיישב על הפלטפורמה (העגלה הנגררת), ממש מאחורי הטרקטור, כאשר הישבן על העגלה והרגליים באוויר או על היצול. יצאנו לכביש הראשי. חלקי המחרשה היו מונחים בין חלקה ב' לחלקה ג'. נסענו והיה שקט ורגוע מאד. אהבתי את העבודה בחוות דושן, את המרחבים סביבה המשרים שלווה רוגע ויכולת התרכזות, מספר דוד פונדק.
אולם השלווה נקטעה בבת אחת. אי-שם בשביל העפר עליו נסע הטרקטור המתין מוקש שהונח ככל הנראה על אנשי "פתח" שחדרו משטח ירדן. האירוע התרחש בסביבות השעה 1:30 בצהריים לערך. הטרקטור, בשל גלגליו הרחבים, לא הפעיל את המוקש אלא רק הגלגל הקידמי של הפלטפורמה עליו ישב חגי הפעיל את המוקש. התוצאה הייתה קשה. מספר נהג הטרקטור דוד פונדק על אירוע הפיצוץ: "נשמע פיצוץ אדיר שגרם לענן שחור לעטוף אותי ולרעש אדיר באוזניים ואחרי הרגע הראשון של התדהמה נגלה לי מחזה מחריד. הפלטפורמה (העגלה הנגררת א.א) לא הייתה מאחורי הטרקטור וכמובן לא חגי. הפלטפורמה הועפה באוויר והייתה מונחת בערך כ-10 מטרים ממקום הפיצוץ.
אבל ברגע הראשון חגי לא היה, והייתי צריך לערוך סריקה בשטח ואז ראיתי את חגי מוטל עשרות מטרים ממקום הפיגוע כתוצאה מהדף הפיצוץ. ניגשתי לראות מה קורה איתו והיה ברור שחגי לא איתנו. מהר מאוד הגיעו למקום אנשים שעבדו בחווה ששמעו את הפיצוץ ולאחר מכן הגיעו עוד אנשים מהקיבוץ. אני הועברתי לחווה. בעודי יושב במטבח החווה עוד לא מעקל את האסון הכבד מצלצל הטלפון. מעבר לקו מדבר יוחק'ה, בעלה של נטע, אחותו של חגי. הוא שואל אותי מה קרה ואני אומר לו היה פיצוץ וחגי מת. הוא אומר לי אתה בטוח שחגי מת, ואני אומר לו, כן.
כוחות הביטחון שהוזעקו למקום גילו עקבות של שלושה אנשים שחדרו משטח ירדן. מקום הפיגוע נמצא לא הרחק משטח ירדן ממול למוצב ירדני ובימים האחרונים שלפני הפיגוע ניתן היה להבחין ולראות שחיילי הלגיון עוקבים בערנות אחר הנעשה בשטח זה. על-פי הערכה, כנראה היה שיתף פעולה מצד מוצב זה עם אנשי "הפתח" שהניחו את המוקש.
הלוויתו של חגי ענבי והנצחתו
עם היודע דבר מותו של חגי ענבי השתררו אבל כבד, תדהמה והלם על קיבוץ אשדות יעקב איחוד. חגי היה בן 30 במותו. נולד בשנת 1937 בעפולה וגדל בקיבוץ. בנם של יעקב ורבקה, ממייסדי קיבוץ אשדות יעקב, בן למשפחה שורשית באזור. למד בבית הספר היסודי בקיבוץ ובבית הספר המקצועי בקיבוץ אפיקים, וכן ב"מדרשת רופין". השתתף במלחמת ששת הימים בקרב על רמת הגולן. בתאריך בו נהרג היה אמור לשרת במילואים אולם שוחרר על-פי בקשת המשק בשל "היותו חיוני בעבודה, בהכנה לזריעת הכותנה". הותיר אחריו את רעייתו, תלמה, ושתי בנות קטנות, האחת בת שנה והשנייה בת שלוש שנים.
ארונו הוצב בבית התרבות של אשדות יעקב. קהל רב מיישובי עמק בית שאן ועמק הירדן עברו על פני ארונו, בניהם יו"ר הכנסת קדיש לוז, יו"ר ועדת חוץ וביטחון בכנסת, דוד הכהן. מבית התרבות יצא הארון לבית העלמין של אשדות יעקב ליד שפך הירמוך שם נקבר ליד שלושת הרוגי המוקש שהתפוצץ חודש לפני כן במטע הבננות של הקיבוץ: חיים מוצרי (בן 37), חנן לרנר (בן 22), יהודה חלק (בן 17).
העגלה המנופצת שעליה נהרג חגי ענבי הועמדה על-ידי המשפחה בחצר דושן כאתר זכרון, כאשר שמו של חגי ופרטי האירוע חקוקים עליה.
זכרו של חגי הונצח בחוברת לזכרו שהוצאה בקיבוץ אשדות יעקב איחוד. כתבה אחותו של חגי, נטע: "בלב נותר חלל גדול ועמוק; במה נמלא אותו? במה שרצית שיהיה ולא תוכל... בעבודה מסורה, בטיפול חם בבנות, בדאגה לתלמה, בקשר משפחתי הדוק ובמצב רוח בריא ושמח. כך ודאי היית רוצה. לוואי ונצליח לקיים כל אלה".
